השתיקות של גברת ויק - צ'ל וסטו

Kjell Westö - HÄGRING 38
תרגמה משוודית והוסיפה אחרית דבר: רות שפירא
הוצאת אחוזת בית, 2023, 399 עמודים כולל תודות ואחרית דבר

"באופן מוזר, הפחד לא עלה בה מיד. כשהיא עמדה שם בפתח הדלת וראתה מי זה, בתחילה נדמה היה כמעט שהיא חיכתה לו. היא היתה רגועה, היא שלטה במצב, קולה היה אדיב ונעים כשהיא הזמינה אותו להיכנס... האם היא מפלרטטת איתו עכשיו, אחרי שהצליחה לדחוק את הפחד? האם היא מניחה לו פיתיון?" עמ' 82-3

פינלנד היא מדינה עצמאית משנת 1917. (היא היתה חלק משוודיה עד מלחמת שוודיה-רוסיה שאז היא נמסרה לרוסים והוגדרה כ"דוכסות גדולה".) אבל אז, בינואר 1918 פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה כ 5 חודשים, בין "פינלנד "הלבנה" שנתמכה ע"י גרמניה לבין פינלנד ה"אדומה" בתמיכה מסוימת של הסובייטים. "מלחמת האזרחים שהלבנים ניצחו בה היא בבחינת כתם שחור בהיסטוריה הפינית: קרוב לארבעים אלף פינים נרצחו, הוצאו להורג, גוועו ברעב, נכלאו במחנות ריכוז של "הלבנים" ועברו התעללויות וזוועות מכל הסוגים." (מתוך אחרית הדבר). 

עורך הדין קלאס (קלאבן) תוּנֶה הוא עורך דין נחשב, שהיה ציר דיפלומטי בעברו ופובליציסט בהווה. הוא גר עם סוכנת בית מאד לא מוצלחת, והוא מעדיף להיעדר מביתו ככל הניתן. תונה התגרש זה מקרוב מאשתו האהובה, שויתרה עליו לטובת מישהו אחר. זהו פצע שלא הגליד בליבו. "הבדידות היתה כמו ענן קטן מעל ראשו של תונֶה, והענן הלך ונעשה אפור וכהה יותר מיום ליום." עמ' 187

יש לו כמה חברים וותיקים מתקופת לימודיו שעדיין, אחת לחודש בימי רביעי מתראים במפגש קבוע, שכולל שיחות פוליטיות ואחוות רעים ובעיקר שתייה מרובה.

מיליה מטילדה אלכסנדרה ויק היא המזכירה החדשה של עורך הדין תוּנֶה. לא ברור לו למה עזבה את מקום העבודה הקודם שלה, ממנו הציגה המלצות חמות. היא עובדת מסורה וחרוצה, שקטה ויעילה, חובבת קולנוע, והיא תורמת רבות לאווירה הנעימה במשרד כולל עריכת קניות, בין היתר של העוגיות האהובות על תונה. גברת ויק יעילה תמיד אבל שתיקותיה מהדהדות. מה גרם לה לשתוק כך? מידי פעם מופיעים בספר רמזים על מה שעבר עליה, ומדי פעם גם עולה לסצינה העלמה מיליה, הפן היותר משוחרר של גברת ויק המהוגנת, הישרה, הרצינית עד בלי די. 

ואז, הכי לא צפוי, דווקא ביום שאמור להיות מפגש יום רביעי חשוב - היא אינה מגיעה לעבודה.

הספר כתוב מעולה. הוצאות ספרים רבות פרסמו אותו, חלקן שמרו על השם המקורי. השם האנגלי מתייחס למועדון של יום רביעי ואצלנו בחרו להתמקד בשתיקות של גברת ויק. יש לא מעט הערות בתחתית העמוד בספר (בדרך כלל אני פחות אוהבת את זה). יש גם אחרית דבר. כאן, בעיקר בגלל השמות הבלתי אפשריים לביטוי של הפינים, וגם בשל המרחק שלנו מהכרת ההיסטוריה שלהם, זה פותח צוהר מעניין לאָז וּלשַם.

"החבר ללימודים שאל: 'אתה המשורר וקסל, נכון? חשבתי שמַתָּ מזמן.' ווקסל ענה: 'כן, המשורר וקסל מת, אבל הוא עדיין לא מוצא מנוח' ". עמ' 78 

זהו לא ספר קל. לא בכתיבה ולא בתוכן, אבל הוא בהחלט אחד המתגמלים שתרצו לקרוא. גם בשל המידע ההיסטורי - שמבחינתי, לפחות, היה פחות נגיש עד כה, גם משום העלילה המרתקת, וגם בגלל הדמויות העגולות, השלמות. מומלץ מאד.

