בינת השכוי - אביגדור דגן

בינת השכוי - אביגדור דגן

Viktor Fitchi -Kuropeni

מאנגלית: צבי ארד

עם עובד, 1978, 190 עמודים

""נצחון!" קרא כשהוא מאמץ את ראותיו להתפקע. "נצחון!" קרא שוב ושוב, ומשנתקל מבטו בי, החל לשיר: קום, דוקטור, קום, יום יפה היום." 

"ואז נתחוור לי לראשונה כי מבין אני את דבריו. קפצתי ממיטתי ורצתי אל החלון. שאפתי את האויר הרענן כאילו רעבתי לריח הטל והאדמה והעשב שבהם מילא האויר את ראותי, ועניתי לפדרו בקול רם: "בוקר טוב פדרו. הצדק איתך, ידידי. הצדק איתך. איזה יום יפה."  ..."

"ברגע זה נכנסה אנה וראתה אותנו. איני יודע כמה זמן עמדה מוכת-אלם בפתח. אחר-כך מילאה את החדר בפעמוני-הכסף של צחוקה, רצה אלי ושוב התחילה מרקדת..." .עמ' 9

כשהוא נעזר במקל העשוי מעץ של דובדבן מתוק, הולך לו רופא כפרי מבית לבית כשעל אמת ידו עומד פדרו, תרנגול דעתן.  פדרו הגיע אל הדוקטור כמחווה של אחד מאנשי הכפר, כבסיס למרק עוף טוב שיקימו מחוליו. אשתו אנה, שהוקסמה מיופיו של השכוי,  נתנה לו את השם דון פדרו ואז הסתבר שאין סיכוי לבשל את העוף לאחר שניתן לו שם. מכאן נבנית מערכת יחסים מקסימה, הכוללת חברות מחד ומריבות מאידך. אנחנו רואים איך התרנגול מעודד את הרופא כשהוא עצוב בשל חולה סופני שלו,  אך גם איך הוא מתגונן מפני גידופיו של הדוקטור בשל רצונו לקפוץ על פרגית לאחר קרב עם תרנגול אחר.

יחסיו של הרופא עם חוליו הכפריים, המשלמים לו בחמאה ותפוחים וכיוצא באלה דברים נחמדים, הם מן המקסימים שנתקלתי בהם בספרים שקראתי. יש, למשל,  את טוסאר, שומר הלילה שאינו מבין איך נפל פגז באמצע המחלקה שלו ורק הוא נותר ללא פגע, יש את זמורה, שמתגעגע אל היערות אך לא יכול להתרחק מהכפר שלו, יש את מרקו, הנגר הסהרורי, שפדרו ממליץ לו להסתכל דווקא על השמש ולראות את יופיו של העולם, יש את פטר פאלדה הקמצן, האוהב את קריסטה פיליפ שאינה יכולה להיות שלו, יש את טרזה, הרקדנית הקשישה הגוססת... ולא רחוק מהכפר יש לו חבר מתקופת הלימודים, שמו וארדה, שקורא אותו כמו בספר פתוח, ןהמפגש ביניהם הוא כמו המפגש שלנו עם חברינו הטובים במיוחד. מספיקה מילה אחת ואנחנו נזכרים בקטעים מצחיקים או עצובים שמעצימים את הביחד הזה היקר. אתם יודעים על מה אני מדברת, נכון?

"לבדי אני. לבדי עד מאד. אחר כך בא פדרו ויושב על אמת ידי ואומר בנעימת תוכחה: "שוב נרדמת" וכעבור רגע הוא מוסיף: "ושכחת שאני איתך". עמ' 19

"נדמה היה לי, כי חלק ניכר מחיי אדם חולפים בחיפוש פטריות. האין החיים כולם חיפוש אחד גדול? האכזבות הללו שעל כל צעד ושעל. פעמים רבות אתה רוכן לשוא, ומה שנראה לך כפטריה מתגלה תכופות כאבן, כשורש, כעלה שנשר. ואף-על-פי-כן אתה ממשיך בחיפוש, ממש כמו בחייך, ופתאום, כשכבר אבדה תקוותך למצוא את מבוקשך, הריהו מתגלה לעיניך, ממתין לך." עמ' 102

נכון חכם? זהו ספר ישן (מ- 1993 אצלינו) ומקסים, על התמודדות מיוחדת עם זקנה, ספר של חברות וחמלה, עם הומור ויופי. ספר שמרחיב את הדעת. ספר שהוא שיר הלל לאופטימיות מדבקת. נפלא. לא פחות.

"אפילו לא ראית שום דבר אחר בעולם, אפילו לא התקף בעיניך מעולם כל דבר אחר, הרי חייב אתה לתת תודה רק על יופיו של זנב התרנגול. גם אם אינך יודע למי להודות". עמ' 130

ואנחנו, שהתפייטנו והתפלספנו, שראינו הרבה יופי, ושמחנו ודמענו וגם אהבנו מאד, הרי אנחנו עשירים פי אלף, נכון?

גילוי נאות: הספר נכתב במקור בצ'כית, מסתבר, ואני קראתי את התרגום מאנגלית, דווקא, שכן אין הצ'כית שגורה בפי כלל וכלל. בהוצאת עם עובד. 190 עמודים.
לאחרונה הדפיסה הוצאת עם עובד מהדורה מחודשת של הספר: