מאנגלית: קטיה בנוביץ'
הוצאת מודן סדרה לספרות יפה 2020, 275 עמ' כולל תודות.
"משום מה הרגשתי שניק חש כלפיי אהדה ללא תנאי, תומך בי בכל מקרה, ואילו לבובי היו עקרונות נוקשים שהיא החילה על כולם, לרבות עליי. לא פחדתי מהשיפוט של ניק כפי שפחדתי מהשיפוט של בובי. הוא שמח להאזין לי גם כשלא הסקתי מסקנות נוקבות, גם כשסיפרתי על התנהגויות שהאירו אותי באור לא מחמיא" עמ' 173
במשך פרק זמן לא מבוטל בו קראתי את הספר הזה לא הצלחתי להחליט אם אני אוהבת אותו או לא. את הספר הקודם שקראתי של סאלי רוני אהבתי מאד. וכאן, הרגשתי שהכל מרופרף, זה כאילו כל כך הרבה מלל נישא מעל המשתתפים בשיחות האלה עם החברים ועם המכרים, מלל שאין בו עומק, שהוא עוסק בניסיון להרשים, להישמע אינטליגנטים. מילים שהאומרים אותן חשבו היטב לפני שאמרו אותן, והרגש לא הצליח להפריע. מכיוון שאני טיפוס רגשני, לא אהבתי את זה. אבל נשאבתי, כי הסיפור נע מהשקפות פוליטיות נחרצות ומוּבְנוֹת עד למה שמערער אותן - לרגש.
פרנסס הגיבורה וה"בסטי" שלה, בובי, (לדעתי לא סתם נבחר לה שם שהוא גם של בנים), שגם היתה בת זוג שלה, מופיעות במופעי ספוקן וורד. אלה הם מופעי הקראת שירה במילים יום יומיות, לעיתים בוטות. פרנסס מרגישה שהיא האנדרדוג פה למרות שהיא זו הכותבת את הטקסטים במופעים שלהן. פרנסס היא אינטלקטואלית ענייה שנזקקת לעזרתו הכלכלית של אביה המצוי כמעט תמיד בגילופין. בובי באה ממשפחה עשירה, והיא יפהפייה ומלאת כריזמה. שתיהן בזות לקפיטליזם, כל אחת מהמקום שלה. התחושה שלי היתה שפרנסס מנסה לכסות על רגשותיה באמצעות משפטים מתוחכמים ועוקצניים, לפעמים היא משלמת על כך מחיר יקר.
"אני תמיד חששתי שיגלו שאני ענייה למדי, ועוד קומוניסטית. באותה המידה חששתי לנהל שיחה עם אנשים מרקע דומה לזה של הוריי, חששתי שההגייה שלי נשמעת יומרנית או שהמעיל משוק הפשפשים דווקא יוצר רושם שיש לי כסף." עמ' 89
מליסה היא סופרת וכותבת, ובעלה, ניק, הוא שחקן יפה תואר. עצם יופיו כאילו מציב אותו במקום נמוך יותר אינטלקטואלית. הם מזמינים את פרנסס ובובי אליהם, לבית הגדול, היפה והמרשים שלהם, ופרנסס מיד מרגישה נחותה. מתפתח רומן בינה לבין ניק, שעיקרו סקס. במהלך השיחות ביניהם היא מנסה לכסות על רגשותיה ועל מצבה הכלכלי ולהבליט את עליונותה השכלית.
"היה לי קל לכתוב לניק, אבל ההתכתבות גם עוררה בי מין רטט תחרותי, כאילו שיחקנו טניס שולחן. הקפדנו לכתוב בקלות דעת. "עמ' 43
הסקס ביניהם מרגיש כמו הליכה על קצות אצבעות, משהו שלא קשור לרגש. יש התפתחות בזה במהלך הספר, כשמתברר שפרנסס חולה והיא מסתירה את זה מניק וגם מבובי. הקשר בין פרנסס לבובי, למרות הפרידה ביניהן - אותה יזמה בובי - הוא חזק ביותר. כאן במיוחד מורגש המאמץ להסתיר ולחפות על הרגש הטבוע עמוק.
הספר מושך מאד לקריאה. לקחתי אותו אלי כי מאד אהבתי את הספר הקודם של רוּני. זוהי כתיבה מיוחדת עם משפטים קצרים, קצביים, לדעתי מתאימה לספוקן וורד, ואהבתי את זה. הספר זכה לפרסומים רבים בעולם, כפי שתראו כאן למטה. קראתי חוות דעת מאד אוהדות עליו. אני אהבתי יותר את אנשים נורמלים שלה שאחרים אהבו פחות. עדיין, ממליצה לכם לקרוא אותו בגלל הפן החברתי המעניין שבו, ובגלל הכתיבה המיוחדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה