כשנפגשנו לראשונה - הספר הזה ואני - זה היה באפליקציית ליבי, בהאזנה. אחרי ששמעתי מפה ומשם התלהבויות ממנו, וראיתי שהוא עדיין מושאל כל הזמן בספרייה - לקחתי אותו אלי להאזנה. אבל ההתנעה היתה קשה מאד. לדמות אחת, מאד חשובה בעלילה דווקא, היה קול צפצפני. מאתגר. ממש. כמעט נטשתי. אבל אז התאהבתי בה. אז קראתי את הספר באפליקצייה של סטימצקי. הוא ניתן בחינם בתחילת המלחמה שם וכבר ידעתי שארצה לקרוא אותו. האפליקצייה קצת נתקעת לפרקים וגם לא מאפשרת סימון קטעים לציטוט אבל המשכתי לקרוא באומץ. ואז גם נשאר האייפד שלי בבודפשט. אבל הנה, הגענו לסוף הטוב. גם בהאזנה וגם בקריאה.
"כדי למצוא חיפושית חדשה, אמר לה פעם פרופסור סמית, צריך שלושה דברים. הדבר הראשון הוא ידע - כל הידע שאפשר להשיג. הדבר השני: צריך להיות במקום שחושבים שהחיפושית נמצאת בו. ולבסוף, צריך אומץ." עמ' 94
מרג'ורי בנסון, אישה בת 47, גדולה ומגושמת משהו, בת יחידה לזוג עם עוד ארבעה בנים גיבורים, היא מורה לכלכלת בית. מגיל 10 היא אוהבת חרקים. לאחר אהבה נכזבת במוזיאון בו היא עובדת, היא מחליטה לצאת עם משלחת שהיא מתכוונת להקים לניו קלדוניה (יש מקום כזה) כדי לחפש את חיפושית הזהב. חשוב לי לציין פה שאינני חובבת חרקים בשום צורה. גם להתלהב מחרקים יפים אני לא ממש מצליחה. רק מניחה את זה כאן.
מרג'ורי מחפשת בת לוויה למסע הגילוי הזה, והיא מראיינת אנשים שאינם מתאימים. לבסוף היא נאלצת להתפשר על האישה הפחות מתאימה מכולם. איניד פריטי (שם בדוי?) היא צעירונת בלונדינית שנועלת סנדלים וורודות עם פומפונים, עם שפה משובשת וגרוע מכל - מתעקשת לקרוא לה בשם חיבה - מארג'. אף אחד לא קרא לה בשם חיבה מעולם. זה פשוט לא מתאים.
השתיים יוצאות למסע. לאיניד יש סוד אפל בעברה החבוי במזוודה אדומה. גם למרג'ורי יש זכרונות עבר משלה. לא רחוק משתי הנשים, בחשאי, צועד מר מנדיק, שבוי מלחמה משוחרר, לא ממש מסונכרן עם עצמו, שאוהב את מרג'ורי ורוצה להיפטר מאיניד.
"הן היו על הכוונת שלו. הוא היה קרוב כל הזמן. קצת מאחוריהן, מחוץ לטווח הראייה שלהן, אבל בעקבותיהן. הוא חיכה לרגע הנכון. הוא העריך שהרגע הזה יגיע בעוד כמה ימים, ואז הוא יתפוס פיקוד. הבלונדינית נראתה עכשיו עייפה. עייפה מאד. עמ' 194
הן עומדות במבחנים רבים. הנשים בקלדוניה החדשה חושדות בהן. נשים שמחפשות חרקים? מה? הן נאלצות להתמודד עם צקלון, עם קור וחום קיצוניים, עם פציעות ומחלות. איניד מביאה תמיד פתרון יצירתי ולא תמיד חוקי למצב. אבל האם תימצא החיפושית הזהובה, והאם איניד תצליח להגשים את חלומה שלה?
עד כאן בעניין העלילה.
כאמור, ההתחלה היתה מאתגרת, אבל מהר מאד אהבתי את הספר הזה מאד. אהבתי את הדמויות הנשיות הראשיות, את ההומור, גם את מעט המתח שבעלילה. אהבתי מאד את החברות בין שתי הנשים השונות כל כך. את הכלב המצ'וקמק שאומץ. לפעמים בשביל ספר טוב צריך להבליג על כמה ג'וקים, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה