לדבר לעצמנו - אנדרס נאומן

 Hablar solos - Neuman  Andres

מספרדית: מיכל שליו

תשע נשמות 2017, 159 עמודים

אני מבקשת להציג בפניכם ספר משובח שמסתכל לקושי בלבן של העיניים ולא ממצמץ. אנדרס נאומן, סופר ממוצא ארגנטינאי החי בספרד, לא חוסך מאיתנו את הכאב שבמפגש המורכב הזה של מסע שסופו ידוע מראש. אנחנו נכנסים ללב ליבו של הקונפליקט הפנימי של אב שיודע שסופו קרוב, והוא מנווט בין הרצון להקנות ערכים לילדו, לבין רצונו לתת לבנו עוד כמה שעות של הנאה משותפת.

תכירו בבקשה את פדרו. פדרו הוא משאית שלוקחת שניים מהגיבורים בספר למסע. הנהג, מריו, הוא אביו של הנוסע השני בספר, ליטו בן העשר. אלנה, האם והרעיה נשארת בבית. זהו מסע שאמור להישאר בליבו של ליטו כחווית ילדות מאביו הגוסס. המסע אינו עובר בקלות, הילד מתעניין מאד במשחקי המחשב שלו, הוא אפילו מאוכזב מהיכולות המוגבלות של אביו בתחום הזה. מצד שני, יש אוירה חמה של ביחד בין שניהם, גם אם האב לפעמים מתעכב בשירותים או מנהל שיחות ארוכות עם אנשים שהוא פוגש בדרך. מריו יוצר עבור ליטו זכרונות ותחנות בדרך שיוכל להיזכר בהם כשיגדל ואביו כבר לא יהיה איתו.

אלנה, מרצה לספרות באוניברסיטה - שבין המילים מספרת לנו על הספרים שהיא קוראת - מנצלת את המסע הזה, המוגבל בזמן. היא יוצאת לדרך משלה ופוצחת ברומן סוער ורב תשוקה עם איזיקיאל, הרופא של מריו. 

הספר מהורהר מצד אחד, מלווה במחשבות בגוף ראשון של מריו, ליטו ואלנה. מצד שני, הוא מאד ארצי. התיאורים האירוטיים מאד פרועים וחיים. אלנה מתמודדת עם שניוּת אתית ומוסרית. עם שובו של מריו מהמסע, היא מטפלת בו במסירות אין קץ, ומסלקת את המאהב שלה מבלי להניד עפעף. 

באמצעות מריו מכניס נאומן אלינו את התהליך של הגסיסה והמוות בצורה רכה, מודעת, כשהילד הצעיר מסמל את התמימות השאננה של ההתחלות. ביניהם נמצאת אלנה, שממצה את החיים במלוא עוזם ועוצמתם.

ספר קטן ענק. מרובד ועמוק. נהדר. 

קישור לריאיון מרתק עם הסופר

הייתי מניחה לכם כאן ציטוטים רבים ואת עמוד 133 כולו, אבל הנה חלק אחד מהיפים שיש כאן "תיהנה, אתה שומע אותי? זו עבודה קשה ליהנות, ותהיה סבלני, לא יותר מדי, ותשמור על עצמך כאילו אתה יודע שלא תמיד תהיה צעיר, למרות שלא תדע את זה, וזה בסדר, ושתמיד יהיה סקס, תעשה את זה בשבילך וגם בשבילי, אפילו בשביל אמא שלך, הרבה סקס, ואם תחליט לעשות ילדים תעשה אותם מאוחר, ותלך לים בחורף... עמ' 133

ועוד אחד קטן ומקסים: "אפילו כשאמא שלי שותקת, היא יודעת מה להגיד" עמ' 113