טליה קוראת ומספרת: הנכדה של מר לין

הנכדה של מר לין - פיליפ קלודל

La Petite Fille de Monsieur Linh - Philippe Claudel

תרגום מצרפתית - שי סנדיק

הוצאת מודן 2005 - 115 עמודים

"איש זקן עומד בירכתי ספינה. הוא אוחז בידיו מזוודה קלת משקל ותינוקת שנולדה לא מכבר, קלה אף יותר מהמזוודה. לזקן קוראים מר לין. הוא היחיד שיודע שכך קוראים לו, כיוון שכל מי שידעו זאת מתו סביבו."

מדכא, מה? ברחתם? איך אמרה היפה ההיא שם? Big mistake...

מבין הספרים של פיליפ קלודל שתורגמו מצרפתית קראתי את שלושת הראשונים: הנפשות האפורות, הדו"ח של ברודק והספר הזה, ושלושתם חצובים בי לעומק. גם כאן, כמו ב"הדו"ח של ברודק" המעולה (רבים מתווכחים איתי על איזה ספר מבין שני אלה מופלא יותר. תגידו, מה זה משנה? תקראו את שניהם), אין הוא מכביר מילים. גם כאן זה ספר של האנשים שנותרו אחרי המלחמה. זהו ספר מאוד תמציתי, "רזה" במלל אך עמוק ומלא בתוכן.

מר לין הוא פליט מארץ שנהרסה כליל, יחד עם כל משפחתו, מכריו וקרוביו. יש לנו מושג מסויים על המקום ממנו בא הזקן, כי הוא נושא עימו חופן של עפר שחור ממולדתו המוכחדת שיש בו ריח של שדות האורז. אבל אין אנו יודעים מאיפה בדיוק בא הפליט הזה, כנראה הסופר בחר שלא לקבוע זאת עבורנו. את הדבר היקר לו ביותר, הנכדה היתומה האילמת שלו, הוא נושא בידיו ללא לאות. הוא סופג את הזרות והאכזריות של הסביבה החדשה כלפיו בשקט. לידו מתיישב אדם, מר בארק, אלמן בודד. מר לין אינו מבין את שפתו אך הוא מיטיב להקשיב (אנחנו הרי יודעים שבשביל להקשיב לא צריך מילים בכלל...), והוא מכיל את בדידותו של שכנו לספסל. בין שני אלה מתפתח דו שיח עדין ואמיתי ומבין ומיוחד שיש בו מילים ומושגים משלו, מנגינה מיוחדת משלו. מחברות על הספסל צומחת ומתרקמת בין השניים חברות עמוקה ומאפשרת, שמצילה את מר לין בשעה קשה.

"הזקן מרכין את ראשון שלוש פעמים לברך את חברו לשלום, ומר בארק, כיוון שאינו יכול ללחוץ אל ידו של מר לין שמצמיד את הנכדה לחיקו, מניח את ידו הכבדה על כתף הזקן, בחביבות. מר לין מחייך. זה כל מה שביקש."

אני לא מתכוננת לספר לכם את כל הסיפור. כמובן שלא אספר את הסוף המפתיע. הוא קצר מאד (115 עמודים בלבד) אך עוצמתי ועשיר בתובנות ורגש. צריך לעצור מידי פעם ולעכל, או גם לחזור על קטע, אבל בשום אופן, בשום אופן, לא לוותר על החוויה המיוחדת הזו.