יום שלישי, 25 באוקטובר 2022

כל העומֶרים שהיו לה - אורנה ורכובסקי


All the Son She Had - Orna Verhovsky
הוצאת כנרת זמורה דביר 2021, 319 עמודים כולל תודות

בעמוד השני כאן כתוב שעלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונה של המחברת. זה היה מאד מוזר לי. כי התחושה, לאורך כל הספר, היא כאילו מדובר באנשים שחיים בינינו והסופרת ממש מכירה אותם. אתם ואני היינו איתם בכל מיני סיטואציות, דומות יותר או פחות. גם אני הייתי. אני ממש זוכרת אותן. 
"חיים יצא מן המזכירות מנוצח והלך הביתה. בדרך עלו על דעתו אין-סוף תשובות חריפות ומצמיתות שהיה יכול לענות לשלייפר, וכמה פעמים הוא כבר חשב לחזור אך ברגע האחרון החליט שלא,... עמ' 50.

אני משערת שאת ההתנסות של לשבת שבעה על אדם שמת באביב חייו גם אתם מכירים. אולי מקרוב. יש בימים האלה הרבה עצב אבל גם רגעי הומור וצחוק, היזכרות ברגעים טובים עם המת. עומר היה ילד שמח, מנהיג טבעי. סוג של החלילן מהמלין אפילו. אבל כאן יש אדם שחלה במחלת נפש והתאבד. ברגישות ובעדינות, מביאה אלינו המחברת את התמודדותם של האנשים שאהבו את האיש הזה. זה כולל רגשות אשם על מה שאולי יכלו לעשות כדי למנוע את הצעד הזה שלו. זה כולל מבט מעמיק אל כאב האובדן, ואת התסכול ממה שיכול היה להיות ולא יהיה עוד. 
לקראת משמרות שקיימתי בער"ן, בהן הקשבתי אל הפונים במצוקתם, תמיד חששתי מהמפגש עם התהום העמוקה בליבם של אנשים שאנשים קרובים להם התאבדו. כאן בספר זה מואר מאד. האם יכלו ההורים חיים ורותה, או החברים, לעשות משהו שימנע את הצעד הזה של עומר? איך זה שחי לידך ילד/איש שאתה כל כך אוהב, ושיש בו כל כך הרבה כאב ועצב. והתסכול מזה שלא הצלחת להוסיף אור לחייו שיקל על העצב הזה. 
האם בכלל ניתן לעשות משהו אם מישהו בוחר לסיים את חייו?
"אני לא בסדר עכשיו, אבא. זאת כנראה מחלה לתמיד, וגם אם לא - כולם חושבים שזאת מחלה לתמיד. וכולם מפחדים מזה." עמ' 104

הכתובת אולי היתה על הקיר, אבל ההתמודדות של הוריו של עומר ושל אחיותיו התאומות עם מותו מצטרפת להתמודדות החברתית שלהם עם נסיבות מותו ועם היחס של חברי הקיבוץ אליהם בעקבות מחלתו. השבעה, הנוהג המאד הומני הזה שיש לנו כיהודים, מפגיש את המשפחה של עומר וחבריו הקרובים, כל אחד עם הגישה שלו למה שעבר עליהם בתקופות שונות בחייו של עומר, עם כל העומרים שהיו. 
"את כל העומרים שהיו לה הכיר מתיאו, ואת כולם הוא אהב." עמ' 73

מכיוון שהכתיבה בספר כל כך טובה ונוגעת, והספר כל כך רגיש ומכיל, הקריאה מאד זורמת. למרות העצב הגדול שמונח פה כבד כבד ופוצע את הקורא, לא ניתן להפסיק לקרוא.
 
