מחוץ לחוק - טרוור נואה

מחוץ לחוק: ילדות בדרום אפריקה - טרוור נואה

    Born a Crime: Stories from a South African Childhood - Trevor Noah

מאנגלית: גל רוזנברג

הוצאת סלע מאיר, 2019, 322 עמודים

""אז את צריכה להרביץ לו."

"אני לא יכולה להרביץ לו."

"למה לא?"

"כי אני לא יודעת להרביץ לילד לבן," היא אמרה. "ילד שחור, את זה אני מבינה. אם אני מרביצה לילד שחור הוא נשאר שחור. אבל כשאת מרביצה לטרוור, הוא הופך לכחול וירוק וצהוב ואדום. לא ראיתי צבעים כאלה אף פעם. אני מפחדת שאשבור אותו. אני לא רוצה להרוג מישהו לבן. אני כל כך מפחדת. אני לא יכולה לגעת בו." והיא אכן מעולם לא נגעה בי." עמ' 64

הקוראת שהמליצה לי על הספר הזה, שלא הייתי חושדת בו כמשהו שיבוא איתי הביתה בשום אופן, אמרה שהיא מכירה את טרוור נואה כסטנדאפיסט שהוא מצחיק בקושי. אבל בספר יש לא מעט קטעים שבהם הוא ממש מצחיק. ואכן, יש קטעים שצחקתי בקול. הספר כתוב כקטעים בסטנד-אפ, והתרגום כאילו מתכתב עם זה, לי הכתיבה הזו לפעמים נראתה קצת נמוכה, צפוייה.

מה שכן - הספר מעניין. זהו סיפור יַלדותו של ילד צבעוני בין קבוצות של שחורים או קבוצות של לבנים, בכל אחת מהן הוא החריג שאינו שייך. ויש לו אמא נהדרת. דמות מדהימה שאינה מרשה לו לחפף או לעגל פינות, ומחנכת אותו לערכים בצורה נוקשה ובלתי מתפשרת שתאפשר לו לשרוד. הילד לומד לרוץ מהר, וגם לנהל עם חבריו "עסקים". הוא יכול כך לנהל אורח חיים טוב יותר מאשר לו היה תלוי כלכלית במשכורתה של אימו בלבד. כישוריו אלה, וכן היותו מסוגל לדבר בשפות שונות, כולל אפריקאנס ושפות אחרות של השבטים השונים בדרום אפריקה, והעיקר - באנגלית, וגם חוש ההומור שלו - כל אלה מקלים עליו לשרוד גם בתנאים קשים, למשל כשהוא נעצר על ידי המשטרה, כשהוא נרדף על ידי חזקים ממנו, או כשהוא מושפל בעיני הבנות. הוא מבין מהר מאד את חוקי המשחק שנקלע אליו - בטובתו או שלא - ומגיב בדרך כלל נכון. 

הספר זכה להרבה ביקורות אוהדות, והוא משעשע וגם מעניין מאד, גם אם הוא כתוב... ככה וככה. אולי זה התרגום, אולי זה הסטנד-אפ, ובכל זאת קראתי מהר ובעניין ולמדתי לא מעט על חייהם של ילדים בשלהי תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה ולאחריו. הכריכה שבהוצאה הישראלית בחרה, משום מה, למחוק מהמקור את תמונת האם. לא ברור לי למה, בהתחשב בכך שהדמות שלה מאד דומיננטית ומשמעותית בספר. אבל אני כאן בשבילכם, ולכן הצגתי לכם את התמונות בספר המקורי, גם באחרים ולמטה - גם תמונה אמיתית של האם הזו, עם טרוור הפעוט. 
אפשר בהחלט להמליץ על הספר הזה, רבים מאד אהבו אותו, וגם אני נהניתי. 

      

      

     

הציפורים - טַאריֵי וסוס

הציפורים - טַאריֵי וֵסוֹס

Fuglane - Terjei Vesaas

מנורווגית: דנה כספי

ספריית פועלים, סיפורת, 2019, 226 עמודים

מתיס הוא איש בן 37, אח להֵגֶה, ושלא כמו רוב האנשים מסביבו, הוא אינו חכם וחזק. יותר מכל היה רוצה להיות כזה, כמו כולם, שיכול, שמבין. אבל הוא לא. כל דבר מסביבו, העצים, האגם, הציפורים, האנשים, לכולם יש משהו עלום בתוכם שמפחיד אותו ומאיים עליו, או משמח אותו ומשמעותי לחייו. האנשים בכפר קוראים לו "הגולם". חייו מתנהלים כמו מתוך ערפל, כשהגיגיו מסוכסכים בתוכו. אחותו דואגת לו למחייתו מהכסף שהיא מרוויחה מסריגת סוודרים כל היום. הם סגורים בבית לבדם, בבית בודד לחוף אגם. לפתע עפה ציפור, חרטומן, מעל הבית שלהם, בניגוד למסלולה הרגיל. מתיס מצפה שגם אחותו תראה בכך אות ומופת חגיגי וחשוב, אך היא אינה מבינה. מכיוון שהדברים נראים לו ברורים כשמש, מיוחדים וחשובים, הוא אינו גם מרגיש צורך להסביר, ואולי אינו מסוגל, והוא תמה איך זה שהֵגֶה אינה רואה את האור הגדול הזה.

