ג'ורג' בֶּרניני חוזר הביתה - ניקולאס מאייר
Confessions of a Homing Pigeon - Nicholas Meyer
מאנגלית: צילה אלעזר
הוצאות מודן ואוקינוס 2019, 337 עמודים
"הן ממילא אני בדעה שכל אדם צריך לבחור לעצמו את שמו. שמות הם עניין חשוב מכדי להשאירו בידי זרים, כמו הורים, למשל, האינך סבור כך? את החיים כבר אכפו עליך - לא? - בלי לשאול אפילו את דעתך בעניין. האין זה רע גם בלא להוסיף לכך את מתן השם הלא-נכון? אתה לא חושב שפריץ הוא השם שניתן לי, נכון?" עמוד 37
ג'ורג' ברניני נולד להורים לולייני טרפז בקרקס. הם נפלו יום אחד אל מותם כשפספסו - בשוגג או במתכוון - את החבל תוך קפיצה זו אל זרועותיו של זה. ג'ורג' היה בן 5 כשזה קרה והוא נשלח אל דודו פריץ בפריז.
פריץ הוא דמות שתיחרט בזכרונכם באהבה גדולה. נראה לי נכון להגדיר אותו כילד נצחי, שובב. הוא אלכוהוליסט וחובב נשים, בעיקר כנריות, הוא אוטודידקט מלא עניין והוא חי חיים שהם מסיבה אחת גדולה. הרבה קטעים במסיבה הזו גרמו לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים.
המסיבה נגמרת שלא בטובתם של שני אלה, כאשר קרובי משפחה של אימו מחליטים שאין זה יאה לילד לגדול אצל ההולל הזה. ג'ורג' נשלח לדאבון ליבו אל דודיו העשירים. אלה גרים בשיקגו, הוא לומד בבית ספר פרטי, מוכיח את עצמו ככישלון קולוסאלי בקרקס,לימודים, וגם חווה בדידות חברתית גדולה. כאן הוא גם פוגש את דוטי קירשטיין האלוהית, הבלתי מושגת.
ג'ורג' נכנס לשגרה אפרורית ומשועממת עד שהוא מחליט לברוח ולחפש שוב את פריץ. עיקר הסיפור הוא סיפור מסע החיפוש של הנער אל דודו. כמובן שאין בדעתי לספר לכם אם עלה בידו הדבר או לא, ומה קרה בדרך. עם זאת, אין לכם מושג כמה הייתי רוצה להמשיך ולספר לכם את החלק האחרון של הספר. הוא מתנשא לגבהים מיוחדים ביופיים. אבל אתם יודעים, השלט הזה שכתוב עליו ספוילר קופץ מולי כל פעם ומזהיר. הסיפור מסופר בהומור וברגש, תוך איזכור של ספרים ושל יצירות מוסיקליות ידועות יותר ופחות. כאילו מוסיקה שמיימית מרחפת מעל הטקסט, ומוציאה מהגיבורים את גדולתם. לא אגלה לכם גם כמה סוגים של "הביתה" יש כאן. תמצאו את זה בעצמכם, גם בספר, גם במקום האישי שלכם.
אפנקכם בעוד אחת קטנה:
"כולנו התעוררנו ומצאנו את פריץ פחות או יותר בדרגש העליון יחד עם הבת חמוצת הפה. הוא הסביר באורח הגיוני למדי כי חיפש את השירותים ותעה בחשכה, אולם כשציין האב מה קשה להעלות על הדעת שהשירותים יימצאו בתקרת התא, ברום הסולם, שינה פריץ את סיפורו, והתעקש לטעון, כי הוא סובל מסהרוריות כרונית ומהלך בשנתו דרך קבע... את שארית הלילה עשה (האב) בישיבה, בשמירה על אוצרו. בבוקר המחרת, ולימיננו חופו של הים התיכון המסנוור בכחול, נעלם המבט הכבוי מקלסתרה של הבת." עמוד 80.
אפנקכם בעוד אחת קטנה:
"כולנו התעוררנו ומצאנו את פריץ פחות או יותר בדרגש העליון יחד עם הבת חמוצת הפה. הוא הסביר באורח הגיוני למדי כי חיפש את השירותים ותעה בחשכה, אולם כשציין האב מה קשה להעלות על הדעת שהשירותים יימצאו בתקרת התא, ברום הסולם, שינה פריץ את סיפורו, והתעקש לטעון, כי הוא סובל מסהרוריות כרונית ומהלך בשנתו דרך קבע... את שארית הלילה עשה (האב) בישיבה, בשמירה על אוצרו. בבוקר המחרת, ולימיננו חופו של הים התיכון המסנוור בכחול, נעלם המבט הכבוי מקלסתרה של הבת." עמוד 80.
זהו ספר קאלט, מסתבר, שיצא לראשונה ב 1981, בארץ ב- 1983, ואני התוודעתי אליו רק עכשיו.
להגיד לכם שנהניתי? קטן... הוא נהדר. השיגו לכם עותק ותחגגו גם אתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה