יום חמישי, 31 באוקטובר 2024

מי שר מה - גיא גוטמן

 

כתב ואייר: גיא גוטמן
הוצאת מטר, 2024, 40 עמודים לא ממוספרים

ספר חמוד ביותר לקטנטנים שהזמנתי לכאן. יובלי הוא איש ספר בן חצי שנה, ולמרות שהספר מיועד לאנשים בוגרים יותר (2-4) נראה לי שננסה לקרוא את זה קודם כל לו, בגלל העיצורים החמודים והצלילים המוסיקליים.
גם נעם, עלמה בת שלוש, תקשיב לזה בקרוב, ואני אהיה כאן לדווח לכם איפה זה הכי מתאים במשפחה שלנו.
מסופר פה על רחוב מוסיקלי, שלכל אחד בו - איש, אישה, ילד וגם חתול, ארנב (כאן נקרא שפן), צפרדע ואוגר וגם תוכי צבעוני אחד - לכל אחד יש קול משלו. הם שרים ברביעיות או שלשות, ומקפצים ורוקדים להנאת הקוראים הצעירים. 
אני ממעיטה לכתוב כאן על ספרי ילדים בד"כ, אבל כששמעתי על הספר הזה, חשבתי שהוא בדיוק יתאים לגור כאן איתנו.
יש כאן מסר של אחדות בקבוצה של שונים, ובעיקר יש כאן יאם פאם פאם, צ'יקי צ'יקי צ'אק וכיוצא באלה צלילים משמחים. כל זה ארוז בציורים מקסימים צבעוניים מאד ומשעשעים.
קצת חבל שהשפן מצוייר כארנב, וגם חבל שאין אותו בדפים קשיחים. זה ספר שיובלי היה יכול להכניס לפה ולטעום בימים אלה של טרום שיניים. 
זה ספר שכיף להראות וכיף לקרוא ובמיוחד לשמוע. אם יש לכם חוש מוסיקלי, או תיאטרלי, לא ברמה של "הבימה" דווקא, מספיק ברמה של סבא-סבתא, הורים או אחים קצת יותר גדולים, כולם ייהנו אף יותר. 

 


יום שישי, 25 באוקטובר 2024

החדרנית - ניטה פרוס

The Maid - Nita Prose
מאנגלית: קטיה בנוביץ
הוצאת כנרת, זמורה דביר, 2022, 288 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית Libby

אני חושבת שזה הספר שזכה להכי הרבה הדפסות והוצאות בעולם מכל הספרים שכתבתי עליהם בבלוג הזה. ולדעתי - בצדק רב. יפעת המליצה לי עליו, ולמרות שספרי מתח הם בהחלט לא כוס התה שלי - אהבתי אותו עד בלי די. כי תראו את הדמות הראשית מולי ריילי. היא בת 25, התייתמה ממש לאחרונה מסבתה האהובה.  אימה נטשה אותה בילדותה ואין אב בתמונה. כל כולה מנקה, המסורה באובססיביות לעבודתה. היא אשה מיוחדת, אולי על הרצף האוטיסטי, ואולי פשוט תמימה ברמה קיצונית, שמוצאת דרך להינות מדברים שלא כל אחד חוגג עליהם:
"אין כמו עגלת ניקוי מלאה ומסודרת בשעת בוקר מוקדמת. לעניות דעתי, זאת היא קרן שפע של עושר ויופי... עגלת משק בית מצוידת היטב היא נס סניטרי נייד; מכונת ניקוי על גלגלים. וכמו שאמרתי, זה מרנין." עמ' 8
"כאשר אני לובשת את מדי החדרנית - לא בגדים מיושנים כמו באחוזת דאונטון או הקלישאה של שפנפנות פלייבוי, אלא חולצת כפתורים לבנה מעומלנת וחצאית עיפרון שחורה צמודה (מבד נמתח, שקל להתכופף בו) - אני שלמה. בבגדי עבודה אני מרגישה בטוחה יותר, כביכול יודעת בדיוק מה להגיד ומה לעשות - לפחות רוב הזמן. וכשאני מסירה את המדים בסוף היום אני מרגישה עירומה, לא מוגנת, פרומה."עמ' 9

"בורכתי ביכולת הזאת - לנקות את הראש כמו חדר. אם אני נזכרת באנשים שפגעו בי או ברגעים מביכים, אני מוחה אותם בן  רגע, אני מעלימה אותם כמו כלום, והמוח שלי חוזר למצבו הבתולי." עמ' 22 
גם את החדרים היא מנקה ביסודיות כזאת שבסוף התהליך הם חוזרים למצבם הבתולי. 

אלא שכבר בתחילת הספר, במהלך ניקוי של אחד החדרים היא מוצאת גופה. האיש ה"מנוטרל לצמיתות" כדבריה, הוא מר צ'ארלס בלאק שחלקים גדולים בעיר שבה נמצא מלון הריג'נסי גרנד הוטל המפואר שבו היא עובדת - הם בבעלותו. מאלה שלא רואים אותה בכלל, שמתייחסים אל עבודתה כאל משהו מובן מאליו.

מולי ריילי פחות מבינה בניואנסים רגשיים או חברתיים, קל מאד לרמות אותה. היא שקופה לגמרי בעיניהם של רוב האורחים במלון וגם בעיני חלק מהעובדים בו. כך קורה שאנשים שאהבה והאמינה בהם בוגדים בה. כך איבדה את אהובה הקודם, שגנב ממנה את כל החסכונות שסבתה שמרה עבורה. 
וכך, מהר מאוד מגיעה אליה החוקרת המשטרתית ומאשימה אותה במותו של בלאק. 
כאן נעצור. לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה. 

הדמות של מולי היא מהדמויות שרוצים לחבק, לגונן עליהן, לעזור להן. זהו ספר שנקרא כמו מעצמו, שמחזיק את הקורא/ת במתח עד הסוף. למרות סיפור הפשע זהו ספר אופטימי ומשעשע שכיף לקרוא. אני מאד מקווה לקרוא גם את החלקים הבאים - ראיתי בגודרידס שיש עוד אחד שתורגם ועוד אחד שלא - של קורותיה של מולי החדרנית, ושהם טובים כמו זה. 
ממש מומלץ.


  

  

  

  

  

  

  

  

  





 

יום ראשון, 20 באוקטובר 2024

פגוש אותי באגם - קרלי פורצ'ן


Meet me at the Lake - Carley Fortune
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, מודן, 2024, 322 עמודים
"פיליפ היה החבר שלי - זאת אומרת עד שמצאתי אותו רכון על מעצבת הכובעים מהחנות הצמודה לסניף המקורי שלנו. הייתי צריכה לדעת שקורה משהו כשהתחיל לחבוש כובעי פדורה." עמ' 52
סיפור אהבה חביב של זוג - פרן וויל - שנפגשו במקרה אבל התשוקה בערה שם מיד. למעשה, זה לא נועד לקרות כי לפרן היה חבר וגם לויל היתה חברה. אז הם קבעו להיפגש בעוד שנה. מקום המפגש היה אמור להיות האגם באתר בבעלותה של אימה של פרן, מגי, בו היא חיה ומנהלת אותו. זהו אתר נופש מרנין. אגם, כולל מסיבות, משקאות וגם חומרים אחרים, בקיצור - חגיגה. 
סיפור האהבה מתחיל בכעס ובשברון לב,  כי ויל לא הגיע לפגישה המיוחלת.
עשר שנים לאחר מכן הוא מגיע למקום. הוא מגיע כמי שנשכר לעזור בקידומו של האתר על ידי אימה של פרן. זו נהרגה בתאונת דרכים ופרן מגיעה לשם, לא בטוחה שהיא רוצה לקיים את רצונה של אימה לקחת את המושכות אליה. 
כאן מתפתח הסיפור תוך חשדנות וחשש משני הצדדים, אבל גם בתשוקה גדולה שמזיזה את העלילה קדימה.
הספר מביא את הקורא אל האתר הזה שהוא כל מה שצריך בימים קשים כאלה, יש בו אווירה של חופש, של רגש, תעלומה עם מתח, וכן, גם סקס. 
אהבתי מאד את הספר הקודם של פורצ'ן - כל קיץ שיבוא - וגם הספר הזה מספק הרבה נחת, הזדמנות לברוח אל מקום רומנטי ושקט, עם נוף פסטורלי ומוסיקה, וגם הומור נחמד. מתאים מאד לחג ולעת הזו. 


   

  

  

 



 

יום ראשון, 13 באוקטובר 2024

נראה בסדר מבחוץ - איילת פרטוש עבו

Untarnished - Ayelet Partush Abbou
עריכה: מירי רוזובסקי
הוצאת שתיים, 2024, 240 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

"וכך יצא שנשארתי עם אבא פחות לילות בהשוואה לשחר, עידו ואמא, והגעתי בעיקר להחלפת המשמרת בבוקר. כך גם יכולתי להחליף מילה או שתיים עם הרופאים הבכירים בבוקר ולעדכן את יתר בני המשפחה שהשפה הרפואית היתה זרה עבורם. אלא שלא הבאתי בחשבון את הזרות שבחיבור השפה הרפואית ביני לביני בכל מה שקשור לאבא." 

ענבל היא רופאה מתמחה שעסוקה בלימודים מפרכים לקראת הפיכתה לרופאה בכירה. היא נשואה לדרור ואם לשלושה ילדים. היא אחותם של שחר ועידו, היא ביתה של נורית אבל יותר מכל היא קשורה בקשר נפש לשלומי, אביה. 
שלומי הוא מנהל מוסך, מקצוען לעילא, שנושא בחובו טראומה קשה ממלחמת יום הכיפורים, שם היה מוצב כחייל בגולני, שיחד עם חבריו לחם על כיבוש החרמון. 

איילת פרטוש עבו נכנסת ללב המאפליה השוכנת בנפשו של אביה, שמבחוץ הוא איש חזק וכל-יכול, אבל בפנים יש פצע שלא הגליד, שהוליד עם הזמן סרטן גרורתי בגופו. אביה החזק והבלתי מנוצח מבחוץ  של ענבל, פתאום זקוק לה. הוא מנסה מאד לסרב לעזרה, שומר מכל משמר על סודו, ומקפיד להחזיר אותה למחויבויותיה האחרות כלפי בעלה וילדיה.  כי מול ההתמודדות המקצועית של ענבל הרופאה במחלת הסרטן של שלומי, יש את ענבל הרעיה והאם, שבעלה וילדיה זקוקים לה ומנסים להגיע אליה, לא תמיד בהצלחה. היא מאשימה את עצמה, נתונה במצב מתסכל של חוסר, שאי אפשר להצליח בו. 
כרופאה פוגשת ענבל חולים רבים, מטפלת בהם בכלים המקצועיים שלה, ויודעת מה לעשות ומה לומר. אבל מול אביה היא חווה את המקום חסר האונים של מטופליה ומשפחותיהם.   
"ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

הספר כתוב פעם מפיה של ענבל:  "ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

ופעם מפיו של שלומי: "בבוקר אני יוצא ראשון מהבית. לפני שההורים יראו לי את העיניים של הלילה. אם יהיה לי מספיק מזל אני אתעייף מספיק כדי שלא אצליח אפילו לחלום בלילה הבא."

הספר נשען על מחקר ויומן מלחמה על אנשי הגדוד, תוך איזכור שמות אמיתיים של מי שנטל חלק בקרב ההוא - חיילים ומפקדים שהיו עם אביה של המחברת. הספר הגיע אלי לקראת יום כיפור, ולמרות הקושי האישי שלי לקרוא, מחד על מלחמת יום הכיפורים שאחי ורבים מחברי הטובים איבדו בה את חייהם, ומאידך על ההתמודדות עם מחלת הסרטן - הספר זרם וקלח במהירות. הוא כתוב מעניין ורגיש, וגרם לי לדמוע לא פעם. הוא מציג באופן שלא פגשתי עד כה בספרות, את ההתמודדות של רופאים מן הצד השני - זה של החולים - וכן את  עומק ההתמודדות של הלומי הקרב שמנסים בהצלחה חלקית בלבד, להציג תדמית חזקה ושלמה של גברים שמשפחתם יכולה להישען עליהם. 

 מומלץ מאד. 

יום רביעי, 9 באוקטובר 2024

כל הדרכים מובילות לרומא - שרה אדמס

When in Rome - Sarah Adams
הוצאת ידיעות אחרונות, 2023, 320 עמודים מודפסים
האזנתי לספר באנגלית באפליקציית Libby

"כן, אמיליה, את בסדר. את יותר מבסדר, את נהדרת. את ממש כמו אודרי הפבורן, את אוחזת במושכות של חייך, ו... את מדברת לעצמך... אז אולי את לא לגמרי בסדר, אבל בהתחשב בנסיבות, את חצי בסדר," אני אומרת ומצמצמת את עיני אל מול החשיכה שמחוץ לשמשה הקדמית. "כן. חצי בסדר זה טוב."

אמיליה רוז היא זמרת פופ, כוכבת על מפורסמת מאד באמריקה, שֵם הבמה שלה הוא ריי רוז. היא נמצאת במצב נפשי קצת קשה ולכן היא לוקחת את המכונית ונוסעת להתאוורר. המכונית נתקעת במקום שכוח אל. לא סתם נתקעת. מעלה עשן. המקום אליו הגיעה נקרא רומא - לא, לא רומא של איטליה, אלא עיירה קטנה בעלת אותו שם בקנטאקי, מדינה במרכז ארה"ב (שאגב, אם לא איכפת לכם, לעיר הבירה שלהם קוראים פרנקפורט).  שם, אף אחד לא מכיר אותה. 
מי שמוצא אותה ומנסה לעזור לה הוא נוֹֹאָה, צעיר חתיך ומופנם, בעל מאפייה לפאי, שמאד חושש מלהתאהב לאחר שנכווה בעבר. הוא לא מתרשם מהיותה סלבריטי. היא יושבת במכונית שלה ופוחדת לצאת והוא צריך לשכנע אותה, בעזרת שכנה, שהוא לא הולך לרצוח אותה. ואז הוא מזמין אותה לישון בלילה בחדר האורחים שלו.

אמיליה מסרבת לפנות אל הסוכנת שלה שהיתה מוכנה להציב מכונית עם נהג מיד לשירותה. היא גם נמנעת מלפנות לאימה, שהיתה פעם מאד קרובה אליה, אך לאחרונה מתייחסת אליה רק כמי שמממנת אותה ואת גחמותיה. 

ברומא הקטנה של קנטאקי מוצאת אמיליה את מה שכל כך היה חסר לה - בית חם עם איש רגיש ושלוש אחיותיו האוהבות, עיירה ששומרת עליה, אם גם יש בה את שתי הרכלניות התורניות שכמעט גורמות לאסון. וכמובן, למרות ההסתייגות של נואה ושל אמיליה מלהתאהב... נחשו מה קרה? 

זהו רומן רומנטי פרופֶּר. יש בו את כל מה שצריך לרומנטיקה עדינה ורגשנית, וככזה - הוא כיף גדול. האזנתי לספר הזה באנגלית, הוא מוקרא פעם בקול הנשי הצעיר של אמיליה ופעם בקול הגברי הצעיר מאד של נואה. כיף להאזין לספר כזה לפני השינה, זה עוזר להירדם אחרי מה שקורה במשך היום, במשך הימים הנוראים האלה של חגים כואבים.
הספר מתכתב עם סרט ישן מפורסם ביותר, בעל אותו השם, (וגם בשם חופשה ברומא טריילר). שיחקו בו שני שחקנים שהיו אז מאד מפורסמים - אודרי הפבורן וגרגורי פק. אולי שמעתם עליו? עליהם? הגיבורה הראשית בספר שלפנינו, מאד אוהבת את הסרט הזה ואת השחקנים ההם, היא מוכנה לראות אותם שוב ושוב. 

ספר חמוד שהרדים אותי והרגיע. רציתי מאד לדעת האם - שלא כמו בסרט המקורי - יתגברו אמיליה ונואה על הקשיים ויחיו הפילי-אבר-אפטר. 
כיף של ספר. אסקפיזם חמוד מאד, במיוחד אם אתם מחפשים משהו ליום כיפור הקרוב.