יום שישי, 20 במאי 2022

הדס בקצה הלילה - גלי מיר-תיבון

 


The Radio Operator - Gali Mir-Tibon
הוצאת עם עובד 2021, 244 עמודים כולל תודות

"כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה."
זה מה שכתוב בדף הראשון. זהו סיפורה של הדסה למפל שלחמה כאלחוטנית בקרב לטרון. בסוף מלחמת השחרור ניסו אנשי הפלמ"ח לשחרר את מובלעת לטרון כדי לאפשר גישה לירושלים הנצורה. הדבר לא עלה בידם. אנשים רבים שילמו בחייהם תוך ניסיון להעביר מים ואוכל לעיר. דרך בורמה נפתחה רק במלחמת ששת הימים.
גלי מיר-תיבון מספרת בסוף הספר שלאחר מותו של אביה, נתן מיר, מצאה בכליו מזכרת שנשא עימו בארנק, מהדסה אהובתו. 

הספר הוא פרי מחקר של ארבע שנים שערכה הסופרת, והגיע עד למקום האישי ביותר. הוא כתוב בכמה קולות, בגוף שלישי, כל פרק מציג זוית של אחת הדמויות. 
הדסה היא ילדה ניצולת שואה, שעלתה מפולין עם ילדי טהרן. למרות שהמבוגרים בקיבוץ שמחו לקלוט את הילדים האלה, הילדים דחו אותם ואותה במיוחד. היא ניסתה בכל כוחה להתקבל כשווה בין שווים ולזכות באהדת חבריה. לבסוף גם נכנסה לזחל"ם של יאקי, כמעט בכוח, כאלחוטאית בקרב לטרון. 
נתן הוא בן קיבוץ, נער זהב אהוב ונערץ שנחשק על ידי כל הבנות, גם על ידי הדסה. בניגוד למה שמצופה ממנו הוא מתאהב דווקא בה.
גבי הוא האנדרדוג, ילד מחונן. משקפיים. חושש מהסכנות שהוא נקלע אליהן בעל כורחו, אך רוצה להתקבל בהערכה בחברה וגם הוא מקווה לזכות באהבתה של הדסה. שני הדברים אינם עולים בידו.
אימאן היא ילדה חרוצה ושאפתנית מכפר ערבי סמוך שעובדת אצל אימו של נתן עד שאנשי יחידת גבעתי מגרשים אותה, את משפחתה, ואת כל אנשי הכפר - גברים, נשים, זקנים וטף, ביום בו אמור היה אחיה להתחתן. 

"מחבוא הקנים היה מקום מפלט, סוד רק שלה ושל ננה, בכפר שכולו עיניים בולשות ולשונות מפטפטות." עמ' 81

הכתיבה המשובחת, החפה מרגשנות יתר ומאירה באור נוקב ובלתי מתייפייף את הנסיבות, זכורה לי גם מרשימת האימהות שכתבה הסופרת.

זהו סיפור עצוב וכואב, שמכניס את הקורא עמוק למנטליות של תקופת מלחמת העצמאות. אור חזק מאיר את ההתנהגות של המקומיים כלפי ילדי טהרן שאין להם משפחה, וגם את יחסם של אנשי הקיבוץ לאנשי הכפרים הערביים שלידם, שחיו ועבדו איתם. הספר מנגיש את המושגים הגבריים של אז, מול תחושות נשיות של אלה שנאבקו על מקום שווה וניסו לכבוש לעצמן מקום תפקודי משמעותי, גם במחיר של יחס מזלזל של החברה. לקורא מזומנת חווייה פנימית של שותפות כחלק בלתי נפרד מהקורה בעלילה.

זהו סיפור גבורה, והוא כתוב מרתק. הוא נבלע על יָדִּי תוך זמן קצר, וללא ספק יישאר בי עוד זמן רב. מפקדיה של הדסה למפל המליצו לתת לה עיטור על "מעשה גבורה עילאי שנעשה בעת לחימה מול פני האויב, תוך חירוף נפש", אך היא לא זכתה לקבל אותו. אני מאד מקווה שאולי מישהו ירים את הכפפה והאות החשוב הזה שהדסה למפל היתה אמורה לקבל, אכן יינתן לה, בזכות המחקר הזה, אפילו אם באיחור כה רב. 






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה