האוויר שאת נושמת - פרנסס דה פונטס פיבלס
The Air You Breathe - Frances De Pontes Peebles
מאנגלית: מרב זקס-פורטל
הוצאת מטר 2019, 376 עמודים
לפני יותר מ-10 שנים קראתי את הספר הבלתי נשכח "התופרת" של הסופרת הזאת. קראתם? זהו ספר לא קל אבל מרתק ביותר. הוא בהחלט היווה המלצה לספר שלפנינו. אהבתי גם כמה המלצות שקראתי עליו. מבחינתי החוויה היתה כמו להיכנס לארץ לא נודעת. כמו לחוות סוג חדש של חוויה חושית.
אחת הגיבורות החשובות בספר הזה היא מוזיקת הסמבה. היכרותי עם הסמבה היא ברמה בסיסית בלבד. למרות שהייתי בהופעה "ארץ טרופית יפה", ושירי סמבה מתנגנים לי לעתים בנגן ובאוזניים, לא היכרתי את שמות הכלים המשתתפים (בתמונה למטה), גם לא את הזרמים השונים של המוזיקה הזו. לא הבנתי עד כמה אפשר לחוות אותה בחושים נוספים חוץ מהשמיעה. הספר הזה, שהגיבורות הראשיות שבו הן שתי נשים חזקות מברזיל, הציג בפני משמעות חדשה לאהבת מוזיקה, משהו שהוא חושני, גופני, פועם בדם.
משמעות השם של הספר בפורטוגזית - "tempo de graca tempo de dor" - הוא "זמן החסד זמן הכאב", שם שמתכתב עם שמות הגיבורות, גראסה ודור. בשאר המקומות בעולם בחרו את השם שנבחר גם אצלנו. קצת חבל, לטעמי.
גראסה היא ילדה שנולדה עם כפית זהב בפיה בעוד דור היא בת לשפחה, מאב לא ידוע. ילדה כזו לא היתה שורדת אבל המיילדת חסה עליה, ונתנה אותה לננה, מבשלת האחוזה בה גרה גרסה, ממנה היא זוכה להגנה אך גם למכות נמרצות (גם לכל אדם אחר בחוות קני הסוכר מותר להכות אותה). חייהן של השתיים שזורים אלה באלה מגיל צעיר. גרסה היא הכוכבת, בעלת הקול המעולה, המעזה, הזקוקה להערצת קהל כאוויר לנשימה. דור היא המבצעת את שנדרש בכל סיטואציה כדי לשמר את הכוכבות של גרסה, לכאורה היא האנדרדוג, היא זו שתגונן על גרסה בכל סיטואציה שתיכנס אליה. גם לה יש קול טוב, פחות חזק ומבריק משל גרסה אבל בעל גוון מיוחד. היא גם המספרת המבוגרת, שמסבירה לנו כבר בהתחלה שגרסה, הזמרת המפורסמת, הכוכבת, מתה בגיל צעיר ועדיין נערצת על ידי רבים.
המפגש הראשון של השתיים עם מוזיקה קורה כשהן מוזמנות על ידי אימה של גרסה לקונצרט. דור מוקסמת וגרסה משתעממת. השתיים נאלצות לעזוב את חוות קני הסוכר והבית המוגן שגרו בו, ועוברות לפנימייה במנזר. משם הן בורחות ומתגלגלות לחדר עלוב בשכונת לָאפָּה, ועד לבית מרווח בבדפורד דרייב, לוס אנג'לס. דור יוצרת שירים יחד עם הנגן המחונן שלהן ויניסיוס, וגרסה שרה אותם לקהל המעריץ שלה. אבל זה אינו מרווה את צמאונה של גרסה, וגם דור אינה תמיד מרוצה ממקומה שמאחורי הקלעים. החברות בין השתיים היא חברות של נאמנות ומסירות מחד ובגידה מאידך. ידידות של אהבה - שנאה, של הערכה - הערצה אפילו - וגם של כעס ותשוקה.
"הרודה היתה טקס. היא היתה מאורע, לא מופע. מה ההבדל? מופע נערך עבור הצופים. הרודה נערכה למען אלו מאיתנו שניגנו ושרו והלחינו. אם לא היית חלק מהרודה, לא היית קיים." עמ' 148
"מכל כישרונותיה הרבים של גרסה, זה היה הגדול ביותר או המצַער ביותר, תלוי בהשקפת עולמכם: היא ידעה לחוש מה הקהל רוצה ולעצב את עצמה בהתאם." עמ' 278
"מומחים בתולדות המוזיקה עדיין מתווכחים אם היו אלו סופיה סלבדור (שם הבמה של גרסה) ולהקת הבלו מון או הצמד שלנו - סאל-אֶ-פימֶנטֶה, מלח ופלפל, כפי שכינינו את עצמנו - שיצרו את הסגנון החדשני הזה, הסמבה השקטה, שתביא כעבור עשור להתפתחות נוספת של הסמבה: הבוסה נובה הרכה. אני לא יודעת למה צריך בכלל להתווכח על זה. לכו בעקבות המוזיקה ותגלו את התשובה." עמ' 295
"בדיחה היא אמצעי לשליטה בשפה. כדי לספר בדיחה עליך לחוש בקצב והזרימה, כמו מוזיקאי טוב. איש מאיתנו - חברי להקת הבלו מון ואני - לא היה מסוגל להתבדח בשפה שאינה שפתנו. היינו אנשים רציניים למדי. זה מה שקורה כשאתה עובר למקום זר: או שאתה מצטנף בתוך עצמך והופך (לפחות כלפי חוץ) למאזין שקט ומתוח, או שאתה מציג לראווה את השגיאות שלך, מנופף בהן כך שכולם יראו. בשני המקרים מדובר בניסיון להשרות על אנשים תחושה נוחה למרות השונות שלך." עמ' 269
זה ספר שמפגיש את הקורא עם עולם חדש ויפהפה, עם צבעים, ריחות וטעמים אחרים, עם קצב, עם שמחה גם עם עצב. צריך להכיר את שפת הגוף, הרגש הנכון, המילים הנכונות והמבטא המדויק כדי להיות חלק מנגני הסמבה, אבל כדי ליהנות ממנה - מספיק להקשיב. מומלץ מאד.
