יום ראשון, 22 באוקטובר 2023

אלופי וילובי - טלבוט ביינס ריד


The Willoughby Captains
תרגום: אוריאל אופק
הוצאת כתר (כתרי), 1980, 241 עמודים

הספר הזה הודפס לראשונה, באנגלית, בשנת 1887. בעברית הוא יצא לראשונה תחת הכותר זקני וילובי ב- 1943. לא היכרתי אותו בילדותי אבל בעקבות המלצה מרנינה במיוחד של אתי החלטתי לחפש אותו ולבסוף מצאתי עותק בודד, בתרגום מחודש של אוריאל אופק, וקפצתי על המציאה. הספר הודפס באין ספור הוצאות, אבל כמעט רק באנגלית - לפחות ככל שאני מצאתי. זהו ספר אנגלי באופיו ובהומור שלו והוא נפלא ככזה.
בעת הזו, כאן ועכשיו, כשהקריאה מהווה מפלט מהמציאות, כשקשה מאד לקרוא משהו, בחר בי הספר הזה לשמחני מעט. 

בית הספר וילובי, שהוא פנימייה, מתנהל כפרלמנט בריטי מצד אחד, וכמקום מפגש ולימוד של ילדים חובבי תעלולים מאידך. המפגשים בפרלמנט דומים אולי למועצת תלמידים כאן, או מפקדת חניכים בצבא. החניכים קוראים זה לזה בשמות המשפחה שלהם. יש שני מחנות יריבים - ליברלים ורדיקלים, ויש מעמדות מאד מובחנים בין שלוש קבוצות החברים, כאשר הצעירים בבית הספר, משמשים כנושאי כלים לבוגרים, והבוגרים ממלאים תפקידים חשובים יותר, ואחראים בין היתר על המשמעת. המוכשרים בתחום השייט, הקריקט ובעלי השרירים מוערכים יותר כאן, אבל גם המצליחים בלימודים נחשבים במידה מסויימת. ובפרלמנט, כמו במפגשי דיונים בין ילדים וגם מבוגרים, הצעקות רמות ולעיתים גם מאיימים המשתתפים בהפעלת כוח הזרוע זה על זה. בראש כולם, בעל הדיעה הקובעת ניצב ה"מוכתר". 

בתחילת הסיפור מסיים המוכתר הנערץ וינדהם את לימודיו בוילובי ועובר ללמוד באוקספורד. על מנהל בית הספר, איש ערכי, אהוב ומוערך על ידי התלמידים, מוטלת המשימה לבחור מוכתר חדש. המנהל מזמין את המועמד לתה בביתו ומודיע לו על ההחלטה לבחור בו לתפקיד.

""תה אצל המנהל" נחשב בעיני כל כסיוט מן השמיים. הטעם לכך לא היה נעוץ בד"ר פטריק המנהל, שהרי "פטי" היה אחד הגברים הנלבבים ביותר עלי-אדמות. אלא שיחד אתו ישבו אל השולחן גם גברת פטריק ואחותה, ונוכח שתי דמויות נוראות אלה רעדו גם נערי וילובי האמיצים ביותר. הן דיברו בנעימה חגיגית, בשפה שאפשר למצוא דוגמתה רק בספרי-אגדות עתיקים. וכאשר ניתן לנער עצמו לדבר, הן היו נועצות בו עיניים, מטות לעומתו את אוזניהן, מקפיאות אותו כליל בחיוכן הצונן. האמת חייבת להיאמר, שכוונתן של מטרונות אלה היתה לטובה. היתה להן דעה משלהן כיצד חייבים נערים לנהוג, והן האמינו בכל לבן שהן מושיטות סיוע רב לחינוכו של "הנער היקר" בעצם נוכחותן ליד השולחן בשעת התה." עמוד 30. 
שתי מטרוניתות כבודות אלה הזכירו לי את ימי בבית הספר לטיסה, עת הוטל עלי לארח את הגברת חנה בבלי ז"ל לסדרת נימוסים שהעבירה לחניכי הקורס המתקדם. אני חששתי מאד למעוד בחוסר ידע בתחום של דרך ארץ, ובביקור הראשון שלה השתדלתי מאד להיזהר בדברי ובמעשי. במהלך ימי האירוח התברר לי שטעיתי לא מעט, דווקא במקומות שבהם השתדלתי במיוחד. לשמחתי, היא היתה סלחנית ונפלאה ועד מהרה התיידדנו מאד.

מי שנבחר לעטות מעכשיו את גלימת המוכתר הוא רידל, שהוא סוג של חנון, תלמיד מצטיין, אבל כספורטאי... ובכן, הרבה פחות. שלוש הקבוצות בבית הספר מאד לא מרוצות מהבחירה הזאת, במיוחד קבוצת אגף-המנהל הבוגרת, שיש לה מועמד מועדף אחר. הקבוצות משתדלות ככל יכולתן למרוד בהחלטה הזו ולשנותה. גם רידל עצמו משוכנע שהתפקיד גדול עליו, אך למרות שהוא מאד חושש מכובד האחריות, הוא לוקח על עצמו את המשימה.
בתחרות שייט חשובה מפסידה הקבוצה הפייבוריטית בגלל כשל במערכת ההיגוי, כשל שנגרם כנראה על ידי אחד הילדים. בין יתר תפקידיו מוטלת על רידל הצנוע למצוא את מי שגרם לזה. מי שייתפס כאשם במעשה הזה, הנוגד את כל ערכי המוסד - יסולק מייד מבית הספר. 

"ואשר ללימודים - כל אימת שהרהרו בהם פרצה אנחה מגרונם. השיעורים התנהלו לגמרי לא רע בתחילת השנה, כל עוד יכלו להיעזר בדפי-התרגום ל"יוליוס קיסר" שהשיג בּושֶר, או בתשובות ל"תרגילים בחשבון" של קולנסו שהיו אצל ויקפילד. אך מאז החליף מר פַּרֶט בחוסר כל התחשבות, את "יוליוס קיסר" ב"אַוּטרופּיוּס" ואת ספר החשבון דך קורנסו בספרו של טודהנטר, איבדו החיים את טעמם ויופיים." עמוד 181

הספר הזה הוא נכס היסטורי אדיר, הוא כיף שקשה לתאר. למרות שהפונט שלו אכזרי לאין שיעור, הוא כתוב כך שבכל עמוד ועמוד יש איזו פנינה מיוחדת. לא פעם פרצתי בצחוק קולני (!). אבל הבעיה הכי גדולה עם הספר הזה היא שקשה מאד להשיג עותק ממנו. לשמחתי מצאתי עותק אחד בודד בסניף המרכזי בספרייה שלנו, וכך הגעתי הלום כדי לספר לכם. חפשו אותו, זה שווה כל מאמץ. 
ואם אתם יכולים לקרוא אותו בשפת המקור אז תוכלו להיכנס לכאן ולהתענג אפילו יותר.


  

  

  

   

  

  



  

  



 

יום ראשון, 15 באוקטובר 2023

מילים לוחמות - קימברלי ברובייקר ברדלי


Fighting words - kimberly Brubaker Bradly
מאנגלית: עידיד שורר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023, 247 עמודים כולל תודות

זהו ספר שמיועד לנערות צעירות, ואולי אפילו ילדות, שנפגעו מינית. הוא יכול לחזק אותן, להראות להן שהן לא לבד, גם אם קו הזינוק ההתחלתי שלהן הוא מאד מאתגר וקשה. 
לאחר שאמרתי את זה אני צריכה להוסיף שהוא מומלץ מאד גם למבוגרים. 
הספר נכתב על ידי הסופרת של שני הספרים המצויינים: המלחמה שהצילה את חיי, והמלחמה שבה סוף סוף ניצחתי. שניהם ספרי נוער, שמונחים בספרייה על המדף של כיתות ד'-ו' אבל נקראים על ידי הרבה מאד מבוגרים אצלנו.
הפעם מדובר בספר עכשווי מאד, הגיבורה, דֶלה, נמצאת אצל פרנסין - אם האומנה שלה - יחד עם אחותה הגדולה סוקי. אימן של שתי הילדות נמצאת בקנזס בכלא לאחר שפוצצה חדר במלון כששתי הילדות היו שם. האם היא נרקומנית המכורה לקריסטל, ושתי הילדות נכחו לא פעם כשהכינה לעצמה את הסם.
שתי האחיות קשורות בקשר הדוק ובל יינתק זו לזו, קשר של תלות ודאגה הדדית. דלה היא בת 10 והיא מספרת בלשונה המחוספסת על מה שקרה לה ולסוקי לפני שהגיעו לבית האומנה הזה. היא מטפטפת את הסיפור שלה בהדרגה, חומלת על המאזין/קורא שלה ולא מנחיתה עליו את המהלומה בבת אחת. גם עכשיו, כשדלה נמצאת בבית אומנה והיא מוגנת במידה מסויימת, היא נתונה להצקות מצידו של ילד מרגיז בבית הספר. אבל היא חוברת לילדה מכיתתה, שגם לה הילד מתנכל ומרגישה קצת יותר מחובקת. עם המון חששות ותקשורת לקויה, בעיקר בגלל סודות שטמונים עמוק בקרבה של דלה, חברותן מלבלבת. מה שקרה לסוקי, לאחר נטישתה של אימן הוא סוד נורא שאפילו היא לא יודעת. 
דלה מתחזקת לאט לאט עד שהיא מקבלת החלטה שמשפיעה על כל מי שקרוב אליה.
 
בינתיים מצאתי רק תרגום אחד לספר הזה מלבד זה שלנו. ביוונית נקרא הספר משהו כמו: "גידלו אותנו זאבים". יכול להיות שזה שם מתאים יותר לספר מהשם המקורי, בגלל מה שקורה בו, בעיקר לקראת הסוף. אני מאמינה שהוא יתורגם במדינות נוספות, בגלל חשיבותו ונגישותו לגילים המתאימים. 
הסיפור כתוב בשפה פשוטה אבל המסר בו ייעודי, מואר, ולדעתי זהו ספר שצריך להיקרא בכל בית ספר.
מומלץ.



  

 
 






 

יום שלישי, 10 באוקטובר 2023

יצורים נבונים להפליא - שֶלבּי ון פֶּלט

 


 Remarkably bright creatures - Shelby Van Pelt
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת כתר, 2023, 329 עמודים
נקרא באפליקציית עברית באייפד (אני מציינת את זה כי מספרי העמודים המצוטטים שונים מבמודפס.)

"רבות מהמימרות של בני האנוש מטופשות לחלוטין, אבל נדמה שמכל השטויות שהם פולטים, נטייתם המגוחכת ביותר היא לשבח את טיפשותם שלהם. אני מתכוון בכך להצהרות אבסורדיות דוגמת: מה שהוא לא יודע לא יפגע בו! או, גרוע מכך: אין שכל, אין דאגות. איך אפשר להיות מאושרים כשאין שכל?" עמ' 267 (ההדגשות במקור.)

הספר הזה קרא לי כמה פעמים מהמדף, והכריכות היפהפיות שלו ברשת קראו לי אפילו יותר, ובכל זאת, איכשהו, הוא חיכה. אבל כשג'ני סיפרה עליו בהתלהבות כל כך גדולה חשתי אליו. הזמנתי אותו גם בהקראה בשפת המקור, כי את התמנון הפסיפי החכם הזה, מרסלוס, רציתי מאד לשמוע ב"'קולו" הזקן, השנון, הציני, שמספר לנו על חייו באקווריום שהוא כלוא בו, כשנותרו לו עוד 160 יום לסיים את מכסת החיים של תמנון מסוגו. הוא כבר זקן וחלש, ולא, הוא לא מדבר, זהו אינו ספר ילדים. אבל אולי ככה זה עם תמנונים. ואל תקראו לו דיונון. זה מאד מעליב.

טובָה סאליבן התחילה לעבוד כמנקה באקווריום סאוֶורל בֵּיי, בעיירה הקטנה שבה היא גרה. עכשיו, כשבעלה נפטר מסרטן, והיא לבד כי בנה אריק נעלם בים כשהיה בן 18, טובה חיפשה לה תעסוקה והגיעה לכאן. 
"כמה ימים לפני שאריק נעלם, טובה הכינה עוגת שקדים ליום הולדתו השמונה-עשר. ריח המרציפן אפף את הבית במשך ימים לאחר מכן, היא עדיין זוכרת איך הריח ריחף במטבח כמו אורח חסר בינה שאינו מבין מתי עליו לעזוב." עמ' 29

היא גרה בבית שבנה אביה כשהגיעו משבדיה בהיותה ילדה קטנה. בית עם עליית גג, שמכילה את המזכרות שליקטה משפחתה, ונשמרו ליום שבו בנה ואולי נכדיה יוכלו לשחק בהם. אבל היא כבר עוד מעט בת 70. שום ילד לא ישתעשע בעליית הגג הזאת. אז, למרות הגבות המורמות של חברותיה הסרגניות, היא הולכת לנקות את האקווריום הגדול הזה, שמנהל אותו טרי המקסים, ושהשחקן הראשי בו הוא מרסלוס המפואר, על זרועותיו הארוכות והחובקות, על עינו היחידה הנוקבת וגלימתו הכתומה. היא מביאה חומרי ניקוי מיוחדים מביתה ומנקה ביסודיות כל פינה ופינה במקום הזה, למרות גילה המבוגר וגופה הקטן והשברירי. היא משוחחת עם הדגים והסרטנים ומעלימה עין מהתגנבויותיו של מרסלוס אל מחוץ למיכל שלו, מקום מאסרו. "מן הסתם אין צורך שאציין שטֶרי אינו יודע על קיומו של הסדק. איש אינו יודע על קיומו של הסדק. ומאחר שאשמח להמשיך לפעול בדרכי זו, אודה לכם על שתיקתכם בעניין זה. שאלתם. עניתי. ככה אני עושה את זה." עמ' 39

ועכשיו אציג לכם את קמרון קסמור, בחור צעיר ושחקן המשנה הנוסף. הוא סוג של חנון גאון, עם המון ידע כללי וגם חובב ספרות, אבל כלום לא מצליח לו. הוא גר עם דודה שלו, ג'ין, אחותה של אימו המסוממת, שנעלמה כשהיה קטן. יש לו זוג חברי נפש, בראד ואליזבת, וגם חברה, קייטי, שנפרדת ממנו ומעיפה אותו ואת כל מה שיש לו מהבית. הוא מרגיש שהגיע לתחתית והוא מחליט לטוס ולחפש את אביו שאמור להיות סוג של טייקון. הוא יוצא לדרך מהר מאד מאבד את חפציו בטיסה, ומגיע בסוף לאקווריום סאוֶורל בֵּיי כמחליף זמני לטובה שנפצעה ברגל. ואז מרסלוס מתחיל להציף רמזים. 

"סודות נמצאים בכל מקום. יש בני אדם שמלאים בהם. איך זה שהם לא מתפוצצים? נדמה שזה סימן ההיכר המובהק ביותר של מין בני האנוש: מיומנויות תקשורת כושלות ביותר. לא שֶמינים אחרים טובים יותר, כמובן, אבל אפילו דג הרינג יודע לאיזה כיוון פונה הלהקה שהוא שייך אליה ויודע לעקוב אחריה. למה בני אנוש לא מצליחים להשתמש במיליוני המילים שלהם פשוט כדי לומר זה לזה מה הם רוצים?
גם הים יודע לשמור סוד. סוד אחד, מתחתית הים, אני נושא איתי עד היום." עמ' 71

"דמיינו לכם שהייתי שוחה עד לשכנות שלי, המדוזות, ואגב טלטול הגלימה שלי בתנועת השתאות הייתי מעיר משהו כמו: הבועות שיש כאן במכל היום פשוט לא ייאמנו. מגוחך. (כמובן, זה גם יכול להיות מגוחך מפני שהמדוזות לא היו עונות לי. הן לא יודעות לתקשר ברמה כזאת. וגם אי אפשר ללמד אותן. תאמינו לי. ניסיתי). עמ' 126

בין המציאות שמרסלוס מצא והביא אל המיכל שלו יש: "שני מכשירים שאני לא יודע מה המילה שמציינת אותם בשפתם של בני האנוש. אני חושב שהם... פקקים? בני האנוש תוחבים אותם לתוך הפיות של ילדיהם הצעירים כדי להשתיק אותם." עמ' 140

זהו ספר שיש בו המון טוב. אנשים טובים זה לזה במידה שאתה רוצה להצטרף אליהם לחגיגה הזאת, כתיבה נהדרת והומור שנון. לא חסר פה עצב, והוא לפעמים חודר לעצמות, אבל הוא אפוף בהמון חמלה וגם ציניות ומידע מעניין על דרי הים. את מרסלוס הייתי שמחה לגדל כחיית המחמד הפרטית שלי. גם טובה היא דמות מקסימה שהייתי שמחה לצרף לארסנל החברות שלי. יש דמויות נוספות בספר, לכמה מהן יש איזו דפיקות קטנה שבגללה אנחנו שמחים להתוודע אליהן. 
כדאי. מאד.