יום שני, 16 באוגוסט 2021

השושבין - סביון ליברכט

 


השושבין - סביון ליברכט
The Bridesman - Savyon Liebrecht
הוצאת כתר ספרים הסדרה הקטנה, 2020, 188 עמודים

לפני הכל אני אומרת לכם: זהו ספר שנקרא ביעף ובהנאה גדולה. לא קראתי הרבה משל ליברכט אבל זוהי מבחינתי מין היכרות מחודשת עם הכתיבה הנהדרת שלה. 

הגיבור הוא מיכה, סופר צללים בן 40 שחי בלוס אנג'לס, בן למשפחה ענפה ממוצא פרסי, המוזמן ע"י אדלה ועל חשבונה לשוב לארץ. להזמנה מצורפים כרטיס טיסה במחלקה הראשונה וכן חדר במלון יוקרתי. אדלה שהוא זוכר מילדותו היא נערה קצרת רואי וצולעת ששודכה לדוֹדוֹ משה, היפה והאהוב, אך הנכה והגדול ממנה בשנים רבות. אדלה זכתה ליחס משפיל ומבזה מצד המשפחה שלו. אבל מיכה, שהיה ילד בן 9 כשהכיר אותה לראשונה התייחס אליה בחמלה ורוך, וכשהגיעה העת התעקשה אדלה שהוא ישמש כשושבין בחתונתה. כעת הוא חוזר לארץ ופוגש את אדל, השונה תכלית שוני מאדלה שהוא זוכר. אדל היא אשה יפה ללא משקפיים, צליעתה כמעט ואינה מורגשת והיא אשה חזקה בעלת עסק לבגדים יקרים שהיא מייצרת בעצמה. היא זוכרת שֶמיכה חלם כילד לכתוב סיפורים ואת הסוד שהיא כומסת היא מבקשת לספר לו.   

"אני מכיר את הרגע הזה היטב. לפעמים הוא קורה במפגש הראשון ולפעמים נדרשות פגישות רבות, שיחות ארוכות של הליכה מהוססת בתוך אפלה עד שלפתע משהו מתבהר לי. עכשיו אני מתעכב, יודע שאם אשב ואמתין, מכאן ינבעו דברים והנה הם כבר מתחילים להתנסח בלשון מקבילה, זאת שפת הספר שאכתוב. קרה שתהיתי גם שנים רבות לאחר שספר נכתב והודפס מה היה בדיוק הדבר בהבעתם של האנשים המספרים לי את סיפורם שבדיעבד התחוור לי כנקודת הדופק של חייהם." עמ' 114

הסיפור כמו נקרא מעצמו, מרתק ומושך. היו רמזים בשלב קצת מוקדם לטעמי באשר לטיבו של הסוד, אבל אין ספק שהכתיבה פה מענגת והספר כולו מאד מומלץ בעיני. אהבתי גם את האפשרות שניתנה כאן לשמוע מקולה של ליברכט המובא מפיו של מיכה, הסופר, את המניע והמנוע שמביא לכתיבה ואת התהליך שהוא עושה בדרך, עד ללידתו של ספר.  

"אבל כאן חזרתי להיות מיכה הילד, השושבין המיועד, ואני כורע ברך מול דודי משה, מביט לתוך אישוניו הקפואים ומלטף את אצבעותיו הנחות בחיקו חסרות תנועה, זוכר את האצבעות האלו הרועדות תמיד, שכבר מיצו, כנראה, את כל מחסני הרעד שהוקצבו להן ועכשיו הן דוממות, ובליטוף הזה אני מוסר לו את אהבתי שהייתה רדומה בתוכי אבל לא קהתה כלל כל השנים שלא התראינו." עמ' 176

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה