מאז שהלכת, זכרונות מהמוות ומהחיים שאחריו - ליאת לוינהר בי

 

 Ever Since You Left - Liat Levinhar Be

עורכת הספר: אורנה לנדאו

שתיים בית הוצאה לאור, 2022, 160 עמודים

ציור העטיפה היפהפה - איל בי

בדרך כלל אני לא מציינת את שם המאייר של העטיפה בכתיבה על ספר, אבל כאן התמונה שבתה את ליבי. חושך בניו יורק סיטי ושני הבניינים עומדים על תילם עדיין. כי מי חשב, באמת... והדמות שיוצאת אל האור אבל צל גדול נמשך מגופה. יש כאן הכל. נפלא בעיני.

זהו סיפורה הכואב של ליאת אם צעירה לתינוקת פעוטה בת שישה שבועות, ששכלה את בעלה, אהובה, חברה הטוב והמגן שלה באסון התאומים. זה כמובן לא נתפס בהתחלה. גם כשהיא יודעת שהבניינים קרסו היא עדיין מאמינה שֶשַי שלה, החזק, שתמיד היה שם בשבילה ובשביל אחרים - ישרוד. כל הסיטואציה בלתי נתפסת. כשזה קרה העולם השתנה. אמריקה הבטוחה, המובנת, החופשית - כבר לא כזאת. כל אמות המידה שידענו - התערערו לבלי הכר.

ליאת נותרת עם ילדה קטנה שכבר לא תכיר שום דבר ממה שאב אוהב ובִיתו חווים. 

חיפושים בין נעדרים, מידע מכל הכיוונים. איך מתנהלים? מה נכון לעשות ומה לא. התלבטויות מתוך כאב, ואֵבֶל שמתחיל להתבהר. אימהוּת אחרת. ואז מוצאים את הגופה של שי. חוזרים לארץ, לוויה. אנשים מכילים ומחבקים. ואז, כשמוצאים חלקים נוספים של הגופה צריך שוב לחזור לאבל ולקיים לוויה נוספת, ועוד אחת. זה היה אחד הקטעים הקשים ביותר בעיני. תחושה שאי אפשר לנשום כי כל פעם יש אבל נוסף.

אבל יש התחלה חדשה.

זוכרת את הראיונות של ליאת בעיתון, גם בטלוויזיה היו. מאבל אמריקאי לאומי מרוחק זה נכנס לפתע אלינו הביתה. איך זה יכול להיות בכלל...

זהו ממואר שכתוב מעולה. הרגשתי כאילו אני מסתובבת בדירה הקטנה שלהם בניו יורק, משתתפת בלוויות. דמעתי לא מעט.

סיפור של שבר ותקומה. כשמאבדים איש יקר צעיר, הוא תמיד נמצא אתנו בהמשך חיינו. החסר מקבל פנים מתחדשות וחיים לצידו. 

תודה, ליאת, ששיתפת אותנו בתהליך שלך, ותודה להוצאת שתיים שאיפשרו לספר הזה לקרות.

16 שנה לאסון התאומים