קוביות של אושר - אנה כ. אסטבי

  

Bitter Av Lykke - Anne Ch. Ostby

מנורווגית - דנה כספי

הוצאת מטר סיפורת - 311 עמודים כולל פירושים ותודות

יכול להיות, שכשראיתם את שם הספר וגם את התמונה הפרחונית עליו חשבתם שיש כאן איזה שהוא שמאלץ מהסוג הרדוד, ספר טיסה רומנטי? אז זהו שלא. יש כאן הרבה יותר מזה.

קצת לפני שיעלי חזרה מניו זילנד היא נסעה לשבוע לפיג'י. כששואלים אותה איך היה שם, נמרח לה חיוך ענק על הפנים. תביאו בחשבון שהיא לא הגיעה לשם מאיזה אזור קשה של עולם שלישי. לא ולא. היא הגיעה פחות או יותר מסניף של גן עדן, מה שנותן לנו תמונה מסויימת על היחס שלה לאי הקטן והקסום הזה. 

כאן בסיפור אנחנו מגיעים לפיג'י מנורווגיה, ובאנו לכאן עם חמש חברות מילדות, כל אחת - עולם ומלואו. כבר בשלב הראשון הזה התחברתי לעניין הזה של חברות מילדות. גם אני זכיתי לכאלה ואם גם אתם - אז אתם בטח יודעים עד מה שפר מזלכם. מבלי לפגוע בזכויות של חברים חדשים יותר או פחות, אהובים גם הם עד מאד, יש משהו מיוחד בחברות שמכירות אותנו מילדות.

העלילה, מאד בקצרה, וכמובן ללא ספוילרים:

חמש חברות בנות 65 מגיעות לפיג'י על פי הזמנה של קאט, שהיא, סוג של מלכת הכיתה, אלמנה ללא ילדים. מי שמגיעות הן: סינה, אם יחידנית לבן פרזיט בוגר, ליסבת, נשואה בנפרד ואם לשניים שאין לה יותר מידי קשר אליהם, אינגריד, שיש לה עולם פנימי מאד עשיר "ולא אהבה מספיק" בחייה,  ומאיה, מורה חכמה לשעבר ואֵם, הלוקה בשיטיון. חמש הנשים מקימות בפיג'י מפעל לשוקולד איכותי. עד כאן העלילה. נכון שעדיף שנסתפק בזה?

מעל ומסביב לדמויות הללו יש לנו את אנשי פיג'י המיוחדים מאד, על מנהגיהם והמסורת הרגישה שלהם. שתיים מאלה במיוחד מקשטות ומנגנות את הסיפור כאן: אָטֶתָה, העוזרת של קאט, אם מודאגת לבן צעיר, ומאראיה - ילדה בהירה ש"יודעת את סודותיו של צב הים". שתי אלה, בכל פעם שהן מופיעות בסיפור - הלב שלי מתרחב ומתאהב מחדש. 

בואו, תתבשמו מעט:

"ראיתי את הדאגה עוטפת את כתפיה של אטתה כמו רדיד מוכתם: "את זקוקה למשפחה שלך, מאדאם קאט."..."כן, מאדאם קאט, את אחותי. אבל את זקוקה למשפחה מהארץ שלך. את זקוקה לאחיות שלך משם." עמ' 60

"היא אדם ארצי. איש לא יעיד עליה אחרת. אינגריד הָאגֶן חיה בַּמציאות ולא נמשכת לאמונות תפלות ושטויות מעין אלה. אם אינך יכולה להאמין שמשהו אמיתי, הוא בדרך כלל אכן לא אמיתי. אבל משהו נפתח בה בפיג'י. הכלורופיל שממלא את העלים בצבע ירוק, האור שפוקח את העיניים בכוח. וילדרד שלעיתים יותר ויותר קרובות מדברת מתוך פיה או עושה צעד ריקוד, אפילו שניים."  עמ' 223

"וכשמאדאם מאיה הולכת לאיבוד בחושך הפנימי שלה, מאראיה נותנת לה יד ומראה לה את הדרך החוצה...אלוהים, ברך את מאראיה. תעשה שכוכב הים יאיר לכל הגברות בוואלה נאי קאט." עמ' 252

כאן למטה שמתי רק חלק מההוצאות שהדפיסו את הספר, כי הן יפות כל כך. תראו מה יש לנו פה: ספר שכתוב יפהפה, עמוק ומלא רגש, עם חברוּת יפה כמו שלנו, עם שוקולד, וגם עם תבלינים מילוליים ורגשיים, תבלינים אנתרופולוגיים מארץ רחוקה, מהאי פיג'י. זהו אי חלומי, פיג'י. הספר הזה - לא פחות. ספר שמחבקים.