הטבחית של הימלר - פרנס-אוליבייה ז'יסבר

הטבחית של הימלר - פרנס-אוליבייה ז'יספר
מצרפתית אביגיל בורשטיין
La cuisiniere d'Himmler - Franz-Olivier Giesbert
הוצאת כנרת זמורה-ביתן 2015, 287 עמודים

כשהתחלתי לכתוב בבלוג הזה הבטחתי לכם, יקירי, שיהיו בו ספרים טובים ופחות טובים, בעיקר טובים, כמובן. אז כאן יש ספר שאתם לא ממש חייבים לקרוא, לדעתי, אבל... למען הגילוי הנאות, אומר שקראתי אותו במהירות רבה. יש בו קטעים מצחיקים וציניים, כמו גם כמה קטעים קשים ואכזריים, ויש בו תיאורים של נקמה מתוקה. זהו סיפור של קשישה שובבה משהו, המתארת אירועים היסטוריים, ויש תחושה שאני ואתם הקוראים, וכמובן הגברת הנדונה, כאילו שותפים להתרחשויות. הדמות הראשית, רוז, היא אשה בת 105, ססגונית, פיקנטית, חובבת סקס, (ועדיף עם צעירים), עצמאית וחזקה מאד, ופמיניסטית בצורה מקסימה. יש לה חיית מחמד, סלמנדרה, המכונה תיאו, המשמשת לה, כמו ג'ימיני של פינוקיו, כמצפון. 

עכשיו.

לפני שנים רבות, כשלמדתי בתיכון היתה לי מורה להיסטוריה, נקרא לה, נניח, העלמה א'. אותה עלמה שהיתה חסודה במיוחד, הצליחה, בצורה מהירה ומקצועית מאד, להשניא עלי ועל חברי לשכבה את לימודי ההיסטוריה עד עצם היום הזה. לזכותה יאמר, שעשתה זאת ברמה כזאת, שמאז, אני מנסה באמת ובתמים לחפש את החוויה המתקנת. אז למזלנו הטוב לא חסרים ספרים שמתארים התרחשויות היסטוריות בצורה מרתקת. די אם אציין את הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם, למשל, שבתור צ'ופר לקוראים הנאמנים של הבלוג הזה אני שמה פה את הפרומו לסרט. משעשע, נכון?

גם כאן יש קטעים שחייכתי ואפילו צחקתי. כן, בהחלט. אבל על הכריכה כתוב ש"הזקנה הזאת לא יוצאת מהחלון אלא מהדלת הראשית". נו, באמת. לא כדאי להשוות בין שני הספרים, כי בתחרות הזאת הספר הזה יוצא כשידו על התחתונה. 

דבר נוסף הוא התרגום, שגם אם אני מסתכנת פה שתגידו שאני נוקדנית ומעיקה, העברית לדעתי צריכה להיות נכונה. ואם יש משפטים שאינם ברורים בגלל עברית קלוקלת, אז לספר כולו יורדות אצלי הרבה נקודות. 

למרות זאת, אי אפשר להתעלם מכמות ההוצאות שהחליטו להדפיס את הספר הזה, כפי שתראו למטה. מכיוון שהספר מושך ו"זורם", ויש בו כמה קטעים נחמדים ממש, אז אפשר. אבל אם נפל לידכם השבוע, נגיד את איש ושמו אובה, שכבר נזכר בבלוג זה, או לחילופין - סיפורי חייו של מר פיקרי שעוד אדבר בו נכבדות, אז וותרו עליו. שכן, מכיוון שהוכח אמפירית, שכנראה לא נהיה כאן יותר מ-120 שנה, אז אולי חבל על זמנכם היקר? 

ובכל זאת,  כמה ציטוטים חביבים במיוחד:

"זה עדיין סוד שמור היטב, אבל כל אדם שני הוא אישה." עמ' 64

"כשצעירים, זה לכל החיים". עמ' 65
"כשאמרתי יום אחד לאימי המאמצת שהייתי מעדיפה להיות גבר, היא השיבה לי בפנים מבוהלות תשובה ששינתה את דעתי: 'שלא תחשבי על זה אפילו, בתי! את תראי, החיים ילמדו אותך שמוצא האישה מהקוף, אבל מוצא הקוף מהגבר'." עמ' 74.
"כשסיפרתי לה את החדשות אמרה לי הסלמנדרה:...'אני מקווה שמעכשיו  תקשיבי לי, אז תחייכי, תחייכי כל הזמן ותראי שהמצב ישתפר.'... פעמיים בשבוע הלכנו - אני והחיוך שלי - להדליק נר בכנסיית נוטר-דאם..." עמ' 138
"... או שהוא חובב אוננות. במקרה כזה היה לנו נושא משותף, והיינו יכולים לדון ביתרונות העניין..." עמ' 268

תגידו לזאבים שחזרתי הביתה - קרול רבקה בורנט

תגידו לזאבים שחזרתי הביתה - קרול רבקה בראנט
   Tell the Wolves I'm Home - Carol Rifka Brunt
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת אחוזת בית 2016, 403 עמודים

אתם לא מתארים לכם כמה זמן לקח לי למצוא את הזאב בתמונה הזאת. יעלי מצאה מיד. אתם מצאתם?

בסניף אחד של סטימצקי לא היה את הספר, ואמרו שכן, הם יודעים מה זה, זה ספר נוער נכון?
אז כן, אפשר לומר כך, כי המספרת, ג'ון (June) היא בת 14 כשהסיפור מתרחש, אבל השפה בשום אופן אינה מתיילדת, וכמובן שהיא עשירה בהגיגים יפים שהייתי רוצה לשמור לעצמי, והלואי שהייתי חושבת עליהם בעצמי..."כל כך הרבה שכבות של מבוכה היו ברגע הזה". עמ' 228 וגם:"את לא יודעת? זה הסוד. אם אתה מקפיד להיות תמיד מי שאתה רוצה להיות, אם אתה מקפיד תמיד להכיר רק את האנשים הכי טובים, אז לא אכפת לך גם אם תמות מחר" עמ' 230.
שני הוריה של ג'ון הם רואי חשבון ויש תקופה בשנה, שהיא מכנה "עונת המס" שבה היא ואחותה גרטה הן סוג של "יתומות קש". יוצאות לבד להסעה לבית הספר, מחממות לעצמן אוכל במיקרו וכאלה...לעומת זאת בשאר ימות השנה ההורים הם אכפתיים וקשובים. אבל גרטה, פעם היה ביניהן קשר עמוק ומאד משמעותי (מאד משמעותי בסיפור), ואז פין, הדוד האהוב כל כך והסנדק של ג'ון, נפטר מאיידס. (זה לא ספוילר, זה קורה די מהר בתחילת הספר.) עכשיו, תחשבו על איידס בשנות ה-80. מגפה חדשה, מפחידה ביותר. לוקים בה הומואים בלבד. צריך ממש להיזהר שלא יקרה מגע עם אלה. ויש אשמה גדולה הרובצת מעל החולה וסביבתו הקרובה. מה עושים עם זה? מה מותר? מה אסור? ואיך יוצרים קרבה לאדם כל כך אהוב, ממש נפש תאומה, כשיש כל כך הרבה פחד ברקע? "לא משנה מה לבשתי או כמה ניסיתי להיראות מגניבה, ידעתי שאני כאילו מסתובבת עם שלט שכתוב עליו וסטצ'סטר. אבל לא כשהייתי עם פין. פין היה כמו כרטיס כניסה למועדון העירונים האמיתיים". עמ' 232
אז גרטה, שהיא בת 16 ומתבגרת טיפוסית, מתרחקת. מצד אחד היא רוצה מאד לקרב אליה את אחותה ומצד שני - כל כך לא. כי ג'ון היא סוג של חנונית, בוגרת לגילה, מתלבשת כמו מבוגרת, חצאית ארוכה וחולצה סגורה... 
ג'ון מתחברת בחשאי עם ה"חבר המיוחד" של פין, טובי, שבני משפחתה כועסים עליו כי הוא כביכול אשם במחלתו ומותו של פין. את הסוף המפתיע כמובן שאין בדעתי לספר לכם. מה גם שהספר הוא מין כזה ששווה לקרוא אותו לאט לאט. בכל החנויות שחיפשתי אותו לאחר שקראתי, נדלקו המוכרים והחליטו לקרוא גם. דבר אחד הפריע לי קצת, וזה שהספר מודפס על דפים דקים או שההדפסה כהה מאד ויוצא שקצת רואים את הדף הבא דרך הדף שקוראים. אבל, בינינו, זה לא מה שימנע מאיתנו את החוויה המדהימה שבלקרוא אותו.
"פין היה במצב רוח כל כך טוב באותו יום. זה הזכיר לי איך מרגישים בשנייה שגומרים פאזל ענקי, כזה עם אלף חלקים קטנטנים שכולם נראים כמעט אותו הדבר... שמח בסוג כזה של שמחה."  עמ' 127
"או שפשוט לא היה אכפת לה. אולי פשוט לא הייתי שווה את הטרחה. הלכתי לישון עם המחשבה העצובה הזאת, וכשהתעוררתי בבוקר, היא עדיין הייתה שם, כמו חור שחור וקר באמצע הכל."255
"באמת לא הבנתי למה אנשים עושים תמיד דברים שהם לא אוהבים לעשות. החיים נראו לי תמיד כמו מנהרה שהולכת ונהיית צרה. כשאתה נולד, המנהרה ענקית. אתה יכול להיות כל דבר. ואז, כאילו ממש שנייה אחרי שאתה נולד המנהרה נהיית צרה בחצי. נולדת בן, אז כבר ברור שלעולם לא תהיה אמא......ואז אתה מתחיל לגדול, וכל דבר שאתה עושה סוגר את המנהרה עוד קצת..." עמ' 285
ואחרון חביב: "הבית הוא הבית הוא הבית." עמ' 395
הספר, כאמור, מלא פנינים. כשקראתי אותו שוב בשביל הפוסט הזה הוא נראה פחות או יותר כמו מניפה בגלל כל הסימניות ששמתי בו. אבל חסתי עליכם, והשארתי לכם עוד המון למצוא לבד.

אביעד קיסוס המליץ על הספר הזה כאן, בדקה 45:43 בתכנית הבוקר של טל ואביעד, וכן, גם אני חושבת שאסור לפספס את הספר הזה.