Arkel Reginald - Old Hebacceous
תרגום: לי עברון
תשע נשמות, 2021, 189 עמודים
מה שהזמין אותי יותר מכל אל הספר הזה הוא דווקא ספר גננים אחר שקראתי ואהבתי מאד. לא, לא מה שחשבתם, שגם אותו אני אוהבת, כמובן. אני מתכוונת דווקא לשנת הגנן של קארל צ'אפק. שאולי עוד נדבר בו כאן. הספר שלפנינו הוא ממתק סיפרותי מהסוג החביב עלי. גם מועשר בהומור אנגלי דק ומוקפד, וגם ציורי ונוסטלגי, ונעים עד מאד לקריאה.
"זה כל כך משונה! אתה נוטע עץ; אתה רואה איך הוא גדל; קוטף את הפירות, וכשאתה מזדקן, אתה יושב בצילו. כשאתה מת שוכחים אותך - כאילו מעולם לא היית... אבל העץ ממשיך לצמוח, וכולם רואים בו דבר מובן מאליו... כל אחד צריך לטעת עץ, במוקדם או במאוחר - ולו רק כדי להישאר ענָיו מול האלוהים." עמ' 19
הספר מתרחש בסוף המאה ה-19. בפתחו מסופר לנו על הגנן הזקן ברט פינגאר שיושב, שעון על כריות, בביתן קטן - ביתן הגנן - שהוא גר בו, ומסתכל בעין ביקורתית על גני האחוזה שהיוו את המשמעות הגדולה של חייו. ברט (הוברט) היה ילד שאומץ ע"י גברת פינגאר, אשתו של רועה הפרות, שמצאה אותו על מפתן ביתה. כבר היו לה שישה ילדים משלה. "מובן שבאותה תקופה היו רינונים, אבל בכפר אנגלי תינוק לא צפוי מעולם לא היה חומר לעמוד הראשון של העיתון... הרברט הצעיר התאקלם בביתו החדש; העונות באו והלכו; המכונה החדשה לקשירת האלומות החלה לקשור אותן בחוט..." עמ' 19
ילד אחד שנוסף לשישה אחרים, פחות נוטה להתבלט, מן הסתם, ובַגיבור כאן מושרשת איזו שהיא צניעות קיומית. אבל אז קורה המפגש עם גברת צ'רטריס, מפגש שמשנה את חייו לחלוטין ומכאן ממריא הסיפור. "כשעזב את בית הספר של הכפר הוא היה הרבע-עוף הננסי ביותר שראיתם מימיכם. כדי לשוות לו את הכבוד הראוי למעמדו החדש ציידו אותו בזוג מכנסי קורדרוי שנחתכו בברכיים והגיעו עד לבית שחיו.... מרגע שאתה נלכד בלפיתתו של הקורדרוי, אין הוא מרפה ממך." עמ' 73
זה לא אומר שאינו עומד על דעתו המוצקה. גברת צ'רטריס מוציאה אותו מאלמוניותו כלפינו ובונה את עתידו כַּאחראי על גני האחוזה שלה, תפקיד שמילא באחריות ואהבה וגם זכה לעידוד והוקרה. הוא חקר והעמיק ידע ואף לימד אחרים ושפט בתחרויות בתחום. הוא למד איך לדבר עם רמי מעלה ולגרום לגבירתו אושר בשל פריחה של פרחים נדירים האהובים עליה. לרגעים מצליח הסופר להעביר אלי כקוראת את ההתרגשות המפעימה שחשו אנשים בספר מיופיים של פרחים. "... וכשראתה את הפרחים הכחולים נעים ברוח, השמיעה קריאה קטנה של אושר צרוף. שוב חשה את המשיכה ההיא בלבה, מין חנק כמעט מכאיב." עמ' 93
כשהוא נדרש לניהול הוא יודע בדיוק מה עליו לעשות. הצמחים והפרחים הם כל חייו, המשמעות העמוקה ביותר של כל מה שהוא חווה ועושה, ובכל מה שקשור לאלה, לא היה מבחינתו שום מקום לעיגול פינות או הקלת ראש.
"לברט פינגאר לא היה פנאי רב לבחורות, אבל כשאחת נופלת עליך מהשמיים, כמו שאומרים, ומבקשת את עצתך בנוגע לכל מיני דברים, וגם יש לה שיער בגון התירס הבשל - ובכן, זה לא דבר של מה בכך. הוא חשב רגע ואחר כך הביע את דעתו המנומקת: ישנם דברים רבים לומר לזכותן של הבגוניות..." עמק 61
ספר מתוק וכייפי להעביר איתו ימים קרים כשאפשר להסתכל בחלון, גם אם אין כזה, ולראות גן פורח ואיש אחד מיוחד הטורח ומטפח אותו ואותנו. אוהבת מאד את ההדפס - של טליה בן-אבו - שעל הכריכה, אבל אפילו יותר את אלה הישנים מההוצאות בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה