Kjell Westö - HÄGRING 38
תרגמה משוודית והוסיפה אחרית דבר: רות שפירא
הוצאת אחוזת בית, 2023, 399 עמודים כולל תודות ואחרית דבר
"באופן מוזר, הפחד לא עלה בה מיד. כשהיא עמדה שם בפתח הדלת וראתה מי זה, בתחילה נדמה היה כמעט שהיא חיכתה לו. היא היתה רגועה, היא שלטה במצב, קולה היה אדיב ונעים כשהיא הזמינה אותו להיכנס... האם היא מפלרטטת איתו עכשיו, אחרי שהצליחה לדחוק את הפחד? האם היא מניחה לו פיתיון?" עמ' 82-3
פינלנד היא מדינה עצמאית משנת 1917. (היא היתה חלק משוודיה עד מלחמת שוודיה-רוסיה שאז היא נמסרה לרוסים והוגדרה כ"דוכסות גדולה".) אבל אז, בינואר 1918 פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה כ 5 חודשים, בין "פינלנד "הלבנה" שנתמכה ע"י גרמניה לבין פינלנד ה"אדומה" בתמיכה מסוימת של הסובייטים. "מלחמת האזרחים שהלבנים ניצחו בה היא בבחינת כתם שחור בהיסטוריה הפינית: קרוב לארבעים אלף פינים נרצחו, הוצאו להורג, גוועו ברעב, נכלאו במחנות ריכוז של "הלבנים" ועברו התעללויות וזוועות מכל הסוגים." (מתוך אחרית הדבר).
עורך הדין קלאס (קלאבן) תוּנֶה הוא עורך דין נחשב, שהיה ציר דיפלומטי בעברו ופובליציסט בהווה. הוא גר עם סוכנת בית מאד לא מוצלחת, והוא מעדיף להיעדר מביתו ככל הניתן. תונה התגרש זה מקרוב מאשתו האהובה, שויתרה עליו לטובת מישהו אחר. זהו פצע שלא הגליד בליבו. "הבדידות היתה כמו ענן קטן מעל ראשו של תונֶה, והענן הלך ונעשה אפור וכהה יותר מיום ליום." עמ' 187
יש לו כמה חברים וותיקים מתקופת לימודיו שעדיין, אחת לחודש בימי רביעי מתראים במפגש קבוע, שכולל שיחות פוליטיות ואחוות רעים ובעיקר שתייה מרובה.
מיליה מטילדה אלכסנדרה ויק היא המזכירה החדשה של עורך הדין תוּנֶה. לא ברור לו למה עזבה את מקום העבודה הקודם שלה, ממנו הציגה המלצות חמות. היא עובדת מסורה וחרוצה, שקטה ויעילה, חובבת קולנוע, והיא תורמת רבות לאווירה הנעימה במשרד כולל עריכת קניות, בין היתר של העוגיות האהובות על תונה. גברת ויק יעילה תמיד אבל שתיקותיה מהדהדות. מה גרם לה לשתוק כך? מידי פעם מופיעים בספר רמזים על מה שעבר עליה, ומדי פעם גם עולה לסצינה העלמה מיליה, הפן היותר משוחרר של גברת ויק המהוגנת, הישרה, הרצינית עד בלי די.
ואז, הכי לא צפוי, דווקא ביום שאמור להיות מפגש יום רביעי חשוב - היא אינה מגיעה לעבודה.
הספר כתוב מעולה. הוצאות ספרים רבות פרסמו אותו, חלקן שמרו על השם המקורי. השם האנגלי מתייחס למועדון של יום רביעי ואצלנו בחרו להתמקד בשתיקות של גברת ויק. יש לא מעט הערות בתחתית העמוד בספר (בדרך כלל אני פחות אוהבת את זה). יש גם אחרית דבר. כאן, בעיקר בגלל השמות הבלתי אפשריים לביטוי של הפינים, וגם בשל המרחק שלנו מהכרת ההיסטוריה שלהם, זה פותח צוהר מעניין לאָז וּלשַם.
"החבר ללימודים שאל: 'אתה המשורר וקסל, נכון? חשבתי שמַתָּ מזמן.' ווקסל ענה: 'כן, המשורר וקסל מת, אבל הוא עדיין לא מוצא מנוח' ". עמ' 78
זהו לא ספר קל. לא בכתיבה ולא בתוכן, אבל הוא בהחלט אחד המתגמלים שתרצו לקרוא. גם בשל המידע ההיסטורי - שמבחינתי, לפחות, היה פחות נגיש עד כה, גם משום העלילה המרתקת, וגם בגלל הדמויות העגולות, השלמות. מומלץ מאד.
