Leyshon, Nell
The Color of Milk
מאנגלית: רותם עטר
הוצאת תשע נשמות (42) 219 עמודים
"אני אומרת את האמת.
אם לא הייתי אומרת אמת אז למה סיפרתי לכם את כל זה?" עמ' 186
לא אכביר מילים על הספר הזה, כי לפָנַי כתבו עליו רבים וטובים מאד. ובכל זאת אני חשה שלצאת בלא כלום לא אפשרי לי, כי זהו ספר שהוא אירוע ספרותי מבחינתי, ספר שקראתי אותו מעט מעט, כל פעם רק כמה עמודים כדי שלא ייגמר, למרות שהוא מהַפֵך דפים לגמרי. הוא סגר לי את 2018 ופתח את 2019. הוא עצוב וקודר, ועם זאת יפהפה לאין שיעור. הוא קורה "בשנה הזה אלף שמונה מאות שלושים ואחת למושיענו" (כך במקור) ומסופר על ידי מרי, הבת הכי פחות רצויה בבית של איכר, שיש לו כבר 3 בנות לא רצויות אחרות, שכן אף אחת מהן אינה יכולה לעבוד כמו בן.
מרי היא דעתנית וחכמה, יש לה רגל אחת לא טובה, סבא ופרה אהובים, ושיער בצבע החלב. היא יודעת שיש לה חלומות אך אינה יודעת איזה. היא נשלחת בעל כורחה לביתו של הכומר שמלמד אותה קרוא וכתוב.
אני כותבת כאן פחות אפילו ממה שכתוב על הכריכה האחורית, כי כל מילה, לטעמי, גורעת ממה שנכתב במקור. אם לא קראתם עד כה, אני משוכנעת שתקראו בעתיד.
אני מודה מאד למתרגמת רותם עטר שהביאה לנו את השפה המתאימה ביותר לטקסט כזה, ולתשע נשמות שאיפשרו את החוויה המיוחדת הזו. מעל לכל, מודה מאד לנל ליישון אשה מרתקת ועשירה בתוכן שאני ממליצה לכם לנבור ולהציץ קצת בכל היופי הזה שיש בה.
אני לא מאמינה שפיספסתי את הסקירה הזו.
השבמחקאהבתי את הכריכה המצוירת כציור נאיבי (הירוקה).
הכי מתאימה.
השבמחק