יום רביעי, 24 ביוני 2020

האוויר שאת נושמת - פרנסס דה פונטס פיבלס


האוויר שאת נושמת - פרנסס דה פונטס פיבלס
The Air You Breathe - Frances De Pontes Peebles
מאנגלית: מרב זקס-פורטל
הוצאת מטר 2019, 376 עמודים

לפני יותר מ-10 שנים קראתי את הספר הבלתי נשכח "התופרת" של הסופרת הזאת. קראתם? זהו ספר לא קל אבל מרתק ביותר. הוא בהחלט היווה המלצה לספר שלפנינו. אהבתי גם כמה המלצות שקראתי עליו. מבחינתי החוויה היתה כמו להיכנס לארץ לא נודעת. כמו לחוות סוג חדש של חוויה חושית.
אחת הגיבורות החשובות בספר הזה היא מוזיקת הסמבה. היכרותי עם הסמבה היא ברמה בסיסית בלבד. למרות שהייתי בהופעה "ארץ טרופית יפה", ושירי סמבה מתנגנים לי לעתים בנגן ובאוזניים, לא היכרתי את שמות הכלים המשתתפים (בתמונה למטה), גם לא את הזרמים השונים של המוזיקה הזו. לא הבנתי עד כמה אפשר לחוות אותה בחושים נוספים חוץ מהשמיעה. הספר הזה, שהגיבורות הראשיות שבו הן שתי נשים חזקות מברזיל, הציג בפני משמעות חדשה לאהבת מוזיקה, משהו שהוא חושני, גופני, פועם בדם.
משמעות השם של הספר בפורטוגזית - "tempo de graca tempo de dor" - הוא "זמן החסד זמן הכאב", שם שמתכתב עם שמות הגיבורות, גראסה ודור. בשאר המקומות בעולם בחרו את השם שנבחר גם אצלנו. קצת חבל, לטעמי.

גראסה היא ילדה שנולדה עם כפית זהב בפיה בעוד דור היא בת לשפחה, מאב לא ידוע. ילדה כזו לא היתה שורדת אבל המיילדת חסה עליה, ונתנה אותה לננה, מבשלת האחוזה בה גרה גרסה, ממנה היא זוכה להגנה אך גם למכות נמרצות (גם לכל אדם אחר בחוות קני הסוכר מותר להכות אותה). חייהן של השתיים שזורים אלה באלה מגיל צעיר. גרסה היא הכוכבת, בעלת הקול המעולה, המעזה, הזקוקה להערצת קהל כאוויר לנשימה. דור היא המבצעת את שנדרש בכל סיטואציה כדי לשמר את הכוכבות של גרסה, לכאורה היא האנדרדוג, היא זו שתגונן על גרסה בכל סיטואציה שתיכנס אליה. גם לה יש קול טוב, פחות חזק ומבריק משל גרסה אבל בעל גוון מיוחד. היא גם המספרת המבוגרת, שמסבירה לנו כבר בהתחלה שגרסה, הזמרת המפורסמת, הכוכבת, מתה בגיל צעיר ועדיין נערצת על ידי רבים.

המפגש הראשון של השתיים עם מוזיקה קורה כשהן מוזמנות על ידי אימה של גרסה לקונצרט. דור מוקסמת וגרסה משתעממת. השתיים נאלצות לעזוב את חוות קני הסוכר והבית המוגן שגרו בו, ועוברות לפנימייה במנזר. משם הן בורחות ומתגלגלות לחדר עלוב בשכונת לָאפָּה, ועד לבית מרווח בבדפורד דרייב, לוס אנג'לס. דור יוצרת שירים יחד עם הנגן המחונן שלהן ויניסיוס, וגרסה שרה אותם לקהל המעריץ שלה. אבל זה אינו מרווה את צמאונה של גרסה, וגם דור אינה תמיד מרוצה ממקומה שמאחורי הקלעים. החברות בין השתיים היא חברות של נאמנות ומסירות מחד ובגידה מאידך. ידידות של אהבה - שנאה, של הערכה - הערצה אפילו - וגם של כעס ותשוקה.

"הרודה היתה טקס. היא היתה מאורע, לא מופע. מה ההבדל? מופע נערך עבור הצופים. הרודה נערכה למען אלו מאיתנו שניגנו ושרו והלחינו. אם לא היית חלק מהרודה, לא היית קיים." עמ' 148
"מכל כישרונותיה הרבים של גרסה, זה היה הגדול ביותר או המצַער ביותר, תלוי בהשקפת עולמכם: היא ידעה לחוש מה הקהל רוצה ולעצב את עצמה בהתאם." עמ' 278
"מומחים בתולדות המוזיקה עדיין מתווכחים אם היו אלו סופיה סלבדור (שם הבמה של גרסה) ולהקת הבלו מון או הצמד שלנו - סאל-אֶ-פימֶנטֶה, מלח ופלפל, כפי שכינינו את עצמנו - שיצרו את הסגנון החדשני הזה, הסמבה השקטה, שתביא כעבור עשור להתפתחות נוספת של הסמבה: הבוסה נובה הרכה. אני לא יודעת למה צריך בכלל להתווכח על זה. לכו בעקבות המוזיקה ותגלו את התשובה." עמ' 295
"בדיחה היא אמצעי לשליטה בשפה. כדי לספר בדיחה עליך לחוש בקצב והזרימה, כמו מוזיקאי טוב. איש מאיתנו - חברי להקת הבלו מון ואני - לא היה מסוגל להתבדח בשפה שאינה שפתנו. היינו אנשים רציניים למדי. זה מה שקורה כשאתה עובר למקום זר: או שאתה מצטנף בתוך עצמך והופך (לפחות כלפי חוץ) למאזין שקט ומתוח, או שאתה מציג לראווה את השגיאות שלך, מנופף בהן כך שכולם יראו. בשני המקרים מדובר בניסיון להשרות על אנשים תחושה נוחה למרות השונות שלך." עמ' 269

זה ספר שמפגיש את הקורא עם עולם חדש ויפהפה, עם צבעים, ריחות וטעמים אחרים, עם קצב, עם שמחה גם עם עצב. צריך להכיר את שפת הגוף, הרגש הנכון, המילים הנכונות והמבטא המדויק כדי להיות חלק מנגני הסמבה, אבל כדי ליהנות ממנה - מספיק להקשיב. מומלץ מאד.


   

   

   




 


יום חמישי, 18 ביוני 2020

שלוש נשים - ליסה טדאו



שלוש נשים  - ליסה טדאו
Three women - Lisa Taddeo
מאנגלית: גליה וורגן
הוצאת משכל ידיעות אחרונות 3/2020
351 עמודים


הספר הזה לא בדיוק נראה ככוס התה שלי, אבל כמה נשים המליצו עליו בחום, אמרו שלא יכלו להניח אותו מהיד. אחרות ממש לא סבלו אותו. ההתייחסות בעולם יצרה עליו באזז רציני. הכתיבה פה היא ממש עיתונאית, כמו סוג של דיווח, וגם זה משהו שסקרן אותי ולכן, לא יכולתי להתעלם, והנה אני רצה לספר לחברֶ'ה.

שלוש הנשים הן:
מגי שבגיל 15 ולאורך תקופה המורה שלה קיים איתה מין אורלי. היא פיתחה יחס אובססיבי כלפיו שהסבירה לעצמה כאהבה. כשהיא בת 23 והוא מורה נערץ ועטור פרסים היא מחליטה לתבוע אותו.
לינה מתוסכלת מינית, היא עדיין מאוהבת באהוב נעוריה ובוגדת איתו בבעלה שאינו מוכן אפילו לנשק אותה על הפה.
סלואן היא מסעדנית יפהפייה ומצליחה שבעלה אוהב לראות אותה מקיימת יחסי מין עם נשים וגברים אחרים, איתו ובלעדיו.
אלה הנשים שמהוות את עיקר המחקר הזה, וגם את העלילה של הספר.

זה היה אמור להיות מחקר על תשוקות של אנשים בכלל. גברים ונשים. אבל מסתבר שהתשוקה הגברית פחות מעניינת, כך הסופרת, ולכן המחקר הזה, שנערך לאורך 8 שנים מתמקד בנשים, ובפרט בשלוש נשים שלכאורה חייהן הם חיים רגילים ומצויים. עכשיו, אני לא יכולה להגיד שאני יודעת הרבה על תשוקתן של נשים כקבוצה או אפילו של נשים שקרובות אלי, והספר הזה, מבחינתי, הוא קצת סוג של מציצנות. אבל מכמה בחינות אני בכל זאת ממליצה עליו. הוא קריא ושוטף, והכתיבה מצויינת ומיוחדת. הסיפור של מגי נגע לליבי מאד. מצאה חן בעיני הגישה הלא-שיפוטית של המחברת. הצגת הדברים כהווייתם, מתוך עניין לחקור את ההתנהגות. ולא על חשבון הסיפור. 
כאן תוכלו להקשיב לריאיון עם המחברת, מרתק. ממש. נותן מבט רחב יותר על הספר, על המחקר. 

"כולם היו המומים ושבורי לב, אבל מגי ידעה שכל המתאבלים השוליים האלה ילכו הביתה באותו הערב וידברו על הדברים האחרים, האפלים, איך הוא עשה את זה ולמה, ואז ישתו ג'ינג'ר אייל ויאכלו צלעות חזיר ולא ילכו לישון עם חור בגוף שלא יתמלא לעולם." עמ' 236

"ומה היה קורה אם אחד המושבעים היה הבחור הנשוי הזה, השומרוני הטוב, איש עקרונות ואב לילדים ובעליה של מערכת קולנוע ביתית, מישהו שהשקיע שנים על גבי שנים כדי להגיע לכל זה? שילם מסים כמו שעון, כל שנה, באפריל, תלה את קישוטי חג המולד לפני השכנים וגם הוריד אותם יום לפניהם, גידל ילדים מנומסים עם ציפורניים נקיות וערבי פיצה..." עמ' 275

הספר מעניין בהחלט, וצורת הכתיבה נותנת לו איזשהו תמריץ קריאה מיוחד וכייפי. עם זאת נראה לי שהסופרלטיבים שזכה להם הספר, כמו זה למשל, שכתבה אליזבת גילברט: 
"הספר הטוב של השנה... יצירת מופת... אני לא יכולה להיזכר בפעם האחרונה שספר השפיע עלי חזק כל כך... לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו ולדבר עליו."
טיפה נלהבים מידי עד מוגזמים. ובכל זאת, גם גברים וגם נשים יכולים למצוא בו עניין רב.