"הנגינה היתה מדויקת ומלאת חום ורגש, כאילו מישהו ניגן את השיר במיוחד בשבילם, והיא כל כך שמחה שיש שכן שגר קרוב כל כך לבית החולים, ושהוא אדם כל כך מוכשר, ושזה בדיוק השיר שבחר לנגן בביתו בכל ערב, אל מול חלון חדרו של עומר. בכל ערב בשעה תשע ועשרים היו הצלילים מגיחים ונכנסים מבעד לחלון הפתוח, מלטפים את רותה מבפנים, ועומר היה נרגע.,... עמ' 207-8

מומלץ מאד מאד. 

 

יום רביעי, 12 באוקטובר 2022

קירקה - מדלין מילר


Circe - Madline Miller
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת הכורסא ומודן 2022, 387 עמודים 

כמה חבל לי שהוא נגמר... הייתי מוכנה לקרוא עוד הרבה מאד עמודים בספר הזה. יש עליו המלצות מקיר אל קיר, ממדינה למדינה, אבל אני תמיד קצת חשדניסטית לגבי סופרלטיבים מוגזמים של הוצאות ספרים. אלא שאתי אמרה לי להזמין אותו, לא להחמיץ. אז כך עשיתי. הכריכה מאד מרשימה, תודו. הכריכות האחרות בעולם יפות כולן, דומות במסר העתיק שהן משדרות אבל גם שונות בפן האומנותי שלהן. יש כאן למטה לא מעט, אבל יש עוד שלא הבאתי כאן. כל העולם רצה להביא את הסיפור הזה אל הקוראים שלו, כי זה כל כך מעניין וסוחף. עתיק ובכל זאת חדשני בנוף הספרותי שלנו. 
את הסיפור שלכאורה כולנו מכירים מהמיתולוגיה היוונית, אני, לבושתי, לא הכרתי ממש. יש בו אלים נצחיים ונימפות מדהימות, מכשפות, מפלצות אריות כחיות מחמד, המון זהב ויופי אינסופי וכן, גם נהרות של דם. 
הגיבורה הראשית, קירקֶה, היא בִּיתם של הטיטאן הליוס, אל השמש, ושל פרסה הנימפה היפהפייה, והיא  אכזבה גדולה להוריה. היא אינה יפה כמו אחיותיה, והיא נחושה, דעתנית וחצופה. קירקה אינה מהססת לצאת נגד גדולים וחשובים ממנה כולל אביה, השליט הכל-יכול למען האמת שלה. היא מגישה נקטר לפרומתיאוס כשהוא נענש, בניגוד לרצון האלים ועל כך היא נענשת על כך בחומרה. ספינה מפוארת מביאה אותה לאי בודד והיא נאלצת לחיות לבדה, בכלוב הזהב הזה. היא לומדת בעצמה את השימוש הצמחים באי ואת הלחשים המתאימים להם והופכת למכשפה רבת עוצמה. קירקה עומדת על המשמר מפני אלים ואויבים המנסים להפילה בפח ומשתמשת בכוחות שרכשה תוך כדי לימוד ואימון עצמי כדי להתגונן ואף לנצח. אחד הסיפורים הוא הסיפור הידוע מהאודיסיאה, על פיו אודיסאוס ומלחיו הגיעו לאי של קירקה והיא אירחה אותם כדת וכדין במשתה מכובד. כשהתברר להם שאיו גבר בסביבה הם תקפו אותה. בתמורה - היא הפכה אותם לחזירים. הספר גדוש בסיפורים מהמיתולוגיה, אבל גם אם לא הכרנו את כל המשתתפים, הסיפור קולח ומלא שיאים קטנים וגדולים שמשאירים את הקורא.ת דבוק.ה לטקסט. בסוף הספר ישנה רשימה של הדמויות, כאן ניתן ללמוד עוד על הנפשות המככבות בעלילה הסבוכה הזו, ולהיכנס עוד מעט לעולמן המרתק.
המפגשים של קירקה בת האלמוות עם אלים ובני תמותה מתוארים כאן בגוף ראשון והתחושה של הקורא.ת היא של הימצאות במקום נורא הוד, מלא קסם, גם מלא בסכנה. מין הצגה מרשימה המסופרת כאילו בקול אדיר מן השמיים. 

"הוא צחק, אבל לא הפעלתי עליו עוד לחץ בנושא. הוא עדיין היה, ויהיה תמיד, בן האולימפוס, בנו של זאוס. הוא הרשה לי להפליג בדיבורים מפני ששעשעתי אותו, אבל מעולם לא ידעתי מה הם בדיוק גבולות השעשוע. תוכלי ללמד נחש צפע לאכול מידייך, אבל לא תוכלי לגזול ממנו את ההנאה שבנשיכה." עמ' 100

"אודיסאוס, בן לארטס הנודד הדגול, נסיך התחבולות והתכסיסים והעורמה האינסופית. הוא הראה לי את צלקןתיו, ובתמורה הרשה לי להעמיד פנים שלי אין צלקות משלי." עמ' 233

קשה לעזוב את הספר הזה אבל גם לא רוצים שייסתיים. קחו לכם אותו ותחוו כמה שעות טובות של מתח, התרגשות וחמלה, גם השתאות מאכזריות גדולה וגם התרגשות של אהבה. 





  

  

  



  

  

 






 

יום חמישי, 6 באוקטובר 2022

אנטומיה סיפור אהבה - דיינה שוורץ


Anatomy: A Love Story - Dana Schwartz
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת 22 אותיות, 2022, 272 עמודים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

"הם מנסים להשיג את הגופה כדי למכור אותה לרופאים. לסטודנטים באוניברסיטה. הם צריכים גופות כדי לחקור אותן וכאלה דברים. מוכרים את הגופה בשביל שני גיני וכתר. אם היא בהיריון, מקבלים שלושה גיני, אבל קשה יותר למצוא כי נדיר שתולים אישה הרה."
כבר בהתחלה אומרת לכם: זהו ספר כייפי באמת. הוא מיועד למבוגרים צעירים (YA) ואני אהבתי אותו מאד מאד. יש בו אפלוליות מסתורית, מעין אווירה גותית, יש בו היסטוריה (של הרפואה, אבל כולל הבגדים והמנהגים) באנגלייה וסקוטלנד של תחילת המאה ה-19, יש בו פמיניזם וגם מעט פנטזיה. ולבסוף, יש גם אהבה, וגם הומור. ולא אמרנו כלום על התמונה הנהדרת של הכריכה: בהתחלה ראיתי רק לב וכמעט דילגתי עליו אבל אז... תסתכלו איזה יופי. 
השנה היא 1817. הייזל היא נערה בת 18 שהגיעה לפרקה. מבחינת המשפחה המיוחסת שלה היא צריכה לעסוק בהופעותיה בחברה הגבוהה ולקבל הצעת נישואין מברנרד שמיועד לה מילדות. ""כן, כמובן. לונדון." כמה חודשים אומללים שבמהלכם תהיה חנוטה כמו תרנגול הודו, תיאלץ לחייך אל זרים מזוגגי עיניים ולהידחף אל זרועותיו של ברנרד." 
במקום זה היא מבקשת ללמוד אנטומיה ולדעת לנתח, לעסוק ברפואה. זהו דבר שהיא חייבת להסתיר. איש אינו רוצה להינשא לאשה חכמה ואף אחד לא יאפשר לה להגשים את חלומה. היא מתחפשת לגבר, לובשת את בגדי אחיה שנפטר, ומתגנבת להרצאותיו של ד"ר ביצ'האם הגדול שאת ספרו מצאה בספרייה האסורה של אביה. 
ברקע - המגפה הרומית חשוכת המרפא.

ג'ק הוא חוטף גופות. הוא מוכר אותן לעוסקים ברפואה לצורך לימוד. הגופות שייכות בעיקר לפושעים שנתלו, והשיח אומר שכך הן משלימות את עונשן עד הסוף. כן. זה לא חוקי, כמובן, אבל החיים של ג'ק בביבים של אדינבורו אינם מאפשרים לו להשיג אוכל בלי העיסוק הזה. 
כשהתחפושת של הייזל נחשפת בשיעורי הרפואה היא מסולקת מהם. ד"ר ביצ'האם מַתנֶה את המשך לימודיה בכך שתעבור את בחינת הרופאים בלי להשתתף בשיעורים. 

כאן ג'ק נכנס לתמונה. היא קונה ממנו גופה כדי ללמוד, וכאן מתחיל סיפור אהבה בלתי אפשרי.

לכאורה מה בין אנטומיה לסיפור אהבה? 
אז זה יותר אנטומיה מסיפור אהבה, ובטח שלא מדובר בסיפור שמאלצי ונוטף דבש. לא ולא. הגיבורה רוצה לשבור את תקרת הזכוכית של היותה אישה בתקופה שנשים היו צריכות להיראות ולא להישמע, לדאוג ללבושן, לתלתלים שעל ראשן, להיראות במקומות הנכונים ולהיות "יפה ושתוקה." 

ובן זוגה הוא האיש הכי לא מתאים לה שיש. ככה זה יותר מעניין. 

הספר כתוב קולח וזורם, יש בו גם מתח וגם הומור אנגלי מוצלח, יש רעים ורעים מאד וגם כמה טובים. כשחיפשתי כריכות לפוסט הזה בעולם ראיתי שיש המשך שעדיין לא תורגם. מקווה שהוא טוב כמו זה, אני בוודאי ארצה לקרוא אותו. 

תקראו. זה כיף גדול. הנאה מובטחת. 


  





 

יום שני, 3 באוקטובר 2022

וידוי ברכבת של 19:45 - ליסה אונגר


Confessions on the 7:45 - Lisa Unger
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
הוצאת תכלת 2022, 354 עמודים.

ספרי מתח הם פחות כוס התה שלי, כבר סיפרתי לכם את זה. אבל אני זוכרת לסופרת הזאת את הספר "שקרים יפים" שקראתי לפני שנים בנסיעה ברכבת לבאר שבע וכמעט הגעתי בגללו לדימונה. כל העולם נעלם לי אז. ולכן, כששמעתי שהסופרת הוציאה ספר חדש מיהרתי לזמנו אלי.  

סלינה פספסה את הרכבת הרגילה ויצאה מהעבודה מאוחר. היא נסערת, כי בדיוק ראתה בטלפון שלה תמונות ממצלמת הווידאו הביתית בהן נראה בעלה שוכב עם המטפלת המסורה של שני הבנים שלה. היא מבינה שכבר לא תספיק להגיע הביתה להשכבה של הילדים, שממש היתה חלשובה לה. 
ברכבת מתיישבת לידה אישה צעירה והן מתחילות לשוחח. בניגוד לכל מה שמתאים לאופייה של סלינה היא פותחת את סגור ליבה בפני האישה, המציגה את עצמה בשם מרתה. מרתה שואלת את סלינה את השאלה הבלתי אפשרית: 
"לא היית רוצה שהבעיות שלך פשוט ייעלמו? ...בלי שתצטרכי לנקוף אצבע?" עמ' 35

מי לא רוצה שכל הבעיות שלו ייעלמו? אבל אז חושבים: מה המחיר של העניין הזה? 
ובכן, אז יש מחיר, כמובן, והוא ממש לא פשוט. וכבר כשסלינה יורדת מהרכבת היא מתחילה להרגיש את הבטן מתערבלת לה. 
ואז מסתבר שהמטפלת המסורה נעלמה. 
אסתפק בזה, כדי להשאיר לכם טעם של עוד. 
ספר מותח, סוחף, מהיר וקצבי. טוויסטים בעלילה מופיעים בדיוק כשנראה לנו שהבנו את הכל. שווה מאד.