סערות שקורות מידי פעם מבריחות את מתיס אל צריף השירותים בחוץ עד יעבור זעם. ברקים מטילים עליו אימת מוות, וכשהוא רואה צפצפה שנשברה הוא רואה גם בזה סימן מובהק, ושוב, הוא אינו מבין איך אחרים אינם רואים את זה. 

הֵגֶה מצפה ממנו שיעבוד, לא חשוב במה, שיהיה עסוק, ואולי אף יתרום לפרנסה של שניהם, אבל זה לא מצליח לו. בשלב מסויים הוא לוקח את הסירה הרעועה שלהם ומגדיר את עצמו כמעבוראי. המעבורת מעניקה לו חוזק וגאווה ויום של שמחה גדולה, כמעט יותר משיוכל להכיל, ובוודאי משהו שמצַפֶּה את ליבו באושר לימים רבים. זאת ועוד, בעזרת המעבורת הזו מגיע אל בקתתם חוטב עצים, יֶרגֶן. 

עד כאן מה שאספר לכם מהעלילה. את ההמשך תוכלו לקרוא בספר הזה, ואני מאד ממליצה לכם שכך אמנם תעשו. הדבר הכי מעניין שיש בעיני הם אנשים, כל אחד בדרכו. אלה המיוחדים, מלמדים אותנו לעיתים יותר מאלה שאנחנו פוגשים יום יום. בספר הזה תפגשו דמות שלדעתי לא פגשתם עדיין, ודווקא הכתיבה המינימליסטית הזו שכאן, מאפשרת להתחבר אליה במלוא האמפטיה.

""יותר נחמד לנו מלאחרים!" ... וכך זה נגמר. מתיס הזדקף קצת, אבל לא העז לסתור את דבריה. הגה נבונה והיא בטח יודעת מתי נחמד. מוטב לא להכחיש ולעשות מעצמך אידיוט." עמ' 19

"לכן נגע בזרועה. רצה מאד לספר לה שהבית שונה עכשיו, שיש לו יתרון על בתים אחרים, הוא התרומם לספֵירה אחרת" עמ' 65

""ראיתי ציפור גדולה ויפה! הולכת כאן בשביל."

"באמת," ענתה בקוצר רוח. אבל בכל זאת לא אמרה זאת בזעף, כהרגלה, ודאי שמעה בקולו כמה יפה הייתה הציפור. ושהיא היתה יפה לכבוד מישהו כאן בבית." עמ' 74

טאריי וסוס הסופר הוא אחד מגדולים הסופרים הנורווגיים במאה ה-20, וזכה בפרסים חשובים על ספריו. הספר תורגם לשפות רבות כמו שתוכלו לראות כאן למטה, וגם אנחנו זכינו לתרגום משלנו. זהו ספר שיישאר איתי ללא ספק לעוד הרבה זמן.

      

                         

בשולי הנוחות - סַיַיקָה מוּרַטָה

בשולי הנוחות - סַיַיקָה מוּרַטָה

コンビニの女性-村田さや

か

מיפנית: עינת קופר

הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2019, 145 עמודים

מיכל המליצה לי, ולא רק, אלא אפילו השאילה לי את "שלה מהבית", כמאמר הקטנים. הייתי באמצע של משהו אחר - טוב מאד - שעוד אספר לכם עליו בקרוב, אבל נסעתי ברכבת איתו בתיק, ותכננתי רק לעלעל, והוא שאב אותי כליל. 

