ולדימיר - ג'וליה מיי ג'ונאס

 

Vladimir - Julia May Jonas

מאנגלית: שרון פרמינגר

הוצאת פן, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 296 עמודים כולל תודות

בטח תגידו שזה לא חוכמה לכתוב על הספר הזה שכל העיתונים דיברו בשבחו, אבל הנה השנקל שלי בעניין, כי אני חוששת שהכריכה לא בהכרח תזמין אתכם, ולי דווקא כן חשוב להגיד עליו: אל תסתכלו בקנקן, ואל תפספסו את מה שיש בתוכו.

"אבל בשלב זה, כשסידני כבר לא גרה בבית ואף השתלבה יפה בשוק התעסוקה, במשרה רבת-משמעות - עד כדי צדקנות לעיתים - כעורכת דין בעמותה ללא מטרות רווח, וחיה עם בת זוג, ונהייתה אדם נבדל ממנו שהתבונן בי ושפט אותי, ובשלב הזה, כשג'ון הוקע פומבית כסוטה תאוותן, ראיתי את שאפתנותי מנקודת מבט שונה." עמ' 39

הרי לכם דיוק. במשפט אחד הכירה לנו הסופרת בספר הביכורים הזה שלה, את מערכת היחסים בין כל אחד מהמשתתפים במשפחה הקטנה הזאת. וכבר רואים בהתחלה הזאת שנינות, הומור עדין, ומבט מיוחד ומסקרן על עניין המי-טו. ג'ונאס מציעה עמדה שבה הבנות צריכות להתמודד מעמדת כוח מול מי שמפלרטט איתן. 

הגיבורה הראשית כאן (שמה לא ידוע לנו) היא אשה בת 58, מאד מודעת לעצמה, גם למראיה המִדַּלדֵּל. היא מרצה מוערכת לספרות בקולג' נחשב שגם כתבה ספר מוצלח שהתפרסם במילייה הספרותי גם מחוץ לקמפוס שהיא עובדת בו. היא נשואה בנישואים פתוחים ומאפשרים, לראש המחלקה לספרות, ג'ון, המואשם בהטרדה מינית ונאלץ לפרוש עד ההחלטה שתבוא לאחר שימוע. יש להם בת משותפת, סידני. הגיבורה יודעת על הסטוצים המזדמנים של בעלה, זה מתאים לה לפעמים. היא אינה מגנה אותו וסופגת על כך קיטונות של ביקורת. 

""זאת אומרת, את אישה מבריקה ומגניבה כזאת. זאת אומרת, לדעתנו, את ממש מגניבה." ראיתי שהן מוקירות מאד את דעתן על רמת המגניבוּת שלי, את יכולתן להעריך מגניבוּת באישה מבוגרת מהן." עמ' 45

לקמפוס מגיע ולדימיר, מרצה צעיר וסופר מתחיל, חתיך ומושך והיא מפלרטטת איתו ללא היסוס, למרות שהיא יודעת שהוא נשוי לאישה יפהפייה ומאותגרת נפשית, שגם היא מלמדת בַּקולג' שלהם. היא מזמינה אותו אל בקתה ביער כדי לשוחח על הספר המצויין שכתב, אבל דואגת לסמם אותו כשהוא מגיע וקושרת אותו. מכאן מתחילה עלילה מפותלת משעשעת מחד ומותחת מאידך. עיקולים והפתעות בְּדרך הסיפור מושכים את הקורא.ת ואינם מניחים לו.ה. המון המון חומר למחשבה.

"חלק מהסטודנטים שלי, כשקראו רומנים מהתקופה הויקטוריאנית או האדוארדית, כעסו מאד על כל הגיבורים והגיבורות שחייהם נהרסים מפני שהם חוששים ממבוכה, אבל בעיני, זהו הרגש העז ביותר, החודר והמטריד ביותר....אדם עלול למות לשווא או להחמיץ את אהבתו רק בגלל הניסיון להימנע מבושה." עמ' 128

הספר הזה הוא כל מה שלא חשבתם על רומן, כל מה שלא ציפיתם לו כשדנים ביחסים בין אדם לחברו. הוא פיקנטי ושנון, יש בו אישה עצמאית מאד, אקטיבית ויוזמת, ובעלילה אין רגע דל. זהו ספר ביכורים, אך הוא בשל וכתוב הכי מדוייק שאפשר. הוא מציג בלי להתיפייף תמונה מוגדלת של יחסים בינאישיים בכל מיני מפגשים אנושיים, תפקודים אנושיים, רמות שונות של היכרות. אין גלישה לסנטימנטליות בכלל. אדרבא, מוצגת לנו פה מראָה מכוננת. אני ממש אהבתי את זה. קצת חבל שבסוף יש איזו שהוא קלקול. לא ברור למה בחרה הסופרת להביא את המפגש שבחרה להביא כאן. אבל עדיין, מאד ממליצה. לא קראתם כזה.