החדרנית - ניטה פרוס

The Maid - Nita Prose

מאנגלית: קטיה בנוביץ

הוצאת כנרת, זמורה דביר, 2022, 288 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית Libby

אני חושבת שזה הספר שזכה להכי הרבה הדפסות והוצאות בעולם מכל הספרים שכתבתי עליהם בבלוג הזה. ולדעתי - בצדק רב. יפעת המליצה לי עליו, ולמרות שספרי מתח הם בהחלט לא כוס התה שלי - אהבתי אותו עד בלי די. כי תראו את הדמות הראשית מולי ריילי. היא בת 25, התייתמה ממש לאחרונה מסבתה האהובה.  אימה נטשה אותה בילדותה ואין אב בתמונה. כל כולה מנקה, המסורה באובססיביות לעבודתה. היא אשה מיוחדת, אולי על הרצף האוטיסטי, ואולי פשוט תמימה ברמה קיצונית, שמוצאת דרך להינות מדברים שלא כל אחד חוגג עליהם:

"אין כמו עגלת ניקוי מלאה ומסודרת בשעת בוקר מוקדמת. לעניות דעתי, זאת היא קרן שפע של עושר ויופי... עגלת משק בית מצוידת היטב היא נס סניטרי נייד; מכונת ניקוי על גלגלים. וכמו שאמרתי, זה מרנין." עמ' 8

"כאשר אני לובשת את מדי החדרנית - לא בגדים מיושנים כמו באחוזת דאונטון או הקלישאה של שפנפנות פלייבוי, אלא חולצת כפתורים לבנה מעומלנת וחצאית עיפרון שחורה צמודה (מבד נמתח, שקל להתכופף בו) - אני שלמה. בבגדי עבודה אני מרגישה בטוחה יותר, כביכול יודעת בדיוק מה להגיד ומה לעשות - לפחות רוב הזמן. וכשאני מסירה את המדים בסוף היום אני מרגישה עירומה, לא מוגנת, פרומה."עמ' 9

"בורכתי ביכולת הזאת - לנקות את הראש כמו חדר. אם אני נזכרת באנשים שפגעו בי או ברגעים מביכים, אני מוחה אותם בן  רגע, אני מעלימה אותם כמו כלום, והמוח שלי חוזר למצבו הבתולי." עמ' 22 

גם את החדרים היא מנקה ביסודיות כזאת שבסוף התהליך הם חוזרים למצבם הבתולי. 

אלא שכבר בתחילת הספר, במהלך ניקוי של אחד החדרים היא מוצאת גופה. האיש ה"מנוטרל לצמיתות" כדבריה, הוא מר צ'ארלס בלאק שחלקים גדולים בעיר שבה נמצא מלון הריג'נסי גרנד הוטל המפואר שבו היא עובדת - הם בבעלותו. מאלה שלא רואים אותה בכלל, שמתייחסים אל עבודתה כאל משהו מובן מאליו.

מולי ריילי פחות מבינה בניואנסים רגשיים או חברתיים, קל מאד לרמות אותה. היא שקופה לגמרי בעיניהם של רוב האורחים במלון וגם בעיני חלק מהעובדים בו. כך קורה שאנשים שאהבה והאמינה בהם בוגדים בה. כך איבדה את אהובה הקודם, שגנב ממנה את כל החסכונות שסבתה שמרה עבורה. 

וכך, מהר מאוד מגיעה אליה החוקרת המשטרתית ומאשימה אותה במותו של בלאק. 

כאן נעצור. לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה. 

הדמות של מולי היא מהדמויות שרוצים לחבק, לגונן עליהן, לעזור להן. זהו ספר שנקרא כמו מעצמו, שמחזיק את הקורא/ת במתח עד הסוף. למרות סיפור הפשע זהו ספר אופטימי ומשעשע שכיף לקרוא. אני מאד מקווה לקרוא גם את החלקים הבאים - ראיתי בגודרידס שיש עוד אחד שתורגם ועוד אחד שלא - של קורותיה של מולי החדרנית, ושהם טובים כמו זה. 

ממש מומלץ.