יום חמישי, 3 באוקטובר 2019

בניניה מקיאוולי - שרלוט פרקינס גילמן


בניניה מקיאוולי - שרלוט פרקינס גילמן
Benigna Maciavelli - Gilman Perkins, Charlotte
מאנגלית: תמר רפאל
הוצאת לוקוס, 2018, 256 עמודים
(הודפס לראשונה בשנת 1914)

בניניה מקיאוולי גילתה מגיל צעיר מאד שהעיפרון הכי חד בקלמר הוא - היא. כלומר, יש לה שכל, הרבה. שכל שימושי ופעיל. ולַנשים והַבָּנות שבסביבתה המיידית, ובכן, פחות.
לא הייתי לוקחת את הספר הזה ככה סתם, כי הכריכה שלו לא מאד הרשימה, אבל בכל מקום ששאלתי עליו נפרש חיוך נחמד על שפתיהם של העונים. האם זו המלצה? לדעתי - לגמרי.
אפשר לומר שזהו ספר לימוד - לא ספר חניכה, כן? - ספר כמו פרקטי כזה, כמו ספר הוראות. אבל אל תיבהלו, זה כתוב כל כך חמוד שאי אפשר שלא לאהוב את זה, וזה משובץ בסיפורים משעשעים. בניניה מקיאוולי בונה את הדרך להשיג את מה שהיא רוצה ביותר - להיות גדולה וחשובה, להשפיע, להשאיר חותם. 
עכשיו, תביאו בחשבון שמדובר בתחילת המאה הקודמת. נשים היו אמורות לציית ולעבוד בעבודות הבית, וילדים וילדות היו אמורים להיות צייתנים ולא להישמע, אם אפשר עדיף גם לא להיראות יותר מידי. אבל כך אי אפשר ללמוד וגם לא להתקדם. אז צריך לדעת להלך בין הטיפות ולהישמע רק כשזה לא עולה יותר מידי ביוקר.
לבניניה יש אם רכה וכנועה, אחות יפה, כנועה אף היא, ואב קשה ומתעלל, בעיקר ורבלית. הוא מתיש את בנות משפחתו בגודש של מילים בלתי פוסק. מילים עוקצניות בוטות ומשפילות. בניניה בונה תוכנית שתועיל לאמה ולאחותה ועוד יותר - לה עצמה. על הדרך היא לומדת ומתקדמת ומשתפרת כל הזמן. תוך כדי, אנחנו מתוודעים אל השיטות שלה להשיג דברים. בצורה נכלולית ומשעשעת היא גורמת לאנשים לעשות דברים שהם חושבים שהם החליטו לעשותם מתוך חשיבה מעמיקה, ובעצם משרתים את מטרותיה. מכירים אנשים כאלה, אגב? 
נסתפק בזה כדי לא להיגרר, חלילה, לספוילרים.
""'אם רצונך בדבר מה, שלם את מחירו וקח לך אותו,' אומר אלוהים." זה נראה לי סביר ביותר." עמ' 44 (ציטוט של ציטוט)
"להינזף זה כמו לתפוס גלים בים - צריך לדעת מתי לצלול ומתי לקפוץ. הייתי מאד מיומנת בזה, כי אבא הרבה לנזוף." עמ' 69. (הקטע שהוביל לציטטה כאן, אגב, הוא משעשע ביותר, וכשתקראו אותו תבינו מדוע בחרתי לתת לכם להינות ממנו עצמונית.)
" אין בזה שום דבר מחמיא; ממש כלום! בהיותך פרט ממין נקבה, צעירה ופנויה, ובהיותם פרטים ממין זכר (בכל גיל, פנויים או תפוסים), מתבקש שהם יחַזרו." עמ' 242
זה כיף של ספר, אתם תראו. יש בו כמה קטעים שעלולים להיתפס כְּדידקטיים מעט אבל כשמבינים את הדמות של בניניה, ומביאים בחשבון את התקופה שבה הספר נכתב - זה מהנה ביותר. באמת כדאי. 



      

   



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה