חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות היסטוריה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות היסטוריה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 במאי 2023

החיים הבלתי נראים של אדי לה רו - ו.א.שוואב


The invisible life of Eddie Larue - V. E. Schwab
מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי
הוצאת אופוס 2022, 574 עמודים

הספר הזה תורגם ל-30 שפות ואני שמתי לכם פה רק חלק מהכריכות בעולם. עימכם הסליחה. חלק מהכריכות דומות מאד לזו שלנו. אבל אלה שכן הנחתי כאן לפתחכם נשאו חן בעיני מאד. חוץ מהכריכות היפות, אנשים בעולם ציירו תמונות יפהפיות בהשראת הספר וחלקן יפות להלל. זהו ספר פנטסטי תרתי משמע. הוא גם מטייל בעולמות שונים, לא אלה שבאים מעולם היום יום שלנו. הוא גם יפה בתיאורים שבו ובעלילה המיוחדת. הגיבורה פועלת ממקום פמיניסטי מה שמחבר אותה לימינו אלה. הסביבה שבה היא חיה משתנה עם ההיסטוריה לאורך שלוש מאות שנים, אבל אדלין  (אדי) לה רו, גיבורת הספר הזה, אינה מתכופפת מול רצון הגברים שהיא חוברת אליהם אלא רק כשהיא בוחרת בכך. היא אינה בוחלת בגניבה ואף בשימוש בגופה כשהנסיבות מתאימות לה לכך.
"אומנם האלים הקדומים נשגבים, אבל הם אינם מיטיבים ואינם רחומים. הם הפכפכים ובלתי יציבים כאור הירח על המים או כצללים בסערה. אם את מוכרחה לפנות אליהם, הישמרי: היזהרי במשאלותייך. והיי מוכנה לשלם את המחיר. ולא משנה עד כמה נואש או מפחיד מצבך, לעולם (ההדגשה במקור) אל תתפללי לאלים שעונים אחרי רדת החשיכה. אסטל מגריט 1642-1719" עמ' 8
אסטל מגריט היתה דמות חזקה ועצמאית, מעין מכשפה אהובה, ודומיננטית מאד בילדותה והתבגרותה של אדי לה רו. הילדה התנהלה לאור עצותיה החכמות. אך ברגע של חולשה התפללה לאל החושך, (שטן?) לוק, ועשתה איתו עסקה פאוסטית. היא תזכה בחיי נצח אבל במחיר היותה נשכחת ונעלמת. הוריה אינם מזהים אותה עוד. אנשים שהיא פוגשת, מתחברים אל הכריזמה והיופי שלה אך אינם זוכרים אותה. היא אינה מותירה שום זכר אצל רואיה אך מי שהיא פוגשת מזהה בה משהו מיוחד. אמנים מציירים אותה, מוסיקה נכתבת בהשראתה. אבל היא נשכחת מיד. 
..." וכשסיימה, היא הסתכלה על השדה סביבה, שעכשיו היה מכוסה בעקבות וסימנים, והתאבלה על סופו. למחרת, שכבת הכפור נשברה, והקרח נמס, וזאת היתה הפעם האחרונה שהיא שיחקה בשלג. עד עכשיו. עכשיו צעדיה מועכים את השלג המושלם, שנסגר מייד בחזרה. עכשיו, היא מעבירה את אצבעותיה על הגבעות העדינות, והן מתיישרות. עכשיו היא משחקת בשדה, ולא משאירה סימן." עמ' 463
המון חשבתי על זה. על כמה שכל אחד מאיתנו ממש רוצה להשאיר משהו שיזכרו, להותיר איזה שהוא חותם. וחלילה לא להישכח, גם לא לאחר זמן רב.
ואז היא פוגשת את הנרי, בעל החנות לספרים משומשים, והוא זוכר אותה. זוכר שגנבה ספר מהחנות שלו. וזה משנה הכל. 
איך יגיב על כך לוק, החי בחושך ומתגנב אליה פעם בפעם ודורש ממנה להיכנע? בכל נקודת זמן בין עכשיו - שנת 2014 בניו יורק, לבין כל אחת מנקודות הזמן והמקום בעבר, החל מסוף המאה ה-17, אדלין צריכה לבחור. לקבל החלטות מהותיות. לעיתים היא מתמודדת עם קור ועם רעב קיצוני ולעיתים עם נוחיות מסנוורת. נושא הבחירה מוצג כאן כך, שכשאנחנו מסתכלים פנימה על ההתנהלויות שלנו, גם אנחנו מתחבטים בסוגים שונים של בחירה, שלכל אחד מהם יש מחיר ועלינו לבחור אם לשלמו ולקבל את מה שרצינו. וכמה עלינו להיות זהירים במשאלות שלנו. בהחלט גורם לחשיבה פנימית עמוקה. 
זהו ספר עב כרס ואולי ניתן היה להדק אותו מעט, אבל כשנכנסים לעולם האפלולי הזה, ולדמות המרתקת של אדי לה רו, וכן, גם לדמותו המיוחדת של לוק, קשה מאד להינתק ממנו. אהבתי גם את תיאור היחסים הבין אישיים שבין האנשים השונים בספר, ואת הכתיבה השוטפת. בקבוצת קריאה שאני חברה בה המליצו לי עליו. תחילה הסתייגתי, כי אני פחות מתחברת לסוגה הזו, אבל, מה אומר לכם? נכבשתי בקסמו, ואני ממליצה עליו בחום לכולכם.


  

  

  

  

  

  





 

יום ראשון, 2 באפריל 2023

יוליוס זברה והרומאים הנוראים - גרי נורתפילד


Julius Zebra Rumbke with the Romans! - Gary Northfield
מאנגלית: ארז אשרוב
כנרת בית הוצאה לאור, 2022, 287 (CCLXXXVII) עמודים 

כששמעתי לראשונה על הספר הזה מיד חשבתי על נדבי. יש פה כל מה שהילד הזה הכי אוהב. זה גם סוג של קומיקס, גם הגיבורים הם בעלי חיים וגם ניתן ללמוד מן הספר הזה על תקופה אחרת והמנהגים שהיו נהוגים בה. כל זאת מבלי להיות יותר מדי דידקטיים, כי אני לא המחנכת של הילד אלא הסבתא שלו. 
כדי לעשות סדר אציג לפניכם את המשתתפים:
הגיבור הראשי הוא כמובן יוליוס הזברה. יש לו אח גדול, חזק ואמיץ -ברוטוס, שמתגרה ומזלזל בו.
חזיר היבלות - קורנליוס הוא חבר טוב ונאמן, יודע הרבה, אך גם בעל אמונות תפלות.
קרוקודילית צמחונית - לוסיה, עדינה אך מעט מבולבלת,
אריה זעפן - מילוס, תמיד מקטר אבל מתייצב בעת צרה,
עכבר קטן עם חיתול של גלדיאטור (סובליגריה) - פליניוס,
 פליקס בעל הקרנים המחודדות והג'ירף רופוס גם הם חברים בקבוצה.
אמו של יוליוס מורה לו לבוא איתה ועם ברוטוס לאגם המסריח לשתות מים כדי שיהיה גדול וחזק כמו אחיו. הוא מנסה להשתמט מכך ללא הצלחה. הוא מחליט לחזור הביתה לבד וטועה בדרך. חזיר היבלות מתלווה אליו תוך יעוץ ופטפוט מתמיד. הם פוגשים את מילוס האריה, ויחד עם פליקס ורופוס הם נלכדים ברשת ונחטפים. הם מגיעים לרומא ושם הם מועמדים להילחם מול קהל גדול כגלדיאטורים מול גיבורים חמושים, שעטופים בשיריוני מתכת מבריקים, . 
נראה לי שנסתפק בזה מבחינת העלילה. לא נקלקל לילדים את הכיף הגדול. 
"חזיר היבלות הביט ליוליוס ישר בעיניים. "אתה יודע, כשרק נפגשנו, חשבתי שאתה לוזר מוחלט, אידיוט. רק לעיתים נדירות פגשתי כזה טמטום."
"כן, בסדר!" פלט יוליוס. "אל תיסחף עם המחמאות".
"אבל", המשיך קורנליוס, "טעיתי לגביך. יש לך הרבה אומץ יחסית לסוס קטן ומוזר ונראה לי שמעשה הגבורה שלך עשה לך טובה גדולה." "
בסוף הספר יש אגרון  שמסביר את המילים המיוחדות של התקופה, אבל אפשר ואף מומלץ לקרוא ברצף, ורק אם ממש אי אפשר להתאפק עד סוף הקריאה אפשר לקפוץ לשם.  זהו ספר משעשע וכייפי, שאני משוכנעת שהילדים בסביבתכם יאהבו מאד. אם תרצו, הנה לכם מתנה שווה לפסח. 

  

  

אה, כן, גם יש המשכים שבטח יתורגמו. ואפילו ספר בדיחות שלו. תראו פה את התמונות.

 









 

יום שלישי, 21 בפברואר 2023

מי המציא את הגלגל - קודי קסידי

 


הדמויות והסיפורים יוצאי הדופן שמאחורי ההתחלות הגדולות בהיסטוריה
Who Ate the First Oyster - Cody Cassidy
מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי
הוצאת מטר, 2023, 206 עמודים כולל תודות ומראי מקום לקריאה נוספת

""צירוף המילים גאונים ופרה-היסטוריים אינו נפוץ, הודות לסטריאוטיפים שהושרשו בתרבותעל ידי סרטים מצוירים, קריקטורות והפיתוי להשוות בטעות כלים וטכנולוגיה לאינטליגנציה... האנשים שחיו "לפני שחר ההיסטוריה" היו פראים אנאלפביתיים, אידיוטים. ביריונים שחיו במערות חשוכות ונשנשו המבורגר ממותה בין נהמה לאנקה" עמ' 18

זהו ספר מתוק ומעניין כאחד, מעשיר בידע וכתוב נהדר, ואני מאד מודה לאתי שהזמינה אותי אליו. הוא מביא אלינו כל מיני גילויים והמצאות בדרך מיוחדת, נגישה ומושכת, עם הומור חביב ובגובה העיניים. בתחילת הספר יש שתי מפות של ציר זמן, שממקמות את כל אחת מההמצאות על הרצף של כמה מזמן-מזמן היא קרתה. קסידי נותן לכל אחד מהממציאים שם משלו. מאד אהבתי את זה. זה מכניס אותו/ה אלינו, לסביבה שלנו. זה בשום אופן לא בא על חשבון האותנטיות שלו או שלה. גם לא על חשבון העובדות המדוייקות מהמחקרים שנעשו על זה. וכך, יותר משזה סתם מחבב את הממציא/ה על הקוראים, זה מאפשר לנו להתחבר ליום יום שלהם, לכישורים המיוחדים שלהם. זה עוזר לנו להבין את הקשיים שאילצו אותם למצוא פתרונות מיוחדים, להבין את מה שאיפשר להם להביא אלינו את המתנה או התגלית שהביאו.
כך אנחנו מכירים את אוצי, קורבן הרצח הראשון; 
את מא, אמא צעירה שנולדה לפני כשלושה מיליון שנים והמציאה את המנשא לתינוק; 
את מרטין, הומו הביליס (זקוף) שנולדה לפני כ-1.9 מיליון שנים והמציאה את האש; 
את אויסטר גאל, האישה האמיצה שהעזה לפצח ולאכול צדפה, ("אמיץ היה האיש הראשון שאכל צדפה" - ג'ונתן סוויפט); 
את ראלף, שנקרא על שם ראלף לורן, שכנראה התעניין באופנה והמציא את הבגדים; 
את ארצ'י שחי לפני כ-64,000 שנים וירה את החץ מקשת הראשון; 
את ז'אן האמן שצייר עם מקלות פחם את יצירת האומנות הראשונה וכנראה גם את כלי הנגינה הראשון, לפני 33,000 שנים; 
את דרסו, שנולד לפני כ- 16,000 שנה והיה הראשון שבאמת גילה את אמריקה; ("מדוייק יותר לומר שכריסטופר קולומבוס היה האחרון שגילה את אמריקה. אבל היה מגלה ראשון אחר". עמ' 78)
את אוסיריס, המלקטת שגובהה היה כנראה 1.50 מ', שהיתה שחומת עור ועיניים ושחורת שיער, שנולדה לפני כמעט 15,000 שנה ובישלה מזרעים של חיטה, שעורה ושיפון את הבירה הראשונה; 
את ד" זירו שחי לפני יותר מ-7000 שנים כעובד אדמה ורועה, מהמעמד הגבוה בחברה והצליח לשכנע מישהו "שלקדוח חור בגולגולת שלו זה רעיון טוב" ( עמ' 96) וכך היה המנתח הראשון; 
את נפוליאון, שנולד לפני כ 6000 שנה והמציא את הרסן, מה שאיפשר לו להיות גם הראשון שרכב על סוס; 
את קייקלוס, או בקיצור קיי, שנולד לפני כ 5400 שנה שהיה לכל הדעות גאון בתפיסתו ובאומנותו והמציא את הגלגל ובעצם גם עגלה שלמה;
את מי שרצח את אוצ'י, קורבן הרצח מלמעלה, לפני 5300 שנים, שקיבל את השם ג'ובלי האיטלקי, כנראה רועה, שהיה צלף אלים. הוא כנראה הכיר את הקורבן שלו, ובחר להענישו, אולי על גניבה;
את קוּשִים שחיבר שני סימנים מצויירים:  קו+שים, כדי לכתוב, וכך יצא שהוא הראשון שאנו יודעים את שמו;
את ניני, שנולדה לפני 4500 שנים בדרום עירק של היום, היתה פועלת במפעל לגֵז של צמר, והמציאה את הסבון כדי לשטוף את הצמר שגזזה משומן;
את חולה אפס שנדבק לפני 4000 שנים באבעבועות שחורות, תוך כדי תהליך של ביות גמל. זו מחלה שאין לה מרפא גם היום;
את ויל (ע"ש שייקספיר) שלפני 4000 שנים למד מהמורים שלו והעלבונות שלהם, והשתכלל עד כדי כך שהמציא את הבדיחה הראשונה: "כשהאריה בא לדיר, הכלב עוטה את הרצועה היפה ביותר שלו" עמ' 166;
ולבסוף, את מי שגילה את הארכיפלג המבודד ביותר בעולם, הוואי, אולי כשעקב אחרי מעופה של ציפור לפני 1000 שנים, ושקיבל מקסידי את השם קפטן קירק. 

"... כינת הראש אינה מין הטפיל היחיד שאנחנו מארחים. בששת מיליוני השנים האחרונות, אספנו לחיקינו עוד שני מינים של טפילים מוצצי דם, כינת הערווה וכינת הגוף. ...אבל יש גם צד טוב בפרק המפוקפק הזה באבולוציה שלנו. בזכות הטפילים, ביולוגים הצליחו לענות על שאלה בלתי אפשרית לכאורה - מתי, איפה ולמה התחלנו ללבוש בגדים?" עמ' 54

את הממתק הזה אפשר לקרוא בהנאה ברצף, או במקטעים מהנים בין ספרים אחרים. אני חושבת על הילד עם העיניים הכחולות הפעורות בסקרנות מולי כשאני מספרת לו את הקטעים המצויינים האלה. בכל מקרה, אני יודעת שיהיה נעים לשוב ולנשנש קטעים מהספר הכייפי הזה בכל עת. מאד מומלץ.

  

  

 





יום שישי, 8 באפריל 2022

פורעת חוק - אנה נורת'


Autlawed - Anna North
מאנגלית: דנה טל
ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2021, 288 עמ' כולל דבר המתרגמת

למתרגמת של הספר הזה היה ודאי ממש לא קל איתו. המילה YOU באנגלית יכולה להיות בעברית גם אתה, וגם את, אתם ואתן, וכל זה צריך להיות מותאם לסיפור שיש בו נשים שמתחפשות לגברים וההיפך. 
לפנינו מערבון חמוד עם כל האינצ'לדה: אקדחים ורובים, גברים קשוחים ונשים חלשות (לפחות זמנית), רעים מאד וטובים מאד שהם גם צודקים תמיד ומוסריים. הגיבורה, איידה, היתה בת 17 כשנישאה לבחור יפה שתמיד אהבה, ומיד התמסרה לתפקידה כרעיה ואם עתידית. איידה היא ביתה של מיילדת ומרפאה וכבר מילאה תפקיד חשוב בעזרה לאימה, גם בלידות וגם בטיפול באחותה התינוקת, כשאימה חלתה ולא הייתה מסוגלת לתפקד. אלא שעניין האימהות לא עבד כמתוכנן אצלה. מדובר על סוף המאה ה-19. נשים הוכרזו כמכשפות על פשעים פעוטים. אם לא הרו תוך זמן סביר מיום הנישואים, הוכרזו כמכשפות. נתלו בהן האשמות כבדות כשבסביבתן קרו מקרים לא מובנים לילדים ומבוגרים. הפיתרון המתבקש אז היה תליה או סקילה. כשהיה ברור שאיידה לא מתעברת - חייה הועמדו בסכנה ואימה מעבירה אותה בחשאי למנזר. אבל איידה הסקרנית לא מוכנה להתפשר על חיי נזירה והיא מחפשת תשובה לעקרותה ועקרות נשית בכלל. בעזרת אם המנזר היא נודדת וחוברת לקבוצה סודית ומתבודדת של נשים עקרות בראשותו של "הילד" שהוא דמות אניגמטית וכריזמטית המנהיגה אותן. 
הקבוצה הידועה לשמצה מתנהלת כמו בוקרים במערבונים המוכרים לנו. בנות הקבוצה מנהלות אורח חיים סגור ושודדות כסף תוך שימוש ברובים ואקדחים ללא רחם. חייה של איידה עומדים לא פעם על פי תהום אך היא נאמנה לחלומה להגיע למרפאתה של מומחית לעקרות, כדי לדעת מה גרם לה ולנשים אחרות לא להרות. הסיפור הסית אותי למערבונים של פעם, כולל מלחמת אקדחים, שריפים ופושעים, "רעים וטובים" ואני חייבת לומר שנהניתי מאד מהקריאה. לפעמים זה נחמד כשכל החוקים מובנים, גם אם הם מושתתים על הבלים, וההשלכות ברורות מראש. זה יכול לייצר סיפור חביב ונעים לקריאה.
זהו סיפור קליל, עם מעט מתח, לא גבוה מדי, הייתי מגדירה אותו כספר טיסות מהנה.

