Le Livre des Baltimore - Joel Dicker
תרגום מצרפתית של רמה איילון
הוצאת מודן. 500 עמודים.
ז'ואל דיקר כתב כבר בעבר על הגולדמנים. בספרו הקודם, האמת על פרשת הארי קברט - שלא קראתי, אבל אֵקרא גם אקרא - הוא כבר מזכיר אותם. כאן אפשר לראות ריאיון איתו (בצרפתית, אמנם) על בני בולטימור. דיקר הוא שוויצרי מז'נבה, בן 28, עורך דין במקצועו, דובר בעיקר צרפתית, אבל גם אנגלית מצויינת. העלילה מתרחשת דווקא בארצות הברית של אמריקה.
מסופר כאן על משפחה מורחבת, משפחת גולדמן. יש סבא שהקים מפעל לציוד רפואי, מפעל שהוא גאה בו וחולם שילדיו ימשיכו לפתח אותו. יש סבתא, שהיא פחות דומיננטית בספר, יש שני בנים נתן וסול שהקימו משפחות משלהן. המספר, מרקוס, הוא בן יחיד למשפחה הפחות מצליחה, פחות עשירה ופחות משיגה, הגולדמנים ממונטקלייר, האנדרדוגים. לעומתם יש את סול ואניטה, הגולדמנים מבולטימור, המשפחה הנוצצת, הגרה במקום הנכון, חופשת במקום הנכון, הם זוג יפה ויש להם ילד חכם מאד, אם גם חלשלוש - הלל, ועוד ילד שאימצו - וודי. שלושת הילדים - מרקוס ובני דודיו - כרתו ביניהם ברית אמיצה של חברות, והחברות הזו עומדת במרכזו של הספר. בהמשך יש, כמובן, גם נערה בסיפור - אלכסנדרה, האהובה על שלושתם. הספר מוביל אותנו, מרותקים אליו ברמה שמפריעה לנו לעשות הרבה דברים חשובים יותר, משנת 2004 ועד 2012. הלל, וודי ומרקוס נמצאים זה בשביל זה תמיד. לעיתים יש קנאה ותחרות ביניהם, ובעקבותן גם תחושת אשמה קשה. הנאמנות שלהם זה לזה נבחנת במספר מצבים קשים יותר או פחות, האחווה תמיד מנצחת. החלום המשותף היה שהלל יהיה עורך דין מהולל כמו סול, אביו, וודי יהיה שחקן פוטבול מהשורה הראשונה ומרקוס - הוא יהיה סופר דגול. לא אספר לכם איך הדברים מתגלגלים, כמובן. למרות שלכאורה הסוף ידוע כבר בעמוד הראשון - לא תוכלו להפסיק לקרוא עד שתדעו מה הוביל למה ומה גרם לנפילה, להתפוררות הבלתי נתפסת.
ז'ואל דיקר, כבר בגלל הספר הקודם שלו, נעשה אכן סופר ידוע. סלבריטי, אפילו. לכל אורך הדרך היה נדמה לי שהסיפור אמיתי, שדיקר הוא מרקוס. כנראה שלא, אבל זה לא פגע ולו במעט מהתחושה שהוא מדבר על דברים שקרו לו ושהוא עצמו היה חלק מהעלילה. למעשה, הצורך לכתוב ספר היה הטריגר להעלאת סיפורם של הבולטימורים על הכתב. והוא יודע לכתוב. אווו כן. הוא מזפזפ בין הזמנים, מכסה טפח ומגלה טפחיים. הקורא נמצא במתח כל הזמן. בסוף, יש לציין, גם נרשמה דמעה או שתיים במחוזותיי.
""די, אל תהיה עצוב, גולדמן יקירי. בעוד עשרים שנה אנשים לא יקראו יותר. ככה זה. הם יהיו עסוקים מדי בהיטַמטמות עצמית באמצעות הטלפונים הניידים שלהם... הילדים שלך יסתכלו על ספרים באותה סקרנות שבה אנחנו מסתכלים על כתובות החרטומים של הפרעונים. הם יגידו לך:'סבא למה שימשו הספרים?' ואתה תענה להם: 'בשביל לחלום. או בשביל לכרות עצים, אני כבר לא זוכר'""..." עמ' 139
""מטריד אותך שאתה לא עוזר לי, או מטריד אותך לראות אותי מנקה? אתה חושב שזה מתחת לכבודי?"...זה לא היה ענין של עושר אלא של אצילות. הכוח והיופי של דודי נבעו מהאצילות המופלאה שלו, שהפכה אותו נעלה על האחרים." עמ' 346
""זו לא שאלה של טעות, מרקוס. אלא של הרגשה. אף אחד לא יכול לשלוט בה או להצדיק אותה. קינאתי, ולא הייתי במיטבי..."" עמ'414
כשתקראו את זה, תבינו. תצטרכו כנראה לשנות כמה תוכניות ביומן שלכם, אבל זה שווה את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה