ילד בולע יקום - טרנט דלטון

Boy Swallows Universe - Trent Dalton

מאנגלית: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה 2021, 463 עמודים

מה שכתוב על הכריכה נשמע לי פומפוזי ומוגזם, אבל אז נכנסתי לעובי הקורה ואתם יודעים מה? לא מופרך.

נכנסתי לריאיון עם טרנט דלטון הסופר של הספר הזה. דלטון הוא עיתונאי מוערך באוסטרליה, וזהו ספר הביכורים שלו. מלבד העיניים שלו, שדיברו אלי בַּריאיון בכחול בלתי אפשרי, והמבטא האוסטרלי שהוא מוסיקה לאוזני בגלל אנשים יקרים לי מאד שגרים שם, השתכנעתי שהספר צריך להיות לי ביד בגלל הסיפור שהוא מספר.

"אמא אומרת שאוגאסט הפסיק לדבר בערך בזמן שהיא ברחה מאבא שלי. אוגאסט היה בן שש. היא אומרת שהיקום גנב את המילים של הבן שלה כשהיא לא הסתכלה, כשהיתה שקועה מדי בכל מה שהיא הולכת לספר לי כשאהיה גדול יותר,..." עמ' 13

..."היא כל כך מופלאה אמא שלי שזה ממלא אותי זעם. שילכו להזדיין כל הבניזונות שעמדו מטר ממנה בלי לבקש קודם רשות מזאוס." עמ' 90

איליי, מי שמספר לנו את הסיפור המופלא הזה, רוצה יותר מהכל להיות איש טוב. הוא בודק את האנשים שמסביבו, לעיתים אף שואל אותם אם הם אנשים טובים. מעניין אותו לדעת איך מישהו נהיה רע, ולמה הוא בוחר בזה. 

"אוגאסט יושב ליד השולחן בסלון וסופר כסף, החיוך אסיר התודה ופעור-העיניים של שֶלִי האפמן במהדורת חדשות הצהריים באותו יום נשאר עם אחי אוגאסט, אילם רגשני שכמותו. הוא הדליק בו משהו בפנים. כעת הכתה בו ההבנה שנתינה היא אולי בדיוק מה שהיה חסר בחייהם של האחים בל, אוגאסט ואיליי." עמ' 360

הסיפור מתחיל כשאיליי בל הוא בן 8 ואחיו השותק אוגאסט (גאס) בן 9. אוגאסט הוא סוג של גאון עם מעֵין כושר נבואי, מה שמכניס טיפה של פנטסיה לסיפור. הוא מתקשר ע"י ציור אותיות וסימנים באויר. האנשים הקרובים אליו מבינים אותו היטב אבל החברים בבית הספר לועגים לו. אין אבא בתמונה. הם גרים עם אמם ובן זוגה לייל שהוא סוחר הרואין, ומשמש כדמות אב להם. לייל הוא האיש האהוב ביותר על איליי, אלא שלייל נעלם יום אחד, ואימם הולכת לכלא. הם עוברים אל אביהם, עימו אין להם קשר מגיל צעיר. האב הוא שיכור עם התקפי חרדה קשים. הדמות היחידה האמינה עליהם, כביכול המבוגר האחראי, מי שנשאר איתם ועליו הם סומכים - הוא הבייביסיטר שלהם, סְלִים. סלים הוא עבריין שהואשם - בצדק או שלא - ברצח, והוא אלוף הבריחות מהכלא, סוג של הודיני של בתי כלא. (השיחות של איליי עם סלים הרימו אותי לגובה רב לא פעם, וכך גם ההתכתבויות של איליי עם עבריין אחר בכלא, אלכס). מול המשפחה הקטנה הזאת עומד ברון סמים אכזרי שנחשב בבריסביין לאיש מוסרי התורם לחברה, בהיותו בעלים של בית חרושת לאיברים תותבים. 

איליי חולם לבנות קריירה של עיתונאי של פלילים. "כאן עושים אותו. כאן בונים את העיתון. סלים סיפר לי על המקום הזה. כל הכתבים באים הנה ומקלידים את הסיפורים שלהם והסדרים עורכים את הסיפורים על מתכת במכבשי הדפוס באחורי הבניין...אני נושם עמוק ואני נשבע שאני מסוגל להריח את הדיו כי אולי זה בדיוק הדדליין והמכבשים כבר פועלים ואני הולך להיות חלק מהמקום הזה איכשהו, יום אחד, אני פשוט יודע את זה,..." עמ' 174

אחיו הנערץ של איליי, גאס (המקביל לדבריו של דלטון לאחיו הבכור), מגלה חדר סודי בבית אימו, שאין בו כלום מלבד טלפון אדום, באמצעותו הוא שומע מישהו שאומר לו מה לעשות, בעיקר כדי לשמח את אימו הכלואה בבית כלא בחג המולד. "כל האמהות האלה מעבר לכביש הן באמת האגוזים הקשים. הן מתעוררות כל יום בידיעה שיש איזה חרא קטן כמוך שמחכה לאהוב אותן בחזרה." עמ' 239

במהלך הספר אנחנו מלווים את ההתבגרות של איליי. הוא צריך לשרוד סכנות ולהתגבר על קשיים ואתגרים רבים, ועושה את זה במידה כזו או אחרת של הצלחה, ותוך סיכון חייו. הסיפור כתוב בסגנון כתיבה מיוחד, מדהים בעיני. לפעמים אפשר ממש לשמוע את איליי בוכה, למשל, למרות שהמילים המפורשות של בכי לא מוזכרות כלל. קראתי אותו לאט. מדי פעם הייתי צריכה לנשום, לנוח. יש בספר קטעים מאד לא קלים לעיכול, והשפה לעיתים קרובות בוטה ומכאיבה, אבל מי שייקח אותו אליו וייכנס לעולם הזה ירוויח חוויה מיוחדת ויחידה במינה. פעם בלא מעט זמן ובכמה ספרים נתקלים במשהו כזה, שהוא בא מרחוק, שהוא שונה, שהוא אחר, ושהוא כל כך כל כך טוב. 

הספר לא כולו קודר ויש בו גם הומור. לקראת הסוף הוא גם ספר מתח לכל דבר ועניין ואי אפשר להניח לו. הוא זכה לפרסים ושבחים - גם כאן בארץ - והוא מעובד לקולנע.

מומלץ ביותר. 

""אף פעם אל תשכחו, שניכם, אתם חופשיים," הוא אומר. "אלה שעות השמש שלכם ואתם יכולים להאריך אותן לנצח אם תראו את כל הפרטים." ... זאת פיסת חוכמת-הכלא האהובה על סלים. נצל את הזמן שלך לפני שהוא ינצל אותך." עמ' 87