Circe - Madline Miller
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת הכורסא ומודן 2022, 387 עמודים
כמה חבל לי שהוא נגמר... הייתי מוכנה לקרוא עוד הרבה מאד עמודים בספר הזה. יש עליו המלצות מקיר אל קיר, ממדינה למדינה, אבל אני תמיד קצת חשדניסטית לגבי סופרלטיבים מוגזמים של הוצאות ספרים. אלא שאתי אמרה לי להזמין אותו, לא להחמיץ. אז כך עשיתי. הכריכה מאד מרשימה, תודו. הכריכות האחרות בעולם יפות כולן, דומות במסר העתיק שהן משדרות אבל גם שונות בפן האומנותי שלהן. יש כאן למטה לא מעט, אבל יש עוד שלא הבאתי כאן. כל העולם רצה להביא את הסיפור הזה אל הקוראים שלו, כי זה כל כך מעניין וסוחף. עתיק ובכל זאת חדשני בנוף הספרותי שלנו.
את הסיפור שלכאורה כולנו מכירים מהמיתולוגיה היוונית, אני, לבושתי, לא הכרתי ממש. יש בו אלים נצחיים ונימפות מדהימות, מכשפות, מפלצות אריות כחיות מחמד, המון זהב ויופי אינסופי וכן, גם נהרות של דם.
הגיבורה הראשית, קירקֶה, היא בִּיתם של הטיטאן הליוס, אל השמש, ושל פרסה הנימפה היפהפייה, והיא אכזבה גדולה להוריה. היא אינה יפה כמו אחיותיה, והיא נחושה, דעתנית וחצופה. קירקה אינה מהססת לצאת נגד גדולים וחשובים ממנה כולל אביה, השליט הכל-יכול למען האמת שלה. היא מגישה נקטר לפרומתיאוס כשהוא נענש, בניגוד לרצון האלים ועל כך היא נענשת על כך בחומרה. ספינה מפוארת מביאה אותה לאי בודד והיא נאלצת לחיות לבדה, בכלוב הזהב הזה. היא לומדת בעצמה את השימוש הצמחים באי ואת הלחשים המתאימים להם והופכת למכשפה רבת עוצמה. קירקה עומדת על המשמר מפני אלים ואויבים המנסים להפילה בפח ומשתמשת בכוחות שרכשה תוך כדי לימוד ואימון עצמי כדי להתגונן ואף לנצח. אחד הסיפורים הוא הסיפור הידוע מהאודיסיאה, על פיו אודיסאוס ומלחיו הגיעו לאי של קירקה והיא אירחה אותם כדת וכדין במשתה מכובד. כשהתברר להם שאיו גבר בסביבה הם תקפו אותה. בתמורה - היא הפכה אותם לחזירים. הספר גדוש בסיפורים מהמיתולוגיה, אבל גם אם לא הכרנו את כל המשתתפים, הסיפור קולח ומלא שיאים קטנים וגדולים שמשאירים את הקורא.ת דבוק.ה לטקסט. בסוף הספר ישנה רשימה של הדמויות, כאן ניתן ללמוד עוד על הנפשות המככבות בעלילה הסבוכה הזו, ולהיכנס עוד מעט לעולמן המרתק.
המפגשים של קירקה בת האלמוות עם אלים ובני תמותה מתוארים כאן בגוף ראשון והתחושה של הקורא.ת היא של הימצאות במקום נורא הוד, מלא קסם, גם מלא בסכנה. מין הצגה מרשימה המסופרת כאילו בקול אדיר מן השמיים.
"הוא צחק, אבל לא הפעלתי עליו עוד לחץ בנושא. הוא עדיין היה, ויהיה תמיד, בן האולימפוס, בנו של זאוס. הוא הרשה לי להפליג בדיבורים מפני ששעשעתי אותו, אבל מעולם לא ידעתי מה הם בדיוק גבולות השעשוע. תוכלי ללמד נחש צפע לאכול מידייך, אבל לא תוכלי לגזול ממנו את ההנאה שבנשיכה." עמ' 100
"אודיסאוס, בן לארטס הנודד הדגול, נסיך התחבולות והתכסיסים והעורמה האינסופית. הוא הראה לי את צלקןתיו, ובתמורה הרשה לי להעמיד פנים שלי אין צלקות משלי." עמ' 233
קשה לעזוב את הספר הזה אבל גם לא רוצים שייסתיים. קחו לכם אותו ותחוו כמה שעות טובות של מתח, התרגשות וחמלה, גם השתאות מאכזריות גדולה וגם התרגשות של אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה