ג'ים הילד - טוני ארלי

ג'ים הילד - טוני ארלי

Jim the Boy - Tony Earley

מאנגלית: אמיר צוקרמן

עם עובד 2018, 215 עמודים

פה ושם כבר פיזרתי רמזים על הספר הזה מיד כשהתחלתי לקרוא אותו. התענגתי עליו. קראתי אותו לאט שלא ייגמר לי. אפילו לקראת הסוף, במפגש של ג'ים עם פן חברו - עצרתי ופניתי ממנו. זהו ספר חניכה אמריקאי, ספר של תחילת המאה הקודמת. קראתי את הנער האבוד של תומס וולף ואחרים מהתקופה הזו באמריקה. ככל הזכור לי, אהבתי את כולם. ג'ים הילד הוא הראשון בסדרה, והיחיד שתורגם לעברית. ברור לי לגמרי שלמרות הדעה הידועה על ספרים שניים, אם יואילו להוציא לאור את ההמשכים, אני אהיה שם.

ג'ים גלאס הוא ילד בן 10 שנולד לאחר שאביו הבלתי נשכח נפטר במפתיע. הוא חי עם אמו, המכונה סיסי, ועם שלושה דודים יקרים ואוהבים, בעיירה אליסוויל על ערוץ נחל פיינטר. יש לו סב, איימוס גלאס שאותו לא פגש מעולם והוא גר על ההר. בפעם היחידה שניסה הסב לראות את נכדו הוּנַס הזקן מהמקום. אימו נשבעה שלעולם לא תניח לסבא להעיף מבט בג'ים. הספר מסופר בין שני ימי הולדת של ג'ים הילד. זה שבו נוספה, בדרך נס, סיפרה לגילו, וזה שלאחריו. בגיל הזה מתחיל ג'ים לפתח ראיה של בוגר. צד אחד בו עדיין שרוי בילדות, עם תמימות מקסימה ועיניים ששותות את כל המראות, וצד שני, מפוקח יותר, מודע להתמודדויות הצפויות לו, מעט חושש, אבל שואב ביטחון מהאנשים העוטפים אותו באהבתם. מה דעתכם, לילד בגיל כזה עדיין מותר לבכות? 

כמה דמויות נהדרות מלוות את הילד במהלך השנה הזו: 

דוד אל, דוד קורן ודוד זינו, למשפחת מקברייד, אחֵיהַ של האם המכונים בפי ג'ים "אדוני" . פעם גם לאבא היו קוראים אדוני, אתם יודעים...

אייברהם, עבד משוחרר. נוכח פתאום כשלא מצפים לזה, מציל את הילד ממצבים אליהם נקלע. 

פֶּן - יריב וחבר של ג'ים, גר על ההר. אביו היה חבר של אביו של ג'ים, לפני שהאחרון עזב את ההר לתמיד. 

איימוס גלאס - הסבא. נמצא ברקע של הסיפור כאיש חזק ושנוא. 
עכשיו תראו איזה יופי:

"הוא שלח יד אל הכיס האחר במעיל ופשפש  בו. כשהוציא אותה, היה בה כדור בייסבול חדש. "מה בנוגע לזה?" הוא אמר. "יש לך מה לעשות בכדור בייסבול?"

ג'ים נשם נשימה חטופה. "זה בשבילי?" הוא אמר.

"אם  יש לך מה לעשות בו," אמר וַייטי.

"יש לי מה לעשות בו!" אמר ג'ים. "יש לי מה לעשות בו! יש לי מה לעשות בו!"

"יופי," אמר וַייטי. "עִיֵיף אותי לסחוב אותו. כמו גוש בתוך הכיס. קניתי אותו לסבתא שלי לחג המולד, אבל אין לה מחבט." עמוד 41

האווירה בספר היא משפחתית וחמה. יש מי שהגדירו אותו ספר "דומסטי". כשלעצמי, לא כל כך חשוב לי איך יגדירו אותו. אני מציעה פשוט לחטוף את הספר מהר ואז לקרוא אותו לאט. כמה פשוט וישיר ככה יפה. מתנה ללב.

אלבום שירים נכתב על ידי פול ברץ' בהשראת הספר. תוכלו להאזין לו כאן.

עמרי הרצוג מהארץ כתב פה על הספר. מסכימה עם כל מילה.
וגם עם מה שכתבה במעריב תלמה אדמון.