"לעיתים קרובות אנשים מתנשאים מעליך משום שאתה עובד בחנות נוחות. אני נהנית להביט בפניהם כשהם עושים את זה. ככה עושים בני אדם, אני חושבת." עמ' 62

"קַייקוֹ פוּרוּקוּרָה אף פעם לא התאימה". כך, בכריכה האחורית. היא לא מבינה את ההיגיון באיך שפועלים אנשים נורמלים, למרות שהיא מאד מנסה. מעבר לכך שלא ברור לה מה לא נכון בלעבוד בחנות נוחות, דבר שרוב האנשים ביפן רואים כעבודה זמנית, כשלב בדרך לבניית קריירה - היא גם משתדלת מאד להבין את שפת הגוף של האנשים הנורמלים ולחקות אותה. וזה קשה לה מאד. היא נעזרת בחברותיה, באחותה, באנשים סביבה, אבל היא לא באמת מצליחה. החברה מצפה ממנה לעזוב את המקום הזה, שבו היא מבינה בדיוק מה מקומה ומה יקרה בכל נקודת זמן ביום שלה, ואף בלילה. היא מצופה לעבוד בעבודה קבועה ומכניסה יותר או לחילופין להינשא לאיש שיכלכל אותה. אבל היא אינה זקוקה לבן זוג, היא מקדישה את זמנה לעבודה, ולעבודה בלבד. שם הכללים ברורים לה וגם הרמות הגבה של מי שמולה מוכרות לה. הכנת הגוף ליום העבודה הבא מצריך אכילה נכונה ושינה נכונה, והיא מקפידה על זה, בדיוק מהסיבה הזו. 

אולי סיפרתי לכם פעם שכשהייתי ביפן ראיתי את המנקה של רכבת השינקנסן קד לקרון לפני שהוא נכנס לנקות אותו? צריך להבין את המנטליות היפנית. העבודה לא רק תופסת את חלק הארי של חייך. מה שאתה עושה - הנושא, המושא, גם החפצים הנלווים - ראויים למלוא הכבוד מצידך. העבודה שלך, תפקידך, גם מגדירים אותך במקרים רבים. זה יוצר ציפיות מהחברה, מהסביבה שלך, להתנהגות מסויימת ואם אינך מסתדר עם המשבצת, אתה נתון לביקורת ואף לניסיונות לשנות אותך.  וקייקו שלנו, לא מתאימה. בשלב מסויים בספר היא מנסה, על אף אי הנוחות והקושי הרב הכרוכים בכך, אבל, טוב, אם אספר לכם אחטא בקלקלנות, וזה אינו ממנהגי. 
בעניין התמונות על הכריכות: תודו שהישראלית שווה מאד. חוץ מהאיטלקית, לדעתי היא מנצחת. מה דעתכם?  

הספר כתוב מצויין. הוא זכה לתרגומים רבים ולפרסים נחשבים. הוא נותן מבט על תרבות העבודה ביפן, על ההתנהגות החברתית בהקשר הזה, והוא מרתק. זוהי מין אמפולה מזוקקת שתוך זמן קצר מציגה תמונה מלמדת ועמוקה על אישה מיוחדת שמתוך השונות שלה מוארת מערכת העבודה והחברה ביפן. 

ממליצה מאד. 

 

       

   

דירת שותפים - בת' אולירי

דירת שותפים - בת' אולירי

The Flatshare - Beth O`leary

מאנגלית: שאול לוין

הוצאת כינרת זמורה ביתן 2019, 429 עמודים כולל תודות

מפנה את תשומת לבכם פה אל סיפור רומנטי בין שני אנשים, טיפי וליאון, שניהם בזוגיות של הֶרגֵּל, שניהם קצרים בממון. כך יצא שהחליטו לחלוק מיטה, לא ביחד, כל אחד בשעות אחרות, מתוך כוונה שלא להיפגש. את המשא והמתן ביניהם עורכת חברתו של ליאון. השניים אכן אינם נפגשים אך משאירים זה לזה פתקים חביבים שהולכים ומתחממים ומתקרבים, כשכל אחד מהשותפים נזהר עד מאד בכבודו ובמקומו של האחר. לאט לאט נפתחים השניים וההיכרות ביניהם מעמיקה. לטיפי, שהיא עורכת ספרי עשה זאת בעצמך (DIY), יש חברים רבים המעורבים, לטוב ולרע בחייה, בעבודה ומחוץ לה, וגם בן זוג, שהיא רוצה ולא רוצה אותו. גם לליאון יש חברים במקום העבודה שלו כאח רחום בהוספיס, וחברתו מתקוממת על כך שהוא מקדיש לחולים שם יותר זמן משהוא מקדיש לה. 

אסתפק בקטע הזה של העלילה. אין כאן עומק מיוחד ואין פה פנינים מילוליות שנחרטות בזיכרון, אבל זהו ספר שכיף להתכרבל איתו ולקרוא אותו. 

פעם בכמה זמן, או בכמה ספרים, מתאים לי ספר כזה. צ'יקליט קליל עם קורטוב, ואולי יותר מזה של קיטש, כן. כזה בדיוק רציתי הפעם. ספר שעושה נעים בבטן. נוריתה המליצה מאד וקניתי את ההמלצה שלה, ועכשיו אני מעבירה את ההמלצה הכפולה אליכם בחום. אתם, ובמיוחד אתן - הולכים/ות להינות מאד.