אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין

 

אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין

Die Luebe im Ernstfall - Daniela Krien

מגרמנית: נועה קול

הוצאת כתר 2022, 252 עמודים

זהו סיפור של נשים. ישנם, כמובן, גברים בספר אבל התפקיד שלהם הוא בעיקר להאיר את הדמות הנשית. הסופרת מציגה כאן דמויות נשיות שונות מאד זו מזו. הן מתוארות בצורה ריאליסטית, כמעט נטולת רגש. השם המקורי של הספר בגרמנית משמעו אהבה במשבר או אהבה בשעת חירום, אבל השם שנבחר בעברית מתאים לא פחות לדעתי. הספר מתרחש ממש עכשיו בלייפציג, מזרח גרמניה, זמן רב לאחר נפילת החומה, ועדיין, בעיקר פוליטית, יש הבדלים משמעותיים בין מזרח ומערב.

פאולה נשואה ללודגר, והיא אם לשתיים. חיי הנישואין שלהם מושפעים מאד מרעיונות נשגבים ששניהם דוגלים בהם. כשמתגלעים חילוקי דעות משמעותיים, והם מאבדים את ביתם הקטנה, הם נפרדים. 

יודית היא רופאה קהילתית. היא עסוקה מאד בעבודתה ועובדת המון. בזמן הפנוי המועט שלה היא מטפלת בסוסה ורוכבת עליה, ומחפשת זוגיות באפליקציות שונות בצורה עניינית, מחושבת. 

"המשחק השקוף של אני-מעצבן-כי-אני-מתעניין היה עלבון לאינטליגנציה שלה. הם נראו לה כמו חיות קטנות מתוכנתות גנטית. בריות אומללות וחסרות רצון שאין להן כל שליטה על פעולותיהן." עמ' 65

ברידה נשואה ויש לה שני ילדים. היא סופרת מצליחה אך חיי המשפחה שלה אינם מאפשרים לה את החופש לכתוב כמו שהיתה רוצה. 

"כעת היתה זקוקה לזמן עם עצמה יותר מתמיד. היא טיפחה את הזמן הזה וגוננה עליו מפני המציאות שהתפרצה לתוכו, שלא יכלה להיות מסעירה יותר מעולם הדמיון של עצמה." עמ' 117.

"כאשר שאלה אותו מה הוא אוהב אצלה יותר מכול, ציין שלושה דברים: מהותה הסקרנית-נבונה, היכולת שלה להתמסר והכישרון לברוא סיפור יש מאין. היא אהבה אותו בשל התשובה הזו." 

"מקצבי החיים שלהם היו בהלימה רק לעיתים רחוקות." עמ' 130

יורינדה היא שחקנית. היא נשואה לגבר שאינה אוהבת ורוצה לעזוב, והיא מגלה שהיא הרה. אחותה מאליקה רוצה יותר מכל משפחה וילדים, אך אינה מצליחה להגיע לזה. יורינדה ומאליקה הן בנות להורים המנהלים חיי חברה פוליטיים ימניים פעילים, במיוחד האם שהיא אשת חברה פלרטטנית ועסוקה. הילדות נרדמו בלילה לעיתים בין האורחים החוגגים והשתויים. 

"מאליקה זכתה לדבר רק אחרי שתשומת הלב של אימה נשחקה כבר." עמ' 176

חייהן של חמש הנשים מתנהלים בנפרד זו מזו אך ישנם קוּּרים דקים, חלקם שזורים דרך בני זוגן, המחברים ביניהן כמו במרומז. הספר כתוב בצורה ריאליסטית מאד, בוטה ומדוייקת. הופתעתי מכך שהוא משך אותי כל כך, היה לי ממש קשה להתנתק ממנו. נראה לי שהצגת הדמויות האלה, היום יומיות, על לבטיהן הפשוטים ולא פחות מכך המשמעותיים מאד, לצד כתיבה גבוהה ומשובחת, תרמו להנאה הגדולה שלי מהספר הזה. אתם בטח יודעים. יש ספרים שעומס הרגש בהם מכביד מאד, ויש כאלה שהרגש מופיע במינון מדוייק, כמו כאן. אני מתחברת לזה מאד, ולכן ממליצה בחום. 

  

  

  

  

הדס בקצה הלילה - גלי מיר-תיבון

 

The Radio Operator - Gali Mir-Tibon

הוצאת עם עובד 2021, 244 עמודים כולל תודות

"כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה."

זה מה שכתוב בדף הראשון. זהו סיפורה של הדסה למפל שלחמה כאלחוטנית בקרב לטרון. בסוף מלחמת השחרור ניסו אנשי הפלמ"ח לשחרר את מובלעת לטרון כדי לאפשר גישה לירושלים הנצורה. הדבר לא עלה בידם. אנשים רבים שילמו בחייהם תוך ניסיון להעביר מים ואוכל לעיר. דרך בורמה נפתחה רק במלחמת ששת הימים.

גלי מיר-תיבון מספרת בסוף הספר שלאחר מותו של אביה, נתן מיר, מצאה בכליו מזכרת שנשא עימו בארנק, מהדסה אהובתו. 

הספר הוא פרי מחקר של ארבע שנים שערכה הסופרת, והגיע עד למקום האישי ביותר. הוא כתוב בכמה קולות, בגוף שלישי, כל פרק מציג זוית של אחת הדמויות. 

הדסה היא ילדה ניצולת שואה, שעלתה מפולין עם ילדי טהרן. למרות שהמבוגרים בקיבוץ שמחו לקלוט את הילדים האלה, הילדים דחו אותם ואותה במיוחד. היא ניסתה בכל כוחה להתקבל כשווה בין שווים ולזכות באהדת חבריה. לבסוף גם נכנסה לזחל"ם של יאקי, כמעט בכוח, כאלחוטאית בקרב לטרון. 

נתן הוא בן קיבוץ, נער זהב אהוב ונערץ שנחשק על ידי כל הבנות, גם על ידי הדסה. בניגוד למה שמצופה ממנו הוא מתאהב דווקא בה.

גבי הוא האנדרדוג, ילד מחונן. משקפיים. חושש מהסכנות שהוא נקלע אליהן בעל כורחו, אך רוצה להתקבל בהערכה בחברה וגם הוא מקווה לזכות באהבתה של הדסה. שני הדברים אינם עולים בידו.

אימאן היא ילדה חרוצה ושאפתנית מכפר ערבי סמוך שעובדת אצל אימו של נתן עד שאנשי יחידת גבעתי מגרשים אותה, את משפחתה, ואת כל אנשי הכפר - גברים, נשים, זקנים וטף, ביום בו אמור היה אחיה להתחתן. 

"מחבוא הקנים היה מקום מפלט, סוד רק שלה ושל ננה, בכפר שכולו עיניים בולשות ולשונות מפטפטות." עמ' 81

הכתיבה המשובחת, החפה מרגשנות יתר ומאירה באור נוקב ובלתי מתייפייף את הנסיבות, זכורה לי גם מרשימת האימהות שכתבה הסופרת.

זהו סיפור עצוב וכואב, שמכניס את הקורא עמוק למנטליות של תקופת מלחמת העצמאות. אור חזק מאיר את ההתנהגות של המקומיים כלפי ילדי טהרן שאין להם משפחה, וגם את יחסם של אנשי הקיבוץ לאנשי הכפרים הערביים שלידם, שחיו ועבדו איתם. הספר מנגיש את המושגים הגבריים של אז, מול תחושות נשיות של אלה שנאבקו על מקום שווה וניסו לכבוש לעצמן מקום תפקודי משמעותי, גם במחיר של יחס מזלזל של החברה. לקורא מזומנת חווייה פנימית של שותפות כחלק בלתי נפרד מהקורה בעלילה.

זהו סיפור גבורה, והוא כתוב מרתק. הוא נבלע על יָדִּי תוך זמן קצר, וללא ספק יישאר בי עוד זמן רב. מפקדיה של הדסה למפל המליצו לתת לה עיטור על "מעשה גבורה עילאי שנעשה בעת לחימה מול פני האויב, תוך חירוף נפש", אך היא לא זכתה לקבל אותו. אני מאד מקווה שאולי מישהו ירים את הכפפה והאות החשוב הזה שהדסה למפל היתה אמורה לקבל, אכן יינתן לה, בזכות המחקר הזה, אפילו אם באיחור כה רב. 

ראיון עם בן כספית ואריה אלדד ועוד ריאיון עם קלמן ליבסקינד

המסע לגן עדן - פולה גרינליס

Journey to Paradise - Paula Greenlees

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2022, 383 עמודים כולל ביבליוגרפיה

נקרא באפליקציית אינדיבוק

מה שקרא לי לקחת את הספר הזה אלי היא סינגפור. התמונה היפה דווקא קצת פחות. חששתי שמדובר בספר שהוא רומן רומנטי מהסוג הנמוך. אבל הסיפור מאד קריא ומעניין, ומה שקרה בסינגפור באמצע המאה הקודמת לא היה ידוע לי בכלל. 

מירנדה הגיבורה נשואה לג'רי היפה, איש משרד החוץ הבריטי, והם מגיעים לסינגפור בעקבות עבודתו של בעלה. מירנדה וג'רי איבדו את בנם התינוק והם ומשפחתם חשבו שהתחלה חדשה תעזור למירנדה להתגבר על האבל ולהתאושש. כשהם מגיעים לסינגפור שניהם מתרגשים ומצפים לטוב, אבל זוהי תקופה ומקום שבהם האישה מצופה להיות עקרת בית טובה ומסורה ולא לחקור במופלא. כן היא אמורה להתערב בקהילה של נשות העובדים במשרד החוץ, אנשי החברה הגבוהה. למרות הבית המפואר, המשרתים והנוחות הרבה מירנדה מרגישה בכלוב של זכוכית, והיא מתקשה ליצור חברויות אמת. הבדידות גורמת לה לחפש מקורות עניין אחרים וכשהיא שומעת על ילדה הולנדית שגורלה עומד לדיון משפטי היא יוצאת לעזרה. היא פוגשת את ד"ר ניק ויתנשו, הרופא הזוטר בבית החולים המקומי, ומתחילה להתנדב שם, למגינת ליבו של בעלה. המצב הפוליטי בסינגפור מקצין מצבים בינאישיים גם בין מירנדה לבעלה, וגם בין מירנדה לנשות אנשי החוץ שם. מירנדה מקבלת החלטות שמסכנות אותה, וכאן יש קטעי מתח בספר, שמאיצות את הקריאה בו. 

הפן האנתרופולוגי וההיסטורי בספר אכן עניין אותי והסיפור עצמו בהחלט נקרא ברצף. אבל יש בו משפטים כמו: "הוא נטל את ליבה וניפץ אותו לרסיסים." וגם: "ג'ורג'ינה גרמה לה להאמין שאם תלך אחרי ליבה תהיה מאושרת, אבל כשחיפשה אושר, לא הביאה בחשבון את המחיר." קשה לי עם כאלה, ולכן הספר מומלץ בהסתייגות.