מנצחת - ישי שריד

 

Victorious - Yishai Sarid

הוצאת ספרים עם עובד, 2020, 195 עמ'

ספר קצר ועמוק, שלכאורה לא ייקח לכם הרבה זמן לקרוא אותו אבל הוא בהחלט אחד מאלה שישקעו בכם ויישארו עמכם. תמי המליצה לי ראשונה, ואחריה גם ג'ני ואז עוד. קראתי גם ביקורת אחת לא מחמיאה לגביו. בהחלט אי אפשר להישאר אדישים למה שקורה כאן, ולדמויות המככבות בסיפור הזה.  

אביגיל היא פסיכולוגית מוסמכת להרג ושבי. היא מאמינה מאד בצורך הצה"לי להכשיר לוחמים להרג כך שלא יסבלו מהלם קרב ומחיים של התמודדויות עם טראומות של מה שחוו בצבא. אביה של אביגיל, גם הוא פסיכולוג, אבל "מהדור הישן" מגדיר אותה כשייכת אל המערכת, מייצגת אותה ומשמשת ככלי בידיה. הוא מציג בפניה סוג של מראה, שבה היא נראית שלמה לגמרי עם הדוקטרינה הצבאית, עם הצורך של החיילים להרוג כדי להיות גברים, כדי לנצח, ויחד עם זה היא אכזרית וקשוחה, ונהנית ממה שקורה בצבא, במלחמה. אימה של אביגיל היא דמות אנמית ואינה מוערכת על ידה, דמות האב, לעומתה, הוא מושא להערכה, אך גם לתחרות מצידה. 

"הוא אף פעם לא שיתף את המטופלים בבעיות שלו, וכשישב מולם היה כמו אל שירד מהשמיים. זה מה שלמדתי ממנו." עמ' 63.

דמות האב היא דמות שמייצרת אמפטיה מיידית, אבל כלפי אביגיל הייתי אמביוולנטיות. היא אישה חזקה, ומוכוונת מטרה, מניפולטיבית. כשהיא עוברת מהידע האקדמי של הדברים שהיא מרצה ומחנכת להם אל הצד המעשי שלהם היא חווה התרגשות מהנה. 

"אדם רגיל לא אוהב להרוג בני אדם אחרים. בשביל זה אתם קיימים, לכן נתנו לכם דרגות, כדי לגרום להם להרוג... אתם חגורת ההצלה הנפשית של החיילים שלכם. בלעדיה הם סתם רוצחים." עמ' 86

 קטעים כאלה מבחינתי מצריכים הפסקת קריאה לנשימה, והיו בספר לא מעט כאלה. 

רוזוליו הרמטכ"ל, שבתחילת הספר היה עוד מח''ט, חבר אז לאביגיל, ביזמתה, וכך נולד שאולי בנה, ששניהם מחרישים את אבהותו זו. רוזוליו רוצה בכל מחיר ניצחון מוחץ במלחמה הבאה. הוא נעזר בשירותיה של אביגיל כשהוא שפוף וחסר ביטחון, וכשהוא מרגיש שהקצינים שלו צריכים חיזוק. במקרים כאלה הוא מזעיק אותה אליו. אביגיל היא סא"ל במילואים, היא מלווה את תרגיל השבי בקורס טיס (שאחי ז"ל היה מתעורר בצעקות בגללו בלילות) ומכירה שם את נוגה, לימים טייסת הליקופטרים מצטיינת ומושא להערצתה של אביגיל וגם, כפי שהיא מגדירה את זה, הצלחתה המקצועית. בניגוד למה שאנחנו יודעים על יחסי פסיכולוג-מטופל, אביגיל מקיימת יחסים בינאישיים קרובים עם נוגה ועם מטופל נוסף, מנדי, הלום קרב שבביתו היא אפילו שוהה לפעמים.

שריד לא פותר את כל הדילמות שהוא מציג בספר, גם לא סוגר את כל הקצוות. הקורא נשאר מהורהר ומוטרד. דמותה של אביגיל מורכבת מאד והבחירות שהיא עושה אינן תמיד עולות בקנה אחד עם מה שהיינו רוצים לראות במי שמשמשת כפסיכולוגית של חיילים צעירים. זו אולי אחת האיכויות של הספר הזה, שנקרא בעניין רב. לא הבטיחו לנו גן של שושנים, אבל יש לא מעט נחמה גם בגן הזה, בעיקר בשל הכתיבה הקולחת והמשובחת. דמותה המאתגרת והשנויה במחלוקת של אביגיל בניצחונה המריר תלווה אותי בוודאי עוד זמן רב.

הציידת - קייט קווין

 

The Huntress - Kate Quinn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2019, 575 עמודים

מבחינתי זה היה ספר מתח לכל דבר ועניין. נכון שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, על דמויות שהיו באמת, ונכון שהעלילה נעוצה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אבל חוויית הקריאה שלי היתה של מתח. ניגשתי אליו בחשש, לא קראתי בו לפני השינה, והוא סחף אותי אליו בלי יכולת להניח לו. בתקופה של סגר - יש מתאים יותר מזה?

הסיפור מסופר בשלושה קולות: קולו של איאן גרהאם, כתב בריטי שאיבד את אחיו במלחמה והפך לצייד נאצים, קולה של נינה מרקובה, טייסת קומוניסטית בשירותו של סטאלין, וקולה של ג'ורדן מקברייד, בִּיתו בת ה-17 של סוחר עתיקות אלמן, שלאחרונה התארס לאישה שעומדת להיות אם חורגת לג'ורדן. האישה, אנליזה, היא אם לילדה קטנה ואסור לדבר על עברה כדי לא לצער אותה. הספר נע מאפריל 1946 ועד אוקטובר 1959.

כשאביה של ג'ורדן מביא את אנליזה היפה בעלת המבטא הזר, אל ביתם של משפחת מקברייד ומודיע על אירוסיו לה, ג'ורדן מרגישה אי נוחות וחשדה גואה עם התפתחות העלילה. לא ברור מי היא באמת אמה החדשה של ג'ורדן. במקביל, איאן גרהם וחברו הטוב טוני מחפשים את הרוצחת הנאצית המכונה הציידת, די יגרין, שרצחה את אחיו של איאן, סבסטיאן. סבסטיאן היה שבוי נמלט והגיע אל ביתה של הציידת שם האכילה אותו ואז רצחה אותו. מי שמבקשת לעזור בידי איאן למצוא את הציידת היא נינה, ילדה-אישה קשוחה שאינה פוחדת מכלום חוץ מטביעה, ושגדלה ליד אגם המכשפות ברוסיה. חלומה הגדול של נינה הוא לטוס והיא אכן מצליחה להגשים את חלומה ולהטיס מטוסים בגדוד מכשפות הלילה של סטאלין. את הטיסה היא אוהבת יותר מכל דבר כמעט. 

בשירותי בחיל האוויר וגם מחוויותיו של אחי בטיסות, למדתי כי הטיסה היא אכן סוג של התמכרות עבור הטייסים. בדיקות הכושר פעם בחצי שנה הילכו עליהם איימים. החשש להיות מקורקע היה, וכנראה עודנו, משתק. כאן, נינה מדברת על האהבה לטַיִס כמשהו גדול יותר מהאהבה בין אנשים שהיא מסוגלת לה. זה מטיל אור על הגיבורה המיוחדת הזאת, שיש בה פן רגיש אבל גם קשיחות שבאה מהצורך לשרוד. משתי האהבות שהיו לנינה, הטיס והרצון להצטיין בו מופיעים כאן כמשהו מוחשי ביותר, צורך קיומי.

כאמור, הספר סוחף ומהפך דפים. החוויה שנשארת לאחר הקריאה בו היא גם של מתח טוב, גם של הנאה מהקריאה אבל בהחלט גם רכשתי ידע שלא היה לי. 

אם אתם רוצים להקשיב להקראה נהדרת של הספר, תוכלו לעשות זאת כאן.

מרתק ומומלץ.