ימים לראות - שגית אמת
הוצאת ידיעות ספרים חמד, 302 עמודים
"ימים לראות" מדבר על סופי, עיוורת מלידה, בשנות ה-30 המוקדמות, יתומה מאם שנפטרה בלידתה אותה, ואב שאינו נוכח. היא נוסעת כל יום בשני אוטובוסים מתוזמנים היטב לעבודתה כמוקדנית בחברת ביטוח. היא גרה עם סבתה גניה, הגלותית, הקשישה, המסורה מאד, סבתא סורגת לכל דבר ועניין, בדירת שיכון בחולון. שגרה יום יומית אפורה וחד גונית של נכה מיומנת, שעברה התנסויות לא פשוטות, ולמדה להתכנס למקום הבטוח, אם גם זה הבודד והחסר. היא לומדת לקבל את ההערות של הסביבה החטטנית ולהבליג על הצורך לענות מענה בוטה.
מן החושך מגיע השכן החדש, שלומי, בן 40, איש פשוט, עממי וגולמי, כאילו, נשוי לענתי המקבלת אותו ללא סייג ואב לשני פעוטים. גם הוא נתון בקשיים לא פשוטים. מחד - הוא אינו אוהב את אשתו, את עבודתו עם אביו כנהג, ומאידך - הוא לוקה בסוג של הלם קרב. לפתע מתלקחת תקווה, רגש פועם, גם תשוקה. לאן תוליך אהבה בלתי אפשרית שכזאת?
"רק אחרי שנסגרה הדלת אחריו חשבה סופי לעצמה שהוא נשמע אחרת. עדיין היה קולו עבה, עדיין לוותה אותו כהד צרידות מחוספסת, אבל עוד משהו הצטלצל באוזניה. פעם היה קולו באוזניה, חום, אולי אפור - כבד, וחורפי ועטוף. והנה, עכשיו נזרקה בו רננה חדשה, כמו כתום. וגם קלילות - כמו צהוב, כמו ורוד אפילו.
שמחה, היא סימנה לעצמה. ככה היא בטח צבועה, השמחה." עמ' 211.
סופי כותבת ספר על סבתה, כולל תמונות שמופיעות בספר (כן. ממש.) סבתה אינה יודעת על מה היא כותבת. גם שלומי אינו מיידע את סביבתו על סיוטיו וקשייו. איכשהו, מתנהלות שיחות מאד קשובות בין שני האנשים האלה, שיחות פתוחות ועמוקות, כלילות יופי.
הספר כתוב נהדר. עברית משובחת, מהנה ממש. סוחף ועוצמתי. מעורר חשיבה. לא תמיד נמצא בו את עצמנו באיזור הנוחות שלנו. ואולי דווקא בשל כך הוא כל כך שווה.