משפחה, סיפור - נירה מאי

A Family, Story - Nira May

הוצאת שתיים, 2021, 256 עמודים

זהו ספר ביכורים שיצא בהוצאה שכבר נהניתי מאד משני ספרים שלה: שעת אפס ועד שהגשם יחזור.

ממש לא היה לי קל עם הספר הזה. יש בו איכויות לשוניות יפהפיות אך גם פה ושם משפטים מסורבלים שאילצו אותי לקרוא את המשפט שוב ושוב כדי להבין מה רצתה הסופרת להגיד. הכתיבה דחוסה לעיתים, למרות שהמעבר מדמות מספרת אחת לשנייה עשתה טוב לעלילה. הספר הגיע אלי בצירוף דפי הסבר מהמחברת ועליה. צויינה בהם כוונתה של הסופרת להצביע על הקשר בין ההתפוררות של המשפחה להתפוררות הפוליטית המקומית. 

זהו סיפור שנוגע איכשהו בכולנו. משפחות, זו שבאת ממנה וזו שהקמת - תמיד תהיינה מעניינות. 

נראה לי שהספר הזה יחזור אלי מידי פעם מזויות שונות של המספרים בו, מטעמים שונים ומן ההתרחשויות שבו. אולי גם אליכם. מתבקש גם לחשוב על המשפט הידוע של טולסטוי על המשפחות המאושרות והאומללות. 

זהו רומן פוליפוני ובו ארבעה אנשים עיקריים המרכיבים את העלילה. מלכה, אם המשפחה, איתן, האב, שירה, הבת הבכורה ונועה הבת הצעירה, הדמות הערכית והפעילה פוליטית בספר. נראה לי ששמות בני המשפחה מכוונים. (כשאיתן פוגש את נעוריו שהוחמצו הוא עושה זאת דרך איש ושמו מלכיאל). מלכה נישאה לאיתן לאחר פרידה מאולצת מבן זוג קודם. היא קיבלה החלטה רציונלית להקים משפחה עם איתן השקט, הטוב, וכך עשתה. שתי הבנות נולדו בזו אחר זו ואופיין שונה מאד זו מזו. 

הכל מתנהל על מי מנוחות ועל פני השטח, למרות פצע ישן שאיתן נושא עימו מתקופת שירותו הצבאי. כשהוא מרגיש שהוא מנותק משלוש הנשים האהובות עליו, ושהוא שקוף במשפחתו, הוא עוזב את הבית ויוצא למסע. גם פנימי. בשלב מסויים הוא מחליט לחזור, אך הבית שנטש אינו הבית המוכר לו עוד. 

"מלכה חשבה, אומרים שלרווקות אין קמטים על הפנים וליטפה את פניה שלה בשביעות רצון. כל קמט אות הצטיינות או להיפך." עמ' 60

"מהר מאוד השיחה דעכה ושניהם חיכו שיהיה מה להוסיף, דיברו על החיים שסביבם אך לא על עצמם, על ה"יחד" לא דיברו." עמ' 112

"לא סיפרו שזה יכול להיגמר, פוף... אין. הנצח יכול להיות קצר." עמ' 197

הספר נע מדמות לדמות ומציג את התמונה האישית של כל אחד מבני המשפחה. זהו תהליך של אבל אבל הוא מדוברר כמעט נטול אמוציות. בשני מקומות כן מצאתי עומק רגשי: במפגש של איתן עם הכאב הלא פתור שלו בצבא, ולקראת הסוף כשמוצגת הבדידות החדשה של מלכה. 

הייתי מעדיפה שהספר יהיה כתוב פחות דחוס, גם צורנית, פחות דפים שלמים של מלל, שהשיחות, למשל, יהיו עם רווח בין דובר לדובר. עם זאת, כאמור, הספר מעורר מחשבה ואין לי ספק שיהדהד בי גם בהמשך.