 

  

  

 

 

 

 

 

נאמנות - הרנן דיאז

Trust - Hernan Diaz

מאנגלית: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות אחרונות, 2023

נקרא כספר מוקרא מאתר עברית

 קריינות: רודיה קוזלובסקי

שמו של הספר הזה באנגלית, כמו שתראו למטה כאן, הוא TRUST, שמשמעו לא רק אמון אלא, ואולי בעיקר סוג של קרן נאמנות ומכאן גם שמו העברי. יש בספר גם פן של נאמנות בינאישי אבל הוא עוסק רובו ככולו בעניינים פיננסיים, בהם אינני מבינה כמעט כלום.

מאד קשה לכתוב על הספר הזה. יש משהו סינטטי, מלאכותי ולא מתחבר בחלק מהדמויות. אפילו לא ממש אמין. אבל כשראיתי אותו ברשימת הספרים שתכננתי להזמין לספרייה היה לי ברור שצריך להיות לו מקום אצלנו על המדף. אין לי ספק שיהיו קוראים שהוא ירתק אותם. לי היו העמודים הראשונים קשים. כאמור, אני מבינה קטנה מאד בענייני פיסקאליים, אילי ההון אינם מוכרים לי ולכן גם לא ממש מעניינים אותי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהספר כתוב טוב והוא איכשהו מושך מאד לקריאה (או במקרה שלי להאזנה.) פרס פוליצר שזכה בו גם הוא עשה לו "קידום מכירות" מבחינתי. 

יש כאן ארבעה אנשים שמובילים בכספם את העולם הכלכלי באמריקה. אבל כולם מובילים אל דמות אחת שאליה בעצם מתנקז הסיפור הזה. איל ההון אנדרו בוול מזמין את איידה כסופרת צללים לכתוב את סיפור חייו לאחר שסופר אחר כתב עליו סיפור שלא תאם את ציפיותיו. איידה, ביתו של סדר דפוס, פילוסוף מוזר וצייקן, כותבת את הסיפור תוך ניסיון להבין את המוטו שמעלה אנדרו להסבר על התנהלותו הכספית, לפיו מי שעושה טוב עבור עצמו, גם עושה טוב לכלל החברה. אבל זה לא ממש הכרחי, כולנו יודעים, וזה לא משכנע גם כאן. כי בשפל של 1929, למשל, באמצעות טריק מתוחכם שמובהר לקראת סוף הספר, הצליח בוול כשהעולם קרס. 

מילדרד, אשתו האהובה של בוול מצטיירת על ידי בעלה כאשת ספרות, חובבת מוסיקה ואשת חברה לאנשי רוח ואמנים שונים, אך לא מבינה בעסקים. היא תורמת גם פיננסית וגם עניינית לניהול המקצועי של מוסדות כאלה, אך אינה עוסקת בצד הכלכלי שלהם. כך אנדרו רוצה שיכתב בספר שלו. אך האם באמת זו היתה מילדרד, אותה אהב אהבת נפש ככל שאופיו איפשר זאת? האם באמת לא ידעה מימינה ומשמאלה בכל מה שקשור לעסקיו הנרחבים? 

"אינטימיות עלולה להיות עול בלתי נסבל כאשר חווים אותה לראשונה לאחר חיים שלמים של יחידאות גאה ומבינים פתאום שבזכותה העולם נעשה שלם... וכך, כאשר נֵטֶל כל השאלות והדאגות האלה מביא להתכנסות עצמית חוזרת, האושר החדש שנמצא בזוגיות נהפך לביטוי עמוק יותר של אותה בדידות שלכאורה נותרה כבר מאחור."

אם תחילת הספר גרמה לי לפעמים לרצות לנטוש אותו, לקראת הסוף הוא התרומם מאד. אם בחלקים מסויימים בספר יש ממש רשימות: של תכונות, של מקומות, של אנשים - הרי בהמשך העלילה נוסקת לגמרי, זורמת ומעניינת מאד. הכתיבה אכן מיוחדת וגבוהה, ואתם יודעים? יש משהו מושך בניסיון להבין אנשים כאלה שהם סוג של רובוטים חסרי רגש, בניסיון לקלף את הקליפה התבניתית כדי לראות אם ואיזו אישיות יש שם בפנים.