  

  





 

יום ראשון, 1 בינואר 2017

ספר האש - ג'יין בורודייל


ספר האש - ג'יין בורודייל
The Book of Fires - Jane Borodal
תרגום מאנגלית של יניב פרקש
הוצאת מטר 396 עמודים


הוצאת הספרים פנגוין הוצאת penguinrandomhouse מוציאה ככל הידוע לי רק ספרי איכות קלאסיים, ובכל זאת, היא הוציאה את הספר הזה, שהוא ספר ביכורים. זה כשלעצמו מכובד. 
לא כל אחד אוהב ספרים הסטוריים, והאמת, גם אני לא תמיד, אבל הספר הזה מהדהד בי.
אנגליה, שנת 1752, קר, רטוב ואפור. אגנס, נערה בת 17 לא נשואה, עובר ברחמה ובבגדיה מוסתרים מטבעות שגנבה. היא גדלה בכפר במשפחה ענייה שאינה יכולה לכלכל את בניה המתרבים. היא יודעת לארוג, וכמובן, יודעת את מלאכות הבית והמשק, כולל טיפול בחזירה שנשחטה. היא מבינה שעליה לברוח כדי לא להמיט קלון על המשפחה. היא נסה ממשפחתה ללונדון, על רחובותיה ועונייה, על האדונים והמשרתים בה. הזונות גם. ברקע, ובדרכה, מתנדנדות גופות של תלויים על גרדומים. והעורבים מחכים שם, מחכים לטרף. פחד גדול. פחד מוות. למרבה הפלא היא מוצאת בלונדון איש מבוגר, ג'ון בלקלוק שמו, שמוכן להלין אותה בביתו, להעסיק אותה בבית החרושת שלו לזיקוקים, ואינו שואל שאלות מיותרות. 
מהמסתור הזה היא לומדת את תהליך הפקת הזיקוקים ומוקסמת מהיצירות המופקות בבית המלאכה של מר בלקלוק. זה לא קל לה, אצבעותיה מתמלאות שלפוחיות מהמאמץ, מהחומרים הכימיים המסוכנים, אבל היא מתקדמת ולומדת, גם את המלאכה, גם להכיר את מקומה ומעמדה. תוך כדי היצירה מתנפנף מעליה כל הזמן הפחד, שמא יתגלה הריונה, שמא תתגלה הגניבה, שמא על אחד מעמודי התלייה האלה תתנוסס גופתה שלה, לשמחתם של העורבים. 
וכן, גם האיש המייטיב עימה כל כך. גם לו יש סודות משלו. האוירה בספר היא מאד קלאסית , כמו הספרים של אמילי ברונטה, למשל, וכמו אנקת גבהים, כמו רבקה. אני רותקתי. באיזה שהוא מקום, זה סיפור הישרדות, עם סוף מפתיע. זהו לא סיפור מהיר כמו אלה הנכתבים בדרך כלל היום, ההתרחשויות בו נבנות לאט ובכל זאת נשמר חוט דק של מתח ביניהן, השומר על הקורא מרותק לכתוב. מאד אהבתי.