האופרמנים - ליון פויכטוונגר

Die Geschwister Oppermann.Roman - Lion Feuchtwanger

מגרמנית: ניצה בן-ארי

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2023, 375 עמודים

לספר הזה בעברית קדמה מהדורה ישנה יותר, הוא נכתב בשנת 1933, ואצלנו קראו לו בני אופרמן (תמונה למטה). עכשיו הגיעה המהדורה המחודשת, ומכיוון ששמעתי עליו המון דברים טובים, ולמרות שידעתי שהוא הולך לשבור לי את הלב, וגם למרות שקראתי ספר עצוב אחר במקביל - קפצתי על המציאה. 

בקצרה על העלילה, כי לא היא העיקר בספר לדעתי, למרות שהיא זורמת ונקראת כמו מאליה:

שלושה אחים ואחות, יהודים גרמנים נאורים ומשכילים שחיים בשפע כלכלי, חברתי ותרבותי בגרמניה הנאורה לכאורה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. הם יכולים להרשות לעצמם את כל הטוב שבלהיות גרמני. מרטין הוא המנהל של מפעלי התעשייה לרהיטים שהוריש להם הסבא הנערץ שלהם, עמנואל אופרמן. בנו של מרטין, ברטהולד, כותב עבודה בבית ספר שבה הוא מהלל את התרבות הגרמנית.  פרופסור אדגר הוא רופא שהמציא שיטה מיוחדת לניתוח, יש לו בת ציונית ששמה רות. גוסטב הוא איש רוח ועובד על עריכה מחודשת של ספר. קלרה אחותם היא עקרת בית הנשואה לז'ק לוונדל. כולם חיים בשאננות רבה ובעושר כלכלי ורוחני, ואינם מאמינים שהנאציזם באמת יגַדֵּל שורשים בחברה הומנית כמו זו שהם חיים בה. אבל לאט לאט נובעים בקעים באמונה הזו. הם מסרבים לראות את מה שכתוב על הקיר. כל פעם נלקחת מכל אחד מהם זכות נוספת על ידי השלטון המטורלל ועושי דברו הפראיים, המסוממים ברצון לשלוט ולנקום את חולשתם האישית. בתחילה הם רואים בכך סוג של אי נעימות זניח, שאפשר להתעלם ממנו או להסתדר איתו כך. והאמת ממשיכה לחבוט להם בפנים. היחידה שרואה את הדברים ישר בהתחלה היא רות אופרמן:

"""לכם כולכם יש תיאוריות מוצלחות כאלה, אתם מסבירים הכל בכישרון כזה, אתם יודעים הכל. האחרים לא יודעים כלום. לא אכפת להם בגרוש אם התיאוריות שלהם טיפשיות ומלאות סתירות. אבל הם יודעים דבר אחד: הם יודעים בדיוק מה הם רוצים... אני אומרת לך, דוד ז'ק ולך, דוד מרטין, הם הולכים לעשות לכם תרגיל, ואתם תישארו בחוץ."... פרופסור אדגר הופרמן, הרופא, חייך חיוך אירוני במקצת, ואף על פי כן היה גאה בבתו הנמרצת." עמ' 49

משהו שלי: סבי עליו השלום היה איש צעיר וחכם, רפד במקצועו, ואב לבן ובת כשהדברים התחילו לקרות בגרמניה. הוא הלך מבית לבית אל כל בני משפחתו וביקש מהם, התחנן ממש, שיעזבו את גרמניה, ויבואו איתו לפלשתינה. אבל איש לא שעה לו. הוא ארז את משפחתו והתחיל מסע לישראל, בנסיעה, לעיתים גם בהליכה, ובסוף באנייה, תוך עצירה בהולנד ואיטליה, עם סבתי, ילד בן 8 וילדה בת 5 עם בובה. לבסוף הגיעו לישראל. אפילו אחד מבני המשפחה שהחליטו להישאר בגרמניה לא שרד.

"גוסטב ניסה לעקוב אחריו. הוא נכשל, המילים צנחו כמהלומות על קודקודו. מה כל השטויות האלה שמילהיים מספר לו? ככה אולי נלחמת כנופיית גנגסטרים, איפשהו במרכז אמריקה, אבל מפלגות פוליטיות? בברלין? ב-1933?" עמ' 212

""מה רוצה ידידנו?" אמר לזיביל בהשתוממות. "מנין המרירות הזאת? איך הוא יכול לדרוש ממני שאתאר חוויות אישיות פעוטות במשפטים שנועדו לתאר אירועים קוסמיים? האם הוא מבקש ברצינות שאתכחש לחוויה הדיוניסית הזאת, שאני מבקש להיות שופר שלה, רק מפני שבחלקו נפלו כמה אי-נעימויות?"" עמ' 281

הבאתי לפניכם את הציטטות הללו, שהם רק חלק מאופן הכתיבה הכל כך מדוייק, כה חסר רגש ונוקשה, וגם כל כך מתאר את הרלוונטיות של הספר הזה לכאן ועכשיו. הספר זורם על רצף הזמנים בצורה מסודרת ומובנית. קל לעקוב אחרי ההתרחשויות ולהבין כמה התמימות מסוכנת אל מול השיטתיות המכנית של הפשיזם. 

הספר מחולק לשלושה חלקים: ספר ראשון נקרא אתמול, הספר השני היום, והשלישי מחר, כאשר החלק הראשון הוא עד מינויו של היטלר, החלק השני מסתיים בשריפת הרייכסטאג, ומחר - כל מה שקורה למשפחה וליהודים בכלל לאחר עליית הנאצים לשלטון. 

מבחינתי זהו ספר אימה לכל דבר, במובן שאי אפשר שלא להשליך את מה שקורה בספר למה שקורה לנו כאן ועכשיו. הספר כתוב מצויין, לא פעם הדיר שינה מעיני. הסתכלתי עליו בחשש כל פעם שנכנסתי איתו למיטה, אבל בכל פעם ששבתי לקרוא בו נלכדתי בקסמו המפחיד, המזעזע. הומלץ על ידי רבים מאד וטובים. אני מצטרפת.