ג'ונתן ללא רסן - מג רוסוף

ג'ונתן ללא רסן - מג רוסוף

Jonathan Unleashed - Meg Rosof

מאנגלית: יואב כ"ץ

הוצאת סימנים 256 עמודים.

בראשית היה צ'אפק. למרות שמו הספרותי היה הכלב הראשון שלי סוג של ערס. הוא רב עם כל כלבי השכונה, חוזר מרוט ופצוע לעיתים קרובות, ואוי לו למי שניסה להתרומם מעל חברתו לילי, הקוקר ספאניילית הג'ינג'ית של השכנים. אחריו בא נפוליאון. אבא שלי החליט שהשם הזה מתאים ליורקשיר טרייר הקטנטן בגלל שגעון הגדלות שמצא בו. בעצם הוא היה כלבלב חמוד, במיוחד אם מתעלמים מהכשרון שלו לגנוב קרמבו מהמכולת של השכונה מעשה יום ביומו, דבר שהיה נודע לנו כל פעם לפי הזקן הלבן שעיטר את פניו. אחר כך קיבלנו את ג'מייקה שהיה עוזב קיבוץ. קיבלנו אותו כי יואל היה אלרגי לפרוות של בעלי חיים. לא עזרו נסיונותיהם של הילדים במשפחה להסתיר את ג'מייקה. הפשרה היתה שהוא יחבור לנפוליאון הקשיש. את פוגל הייתי מעדיפה לשכוח. נראה לי שהיה לו איזה פגם מוחי, כי כל פעם שהבאנו לו אוכל הוא היה מסתתר ומנסה לברוח. ולא, זה לא שהיתה לו איזה שהיא דעה מוקדמת על אוכל של יקים. פוגל היה זאב לבן יפהפה ואולי בכלל היה בגלגולו הקודם דוגמנית שוחרת חסה...

הספר הזה, עם אהבת הכלבים המקסימה שבו התאימו לי מתמיד.

אבל מה שקרה הוא שדן כבר נרדם. אני אמרתי לעצמי שאין בעיה, הרי ג'יבריש זה לא תמיד מצחיק. אני יכולה בקלות להשתלט על זה. יותר מזה. אני יכולה לראות את הסיפור ברצינות מהזוית של הכלבים, שזה משהו שאני ממש אוהבת ומבינה. הרי לאורך כל ילדותי וגם הרבה שנים לאחר מכן היו כלבים בבית. באהבה גדולה אזכיר את ושתי, כלבת הרועים הגרמני שחיה בביתנו 16 שנים של נועם. אולי אפילו אשכנע את עצמי לחשוב על זה שהיא איננה כבר כל כך הרבה זמן, וזה עצוב כל כך... אולי אזכר בפלורה הגולדנית שנעלמה ועדיין אנחנו מחפשים אותה, למרות שאין סיכוי שמישהו מצאצאי צאצאיה עדיין נושם את האויר הזה שפה. כל הדברים העצובים האלה לא עזרו. פרצתי בצחוק פרוע. מכירים את הצחוק הזה שמנסים להחניק בכל דרך אפשרית ואז הוא מתחכם ויוצא מהאף?? אז טוב. בסוף ויתרתי על המאבק הזה. גם דן הסתובב לצד השני וכבר לא שמע את זה.

ג'ונתן הוא צייר קומיקס שעובד בעבודה משמימה בחברת פרסומות. הוא מקבל למשמורת לחצי שנה את שני הכלבים של אחיו, שיש להם אופי מאד מוגדר ומיוחד. הוא חי 4 שנים בזוגיות מאולצת עם ג'ולי שבמקום עבודתה מביימים/מעצבים חתונות. הם מתכננים חתונה כפרוייקט בעבודתה של ג'ולי בה היא הכלה וג'ונתן החתן. לוקח לו זמן להבין שזה הולך להיות אמיתי. הוא מתאהב חדשות לבקרים במי שאי אפשר. איך לומר בעדינות - החיים שלו לא משהו..

מכאן מתפתחת העלילה שאתם הולכים לקרוא לבד, כי למה לי לקלקל לכם. אוסיף רק כמה ציטטות כדי שיהיה לכם למה לצפות.

""ברנדי כפול בבקשה," אמר והניד ראשו בשלילה לקרח. הוא מעולם לא הזמין ברנדי לפני כן, אבל זכר שזה אמור להיות משיב נפש. ברנדי כפול בטח משיב נפש כפליים... שילם וקם על רגליו כדי ללכת, מתנודד כמו רקדנית הולה-הופ. הכלבים, שזיהו מצב חירום הקיפו אותו וגוננו עליו. באותו מבנה משולש ויציב יחסית, הם התנודדו חזרה לעבודה." עמ' 126

"דורה קמה ראשונה והרדימה את החדר במצגת פאוור פוינט בנאלית כל כך, עד שג'ונתן הרגיש את מערכת העצבים שלו מבצעת כיבוי יזום כאות מחאה." עמ' 144

""מטאפורה, גבר: מיני ואן קוריאני היברידי גדול ונוצץ, ארבע על ארבע עם חיישני גשם. מסיע שמונה אנשים מכאן ועד סיאול על מכל דלק אחד. מושבים מחוממים, מערכת בלמים נגד החלקה. זאת ג'ולי. הכל מצוין. אבל אתה צריך רק אופני כביש - הם לוקחים אותך לכל מקום, משמחים אותך בדרך. העניין הוא - אתה איתי? אתה כנראה אפילו לא רוצה מכונית. אם יורד גשם, סע באוטובוס."" עמ' 155.

הציטטה האחרונה הזו יושבת בין כמה דפים שיצרו את ההוכחה לכך שאני רעיה אכזרית במיוחד, שלא נותנת לישון.