The One-in-a-Million Boy
Monica Wood
מאנגלית: רוגל אלפר
הוצאת כתר 373 עמודים
ילד אחד ממיליון זכה להוצאות רבות. לא קראתי אותו בשפת המקור, אבל יש בו הרבה יופי מילולי בעברית. חבל עד מאד שמי שאמון על העריכה לא השכיל לבדוק שוב ושוב וכך קרה שיש שגיאות דפוס. לי זה ממש מציק, העניין הזה. זה ספר שראוי, לדעתי הצנועה לתשומת לב הראויה לו, כי הוא באמת מיוחד ומקסים.
ב"מיוחד" אני מתכוונת הן לנושא הלא רגיל, הן לדמויות הנהדרות והן לצורת הכתיבה או, מוטב לומר, מארג נפלא של כמה סוגי כתיבה שמשולבים זה בזה.
ילד (בלי שם, מכונה בספר "הילד") צעיר, חובב אובססיבית את ספר השיאים של גינס, נשלח אל אוֹנָה, קשישה בת 104, אישה סגורה, כעוסה ומופנמת, כדי לעזור לה במסגרת פרוייקט של הצופים. הוא מנסה להכניס אותה לספר השיאים כנהגת הקשישה בעולם, ולשם כך עליה לחדש את רישיון הנהיגה שלה שנלקח ממנה בהיותה בת מאה. הילד נגוע בתסמונת שפוגעת באחד ממיליון ילדים, והוא נפטר בגללה בתחילת הספר, אך דמותו הקסומה (לא פחות!) מלווה את הספר לכל אורכו. אונה מספרת לילד דברים שהיו כמוסים בה מאז ומעולם והוא מנהל רישום של הריאיונות עימה. אלה כתובים כדו-שיח שכתוב רק מהצד של אונה, אך ניתן להבין מה היתה השאלה ששאל הילד. היה כאן אתגר לשנים-שלושה התאים האפורים בקומה העליונה אצלי, ואהבתי את זה. קווין, אביו של הילד, גיטריסט שהיה אב נעדר לו, גרוש בשנית מהאֵם בל ועדיין אוהב אותה, מנסה להמשיך את דרכו של הילד. נוצרת חברות מיוחדת בין קווין לאונה, בתחילה רק על קצה האצבעות.
יש כמובן דמויות רבות נוספות, מעניינות מאד, יחידות וייחודיות, אבל לא אקח מכם את כל הכיף על ידי איזה ספוילר מתחכם פה. לכו על זה לבד.
"יש דברים שכאשר בוחנים אותם באור-הדיעבד הקפוא, אין להם מחילה" עמ' 25
""אני טוב בסודות," אמר הילד ובחן אותה בקפידה כזו, עד שהיא חשה שהוא אכן מפשיט אותה ככלות הכל - במובן הטוב, מפשיט אותה מהתשישות והכלימה שלה." עמ' 72
"אונה נתנה לה כמעט לא כלום, אבל שעה שבל נעה בתא הקטן נטול הנשמה לעבר הנקישות בדלת, החדר עלה על גדותיו בהכרת התודה שלה." עמ' 199
"היא אומרת לי בשקט, למרות שכל הנוכחים יכלו לפענח את מילותיה, "אם יש דבר אחד שהחיה הזכרית אינה יכולה לסבול, מיס ויטקוס, זה נקבה עם סודות."" עמ' 213
"הייתי נשואה להווארד עשרים ושמונה שנה, ובכל זאת הוא הותיר רק סימן קלוש בזיכרון שלי. שריטה קטנה. אבל אנשים מסויימים אחרים, הם נכנסים פנימה ומרגישים בבית ומתחילים לנופף בידיים בתוך הסיפור שאתה מייצר מחייך. יש להם מוטת כנפיים." עמ' 236
"הייתי נשואה להווארד עשרים ושמונה שנה, ובכל זאת הוא הותיר רק סימן קלוש בזיכרון שלי. שריטה קטנה. אבל אנשים מסויימים אחרים, הם נכנסים פנימה ומרגישים בבית ומתחילים לנופף בידיים בתוך הסיפור שאתה מייצר מחייך. יש להם מוטת כנפיים." עמ' 236
אין לי ספק שתרצו לפגוש כאן את האנשים האלה, עם מוטת הכנפיים הגדולה, ולכן כדאי לכם לקרוא יקיריי. כדאי מאד. ואם אתם נוקדנים כמוני, אז כשתגיעו לעמודים 110, 266 ו- 276, תקראו מהר מהר ותדלגו על הטעויות. אל תתנו להן לקלקל לכם את המעדן הזה.
