פרחים לעכבר לבן - דניאל קיז

פרחים לעכבר לבן - דניאל קיז

Flowers for Algernon - Daniel Keyse

תרגום:ד"ר יורי פונר

הוצאת מובי דיק 2018, 284 עמודים

זה התחיל מסיפור קצר של דניאל קיז. אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית כאן ואף להוריד אותו למחשב האישי שלכם ולקרוא אותו יותר מאוחר. אתם יכולים, כמוני כאן, גם לקרוא את הספר המלא, בתרגום מצויין. בכל מקרה, אל תפספסו את זה. אף שהוא מוגדר בסוגת הספרות הבדיונית שאיננה כוס התה שלי - אני נשביתי.

הסיפור פורסם וכבר ב- 1960 התחיל לזכות בפרסים נחשבים. קיז הרחיב את הסיפור לספר המקסים שלפנינו. הוא זכה לכמה שמות כמו "פרחים לאלג'רנון" ו"צ'רלי".  ב- 1968 יצא לאקרנים הסרט שתוכלו לראות כאן במלואו וב- 2015 יצא עוד סרט שגם אותו תוכלו לראות במלואו כאן. בארץ היתה הצגת יחיד בשם פרחים לעכבר לבן שרצה כאן 11 שנה. לא פחות. 

את כל זה אני מספרת לכם רק כדי להבהיר שזה ספר שאי אפשר להתעלם ממנו, מחשיבותו בתרבות האנושית. לפעמים אני חושבת אפילו שקטונתי מלדון בו אבל אהבתי אותו כל כך...

כל זה לא אומר עדיין שכדאי לכם לקרוא אותו. אתם יכולים, הרי פשוט לדעת עליו בבחינת "קניתי אך טרם הספיקותי..." ועוד כאלה, מה שמביא אותנו לדיבור על למה לכם לקרוא את זה.

אלג'רנון הוא עכבר מעבדה לבן. הוא משתתף בניסוי שמחכים אותו המסתמן כהצלחה רבתי. בעקבות כך מחליטים החוקרים לנסות לבחון את המחקר על אנשים. צ'רלי גורדון, הבן של רוז ומאט גורדון והאח של נורמה גורדון, הגיבור שלנו, מאד מאד רוצה להיות חכם. בהמשך תראו למה זה כל כך חשוב לו. 

למרות שהוא אוהב את עבודתו כמנקה במאפייה, ואת אוירת הצחוק שם עם חבריו לעבודה, הוא מוכן לעבור את הניתוח הדרוש ולהשתתף במחקר. 

הוא מתחיל לכתוב דו"ח, עוד לפני הניתוח. בתחילה, אתם תראו, הכתיבה עילגת מאד, צ'רלי לוקה בפיגור ומנת המשכל שלו נמוכה במיוחד. המחקר אמור להביא אותו למצב שבו ה- IQ שלו יהיה כשל גאון.

מהדוחות אנחנו רואים את התפתחותו השכלית של צ'רלי ומול עינינו הוא משתנה מאיש-ילד מפגר לאדם בוגר ואינטליגנטי. במקביל הוא מפתח רגישות להתייחסות של האנשים סביבו כלפיו. פחות רגישות לאנשים עצמם, אמנם. הוא מתפקח. הוא גם מתאהב. היכולות החשיבתיות שלו עולות ומציבות אתגר לא תמיד מבורך בעיני חבריו במאפייה וגם לא בעיני אלה שהביאו אותו הלום, שמתייחסים אליו כמו אל אלג'רנון. פריט במעבדה. זה עלול להזכיר לנו אנשי רפואה מסויימים, שמדברים ביניהם על הפציינטים שלהם מעל ראשם, כאילו אין בהם כלום מלבד המקרה המעניין רפואית יותר או פחות שהם בעיניהם. 
פה ושם נצפו דמעות אצלי תוך קריאה. בסוף, למשל. יש פה קטעים מכמירי לב ממש. מעל לכל זהו ספר שמעורר חשיבה ומעלה שאלות מוסריות שרצות לנו בראש ומורחקות לפעמים. הוא כתוב בצורה שונה ממה שאנחנו מכירים, והוא מרתק.

הספר קצת הזכיר לי את הספר מהירות החושך של אליזבת מון. שניהם מתייחסים לניסיון מחקרי לקחת תכונות אנושיות שנחשבות לקשות ולתקן אותן. אבל כאן מסתיים הדימיון ביניהם. שני הספרים מאד טובים בעיניי, ואם תשאלו אותי, אף אחד מהם לא באמת מתאים להגדרה של ספרות בדיונית. 
סיכוי טוב שכבר קראתם את הספר הזה במהדורה כזו או אחרת. אם כך - אני מעלה אותו לבמה שוב, כי הוא שווה את זה. אם לא - קחו אותו אליכם בפעם הבאה. כדאי לכם.