המשרפה של ללי - אורלי גליבטר אדלר
הוצאת סטימצקי 2017 217 עמודים
גילוי נאות - הסופרת שכתבה את הספר הביאה אותו אלי לקריאה. העטיפה העלתה חיוך על שפתי. הבנתי שמדובר בספר שיש בו הומור שחור. לפעמים אני אוהבת את זה.
מדובר באשה נשואה בנישואים פתוחים, אם לבת בוגרת וחברת קיבוץ כושל כלכלית. היא זקוקה להשתלת כלייה לאחר שהכלייה שתרם לה בעלה אינה מתפקדת. בגלל העלות הגבוהה של כל הפרוצדורה הזו, היא מנסה להקים משרפה לגופות בקיבוץ שלה. היא מקווה שזה יעזור לה להשיג את התקציב הדרוש ובאותה הזדמנות לעזור לקיבוץ להתאושש מהקשיים בהם הוא נתון.
דמויות הזויות כאלה ואחרות מככבות בספר. שריפת הגופות בקיבוץ מתרחשת מצד אחד תוך כבוד גדול לנפטר וניסיון מאומץ להביא לטקס את בקשותיו האחרונות, אך מאידך גם פה יש הומור בסגנון קומדיה של טעויות.
מה שעניין אותי במיוחד היה הטיפול בנושא מחלת הכלייה של הגיבורה. שגרת הדיאליזה והקשיים הגופניים והנפשיים עמם מתמודדים החומלים האלה לא היו מוכרים לי. לא ידעתי על זה כלום, למעשה.
נכדתי תמר נולדה עם כלייה אחת. לשמחתי היא מתפקדת היטב, אמנם עם הגבלות מסוימות. תחום הנפרולוגיה מוכר לי רק משם. הנושא הזה טופל בספר בצורה מעניינת ומרגשת.
יש בספר רומן של אמה של הגיבורה, שהיא טיפוס מיוחד, וכן מערכות יחסים של אנשים נוספים.
ספר לא רגיל, מאוד מחוץ לקופסא, לא מתאים לכל אחד. אולי תאהבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה