מוֹֹשי הוא יהודי, נשוי באהבה גדולה לצ'ונה, אישה יפה ונכה, שהשכונה כולה אוהבת אותה בזכות יחסה המיוחד והשוויוני לכולם - מקטן ועד גדול, לבנים ושחורים וגם מהגרים מכל העולם. מושי הקים תיאטרון מקומי מצליח והתפרנס מזה, וצ'ונה מנהלת את החנות המכונה מכולת שמים וארץ, בה רוכשים כולם בהקפה ורק לפעמים משלמים. לכל אחד מהם יש סיפור בעברו שמטיל צל על ההווה.
צ'ונה לוקחת אליה את דודו, יתום שחור חירש וחכם בן 12. היא מעסיקה אותו אצלה ומחביאה אותו מהשלטונות. לבנים רבים מתנשאים וגזענים, משתדלים להערים קשיים על הסידור הזה, וצ'ונה מעבירה את הילד לפעמים אל חברה שחורה שלה, ברניס, שיש לה הרבה ילדים. הן מקוות שהילד לא יבלוט שם בין הילדים השחורים. הרופא שבעיר, ד"ר רוברטס, איש שמן וצולע, אהב את צ'ונה כשהיו צעירים מאד והיא לא נענתה לו. בחיפושים אחרי הילד הוא מגיע למכולת ומנסה לתקוף אותה. דודו מנסה להציל אותה ותוקף את הרופא. הרופא קורא לשוטרים שאוזקים את דודו ומעבירים אותו לבית משוגעים סגור ואכזרי מאין כמותו.
העלילה נעה בשני זמנים: 1935 ו - 1972. הסיפור קורה בסוף המאה הקודמת אבל חוזר מדי פעם להאיר את מה שעמד בעברו של גיבור זה או אחר. בכלל, זהו סיפור של אנשים. אנשים רבים. הוא מסופר בצורה מכמירת לב, רגישה אבל לא רגשנית. הכתיבה היא בגובה העיניים, התרגום נהדר וזה ממש מרגיש כאילו גם אנחנו נמצאים שם בשכונה, הם מדברים בשפתנו, אנחנו מכירים כל אחד לפני ולפנים ומשתתפים בעלילה. לא מעט הומור טוב יש כאן, קצת בסגנון דיימון ראניון, אם אתם זוכרים אותו, קצת ציורי, קצת ציני. דוגמא:
"אמנם פרנסי פוטסטאון אסרו על יהודים להחליק בפארק ההחלקה היפהפה, אבל לא היתה להם בעיה שהגזע שרצח את ישו האהוב שלהם יקלה ערמונים מצוינים, טעימים משובחים ונהדרים." עמ' 128
ועוד אחת: "האבא התפגר מהתקף לב זמן קצר אחרי שהשניים נפגשו, וג'ין, בחור מוכשר ויזם מבטן ומלידה, מצא את עצמו פתאום מלא תשוקה מאהבה נכזבת, עם לב מלא כמיהה ומוצף בערגה רעבתנית ועמוקה לנערה שהיא, הוא אמר לפטי, "חתיכה לא רעה". פטי חשב שהפרצוף שלה חמוץ עד כדי כך שהוא עלול להחמיץ פרה שלמה, אבל מצד שני גם ג'ין היה מכוער עד כדי כך שאנשים ברחו להתחבא כשראו אותו, לכן הם היו למעשה זוג מהשמים." עמ' 439
מקבריד הוא הסופר של הספר צבע המים הזכור לטוב. הספר מכולת שמים וארץ יצא לראשונה לפני שנתיים ורק עכשיו תרגמו לנו אותו. יש כבר דיבור על סרט שעומד לצאת המבוסס על הספר, סטיבן שפילברג כבר עובד על ליהוק הנה, תראו כאן.
סימנתי לי המון ציטוטים שחשבתי להראות לכם כאן. לא אכתוב את כולם, כמובן. אבל הנה שניים שיגרום גם לכם להתאהב, למשל, בנייט.: "הייתה בו בנייט טימברליין ברֵכה של שתיקה, המיה שלא הזמינה השתטות, שקט שחיפה על מעין סערה. כמו רוב תושבי צ'יקן היל, נייט התייחס לדרום כאל ביתו, אבל בניגוד לשכניו בצ'יקן היל, הוא לא דיבר מעולם על עברו. העבר נשאר חור אפל. נייט היה אור שֶכּבה." עמ' 57
""נייט קימט את הנייר והשליך אותו לנחל. האיש הגבוה רכן מטה וטפח בעדינות על חזהו של הילד."כשאלוהים סגר לך את האוזניים הוא פתח לך את הלב, ילד. יש לך בפנים ארץ שלמה."" עמ' 66
מה שקרה לי עם הספר הזה הוא שבהתחלה, לאחר שהפנמתי את הכתיבה המיוחדת, כשנאלצתי לעזוב אותו התגעגעתי לדמויות, לצ'ומה, לנייט, לפייפר, גם לאחרים. אתם תפגשו אותם כשתקראו. אחר כך לא יכולתי לעזוב כי כבר סוג של גרתי שם. ואז, נשבר לי הלב ברמה של כאב בטן, והייתי צריכה להישאר ולראות מה יקרה, הייתי צריכה להתאושש, להפיג את הדאגה.
ספר נפלא. נראה שעוד אשוב אליו.
תודה לך מאוד, טליה. אוסיף את הספר לרשימתי.
השבמחקתודה לך, נורית.
מחק