יום שני, 13 באוגוסט 2018

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג'ואנה קאנון


  

Three things About Elsie - Joanna Cannon
שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג'ואנה קאנון
תרגום מאנגלית של שי סנדיק
הוצאת תמיר//סנדיק ידיעות ספרים 406 עמודים.

ההוצאה תמיר/סנדיק שיבחה את הספר הזה בכל פה, וזה טבעי ומובן. גם כי הוא באמת שווה וגם כי הוא שלהם. אבל כשרבים מהחברים שלי בפייס שיבחו אותו כל כך הבנתי שאין מצב שאני מדלגת עליו. 
זהו סוג של ספר מתח לייט. הוא מתחיל בכך שהגיבורה שוכבת על הרצפה ומחכה שמישהו יבוא לעזור לה. יש רצח, יש רוצח שנעלם ומתגלה פתאום, בסביבה הכי מוגנת, כביכול. יש דאגות ותַבהֵלות. בספר מדובר בין היתר על ערפול הזיכרון של הגיבורה. הקיהיון שלה גורם לה לפחדים קשים, בחלק מהדברים הם מאד מבוססים ובחלקם לא ברור אם זה לא פרי דימיונה. פלורנס, הגיבורה של הספר מוצאת בצ'רי טרי -  הבית בדיור המוגן שבו היא מתגוררת - את רוני בטלר. רוני הוא האיש שרצח את רוז, אחותה של אלזי, חברתה הקרובה ביותר. רוני מת מזה שישים שנה ופתאום הוא חוזר, חי ובועט. הוא נושא שם חדש, ומוצא דרכים להוציא אותה משלוותה וליצור בה בלבול והרבה רגשות אשם, שמתכתבים עם רגשות האשם שכבר נטועים בה מלפי שנים. נולדת תעלומה ושלושה בלשים קשישים - פלורנס, אלזי וג'ק - נרתמים לפתור אותה. לדעתי כדאי להסתפק בחלק הזה של העלילה. אתם יודעים, ספוילרים וזה. אני אפילו לא אומרת לכם מהם שלושת הדברים שצריך לדעת על אלזי. אני יודעת שתקראו ותגלו לבד. 

""כמה אופייני לך, פלורנס. תמיד חושבת על אחרים," תאמר גלוריה ותלחץ את ידי. ואני אגיד לה שמותר לה לקרוא לי פלו, אם מתחשק לה." עמ' 87. 

החשש מפני הזקנה והמודעות המעורפלת שכרוכה בה מלווה גם אותי לעתים. מילים נרדמות בזכרוני ואני לא מצליחה לשלוף אותן ברגע האמת. המקרר מתעתע בי מעת לעת, כשאני פותחת את הדלת שלו ולא מבינה מה חיפשתי שם בכלל, ולמה התכנסנו הערב, אני והוא. אולי אתם מכירים את זה ואולי לא, אבל כשמונחת לפתחיכם תעלומה שהפתרון שלה עלול לעלות לכם בחייכם... זה מעיק במיוחד. פה קופצים רגעי החמלה מחד והפחד מאידך. ורציתי מאד לחבק את פלורנס. רציתי שתרשה לי לקרוא לה פלו, כמו לאלה שהיא סומכת עליהם, שתדע שהיא לא לבד. מצד אחֵר רציתי לשמור עליה, מהעתיד הצפון לה אם לא תעמוד במבחנים שהוצבו בפניה.

הספר כתוב יפהפה. מסוג הספרים שאתה מחבק לאחר הקריאה. כן, יש כאלה, בוודאי נתקלתם בהם. 

"אני לא בטוחה אם זה מפני שהשמש נעלמה מאחורי ענן, אבל סיריל נראה מבוגר יותר באותם רגעים ספורים. שברירי יותר. לפעמים, אם מחפשים מספיק לעומק, אפשר לראות את הסדקים באנשים. אפשר לראות היכן נשברו וניסו לתקן את עצמם." עמ' 171

"חיכינו. המילים עמדו לי ממש על קצה הלשון. אלזי שוב הביטה אליי ושוחחנו בַעיניים. אלזי תמיד אומרת שאם נותנים למישהו להתעייף בשתיקה, הוא בסוף ימלא אותה, ובהתלהבות גדולה יותר מכפי שהיה עושה לו היית מדבר." עמ' 209

"...כי כזאת היא מייבל. היא תלבש חולצה לבנה וחצאית פרחונית, וכל הפרחים ירקדו כשהיא תשוטט בחדר. לְיָדֶיהָ יהיה ריח של סבון, וכשאגיד משהו כדי לשמח אותה כל פניה יישטפו בצחוק." עמ' 277

"כשסוף סוף נכנסנו פנימה לא האמנתי כמה גדולה הספרייה. מי ידע  שיש כל כך הרבה סיפורים שהיו צריכים שיספרו אותם?" עמ' 287

אז הסיפור הזה היה ממש צריך שיספרו אותו. למזלנו, ג'ואנה קנון, שכתבה גם את הצרה עם עזים וכבשים שאהבתי, שהיא רופאה פסיכיאטרית וממש יודעת על מה היא מדברת - עשתה זאת למעננו. שי סנדיק שתרגם אותו עשה לנו את הכל יותר קל ונגיש, כך שכדאי לכם מאד לקרוא. זהו ספר מרתק ומרעיד את הנימים, ספר שנשאר.  

      



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה