דרך צלחה, נוח - נועם זיו
Bon Voyage, Noah - Noam Ziv
עורך: אלי הירש
הוצאת חרגול ומודן, 2020, 199 עמודים
מסביב לספר הזה היה המון באזז. יש בו קטעים משעשעים שגרמו לי לצחוק בקול רם, כן, גם בנוכחות זרים. מביך משהו, אבל גם כייף. הוא סוג של חמוץ-מתוק. יש בו גם הומור טוב מאד וגם עצב גדול.
הגיבור שלנו, נוח שמו, ובהודו הוא נקרא בעקשנות מוח, הוא אלמן טרי. מיד עם תום השבעה על מות אשתו, שבוע שקוצר ל-4 ימים בלבד, הוא טס לדראמסלה, הודו. הוא מקווה ששם, במקום שאיש אינו מכיר אותו יוכל לחטוף את התמוטטות העצבים שהוא צפוי לה לדעתו, מבלי להכביד על ילדיו ובני משפחתו האחרים.
הספר מספר על חלק משמעותי בחייו של הסופר. הגיבורים הראשיים - בני משפחתו של המחבר - לא נקראים בשמם. לו עצמו קוראים נוח אבל אשתו שהיא עמוד התווך של הספר, לדעתי, נקראת פשוט אשתו של נוח. ילדיו -נקראים הפוחז והמחושב, ואחיו - כמו רופא, למרות שהוא מנהל מחלקה בבית חולים.
נוח הוא איש כבד, לא צעיר, מאד לא מתחבר לפילוסופיה הבודהיסטית ולשיעורים שהוא לוקח שם. הוא מחפש לו נזירים בודהיסטים שאותם הוא רוצה ללמד אנגלית כדי שבבוא העת, כשתחול ההתמוטטות המצופה יבואו אלה ויצילו אותו מהחושך. יש לציין שתלמידיו יודעים אנגלית מצוין ואינם זקוקים לשיעורים שלו אליהם הם מגיעים בהתמדה ראויה. הספר מתחיל מצחיק ממש, עד שנוח מתחיל לכתוב בלוג המתעד את תחושותיו. ככל שהסיפור מתמרכז אל ימיה האחרונים של אשתו של נוח, העליצות מתעדנת עד נעלמת. המחבר מספר על רגעיה האחרונים בכעין דיווח, עד כדי שיתוף במתכונים למאכלים שהיא אוהבת. אבל אז זה נעשה רגיש מאד. אשתו של נוח מצטיירת בפנינו כדמות חזקה ודעתנית, שאינה מוותרת על שום דבר מעקרונותיה. היא אינה מעגלת פינות גם ברגעים קשים מאד שלה, כשהיא גוססת ממחלת הסרטן. בחלק הזה של הספר אנחנו כקוראים עומדים מן הצד. זה המקום האינטימי של הסופר ומשפחתו ואנו צופים בהם בשקט דומע. ההומור מפנה את מקומו ונותן את הבמה לכאב הגדול והאבל.
אני לא יכולה לומר שהספר נקרא על ידי במהירות. הוא אינו ארוך כלל, אבל בתקופה מוזרה זו כשאנחנו סגורים בבית ומוצפים במידע, לא הייתי שקטה מספיק לקרוא רצף של בדיחות גם אם הן מצויינות, והן אכן כאלה. דווקא לקראת האמצע נשאבתי, ואז סיימתי אותו בחטף.
זהו ספרו השלישי של נועם זיו, פילוסוף ואיש היי-טק. לא קראתי את שני הראשונים עדיין, והם יצטרכו לחכות לימים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה