The Diamond Eye - Kate Quinn
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, 2023, 456 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית עברית
בתחילת הספר מצויין במפורש שהספר הוא יצירה בדיונית. "התייחסות לאנשים, לאירועים, למוסדות, לארגונים או למקומות אמיתיים נועדו לספק תחושת אותנטיות, והשימוש בהם בדיוני. כל שאר הדמויות, ההתרחשויות והדיאלוגים שאובים מדמיונה של הסופרת..."
אבל הדמות הראשית - ולא רק היא - היתה קיימת בהחלט. לודמילה פבליצ'נקו היתה אכן צלפית רוסייה (או מוטב לומר אוקראינית) שקטלה מאות נאצים במלחמת העולם השנייה (המספר 309 מופיע גם ברשומות היסטוריות). היא היתה אכן אם יחידנית לבן צעיר וגם נפגשה עם אלינור רוזוולט אשתו של הנשיא ואנשי חברה אמריקאים בעת ההיא. עליה מבוסס הסיפור הזה והוא כתוב מעניין ושואב כמו שהסופרת הזאת יודעת לכתוב. חיכיתי לספר הזה מאד, ולא התאכזבתי גם הפעם.
מילה פבליצ'נקו היתה בת 15 כשהרתה לבעלה, הרופא המתנשא אלכסיי. הוא נטש די מהר והיא שמה לה למטרה קדושה להיות חזקה ועצמאית. עכשיו כשאנחנו פוגשים אותה היא ספרנית בת 26, באמצע לימודיה בהסטוריה לתואר שני והיא מחליטה שעליה ללמוד לירות ולקלוע כדי להגן על יקיריה. היא אינה מרשה לעצמה לפספס או להיות פחות ממושלמת בתחום הזה, ולא רק כדי לשרוד. היא רוצה להצטיין. בהתחלה זה נובע מכעס, אחר כך גם מתחרותיות, וגם מניסיון להוכיח שאיש לא יפיל אותה ממקומה במרום הפירמידה של הקלעים. היא קונה את עולמה בעולם גברי מזלזל ולאט לאט מתברר לקורא.ת שכל מי שפוגש בה אינו יכול שלא להעריץ את כשרונה זה. בספר היא מוצגת רוב הזמן כדמות קשוחה, לוחמת שנכנסת בעיניים פקוחות לכל סכנה. דמות רוסית סטריאוטיפית אפילו. אך גם בקשיחות שלה יש בקעים כשהיא מתאהבת. וכן, כשהיא פוגשת את עצמה מול נשים מערביות על מראן החיצוני. היא מחושבת כמעט עד הסוף אבל טוויסט בעלילה מביא את הסיפור כאן לחלק המותח ביותר שבו.
"אתם ודאי חושבים שמישהי כמוני היא תופעת טבע הזויה, שגדלה עם רובה בעריסה, צדה בחמש והורגת זאבים בשמונה, מגיחה מערבות סיביר (תמיד סיביר) בריאה ושלמה. אמריקאים אוהבים במיוחד לדמיין אותי כזאת - אישה רוסייה קפואה ממיתולוגיה אפלה, זוחלת בשיניים ובידיים מגואלות בדם מגיהינום של שלג: רוצחת מלידה. ואז פוגשים אותי: מילה פבליצ'נקו הקטנה עם החיוך הרחב ותיק עמוס ספרים, סטודנטית מקייב שתשמח מאד לספר לכם כמה היא רוצה להיות היסטוריונית בבוא היום ולהראות לכם תמונות של בנה החמוד...זו גברת מוות... כמה מטריד. כי אם ספרנית בת עשרים ושש ניחנה בצד האפל, מי עוד ניחן בצד אפל?" עמ' 42
כבר אומרת לכם, זהו רומן מלחמתי: "עלה תועה של יופי פה ושם, נתקע במשהו מייצור המוני ואלים, ובדרך כלל נפל ונרמס תוך זמן קצר. מחר מת וכמוש, אבל היום עוד זהרו בו חיים." עמ' 254
אבל יש בו אישה חזקה, כמו גם בדמויות האחרות שכתבה הסופרת עליהן: הרשת של אליס, הציידת, צופן הורד ואחרים שעדיין לא תורגמו, יש בו אהבה וגם מתח, יש בו התייחסות לאירועים שאכן קרו וזה בהחלט מושך לחפש מידע נוסף עליהם ברשת. הצד הרוסי במלחמת העולם השנייה מובא כאן לטוב ולרע, והוא האיר לי צדדים שפחות היכרתי מסיפורי המלחמה הזאת.
ופה ושם יש גם הומור: "הבנתי שאנשים מכל הלאומים אוהבים לשמוע את קולם, בעיקר אלה שעומדים שעות ארוכות מאחורי דוכן הנאומים. בפארק בוושינגטון או בזירת הקרב בסבסטופול, הכל אותו דבר: אחרי הנאום הראשון אתה חושש שהשיעמום יהרוג אותך; אחרי הנאום החמישי, אתה מקווה שזה בדיוק מה שיקרה." עמ' 202
בסוף הספר יש הסבר של הסופרת על המחקר שעשתה לקראת כתיבת הספר, כולל ביבליוגרפיה ואפילו תמונות מחיי הגיבורה. בין היתר כתוב כאן במפורש ש"כמעט כל אדם ששמו מופיע בספר לקוח ישירות מהתיעוד ההיסטורי." ומוסבר יפה מתי, איזו ואיך לקחה לעצמה הסופרת את החירות לשנות אירועים לטובת העלילה.
בפינה הקטנה על הספר: וודי גאת'רי כתב שיר קאנטרי עליז (!) שנקרא מיס פבליצ'נקו, המספר עליה ועל יותר מ-300 הנאצים שנפלו מהרובה שלה.
המכלול הוא ספר מעניין וקריא מאד, מהפך דפים ומומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה