חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות סלסט אינג. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סלסט אינג. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 21 באפריל 2019

שריפות קטנות בכל מקום - סלסט אינג


Little Fires Everywhere - Celest Ng
מאנגלית: סמי דואניס
הוצאת אחוזת בית 2019, 375 עמודים.


קיבלתי את הספר הזה לפני כחודש. קראתי אותו לאט. גם כי היו כאן דברים, אתם יודעים, וגם פסח וזה... וגם כי צריך שקט כשרוצים לקרוא אותו. הציפיות היו גבוהות, בגלל כל מה שלא סיפרתי, של אותה סופרת שאתם וודאי זוכרים כמה הוא נפלא ומיוחד. מצד שני יש את החשש המוכר מסֵפֶר שני שבדרך כלל נופל מהמוצלח הראשון, אולי התרגום קצת פחות, אולי לי לא נראה מתאים להכניס משפט כמו "לראשונה בחייה זה לא הזיז לה." (עמ' 371) בטקסט היפה והרגיש הזה, אבל בשורה התחתונה - מאד אהבתי את הספר. כל אחד מהספרים האלה מקסים במיוחד בעיני. 
יש פה סיפור על שתי משפחות שונות מאד זו מזו. משפחת ריצ'רדסון מורכבת מאב, אם וארבעה ילדים בגילים קרובים. הם גרים בשכונת שייקר הייטס שהיא שכונה יוקרתית ונחשקת בגלל הערכים הנהוגים בה, החוקים המחייבים המופעלים כדי לשמור על ערכים אלה, ובעקבות כך בגלל הרכב האוכלוסיה שלה. במשפחה השנייה יש אמא ובת בלבד, הן מתניידות ממקום למקום חדשות לבקרים, ומתקיימות מעבודת האם בעבודות מזדמנות. האם אמנית צילום מחוננת והבת, המתבגרת, לומדת בבית הספר עם בני משפחת ריצ'רדסון. האינטראקציה בין המשפחות והדמויות מרכיבות את השריפות הקטנות, וכבר בהתחלה מספרת לנו הסופרת על השריפה הגדולה שאליה מובילה העלילה בספר. אולי זה לא מספיק ברור לכם כאן, אבל, מכיוון שלא התכנסנו הערב כדי לספיילר את הספר - מי שייקרא יבין, ויהנה. ומאד כדאי לכם להיות שם. 
גם כאן, כמו ב"כל מה שלא סיפרתי" שלה, נותנת לנו הסופרת את הבום ישר בהתחלה ואז מגלגלת בפנינו את הסיפור המיוחד והמרתק שבעקבותיו הגיע הבום הזה. גם כאן מדובר באמריקאים שהם מאד אמריקאים, מול מהגרים. 

"היא כבר היתה רגילה לכך שכשמישהו מנסה לעשות עבורה דבר טוב, זה נבע או מרחמים או מחשדנות, אבל הפעם המחווה הפשוטה הזאת נתפסה בעיניה כמה שהיא: מעשה קטן ולא מחייב של חיבה.... "אז את רוצה לשמוע מה קרה?" היא שאלה, וכל הסיפור החל להתגלגל מפיה." עמ' 91. 

"הילד או הילדה שלכם הם מקום שאליו אפשר להימלט, אם יודעים איך להיכנס אליו. ובכל פעם שעוזבים את המקום הזה, בל פעם שהילד הו הילדה שלכם יוצאים מטווח הראיה שלכם, אתם חוששים שיותר לא תוכלו אף פעם לחזור אל המקום הזה." עמ' 141

"לא שהיא פחדה. פשוט, שייקר הייטס, על אף הערכים הנעלים, היתה מקום פרגמטי, והיא לא ידעה איך אפשר להתנהל אחרת. חיים שלמים של שיקולי נוחות וחשיבה פרקטית חנקו את הניצוץ שבתוכה, כמו שמיכה עבה וכבדה." עמ' 182.

זהו ספר שזכה לתפוצה נרחבת מאד, הוא הוכתר כספר השנה על ידי עיתונים חשובים. בעיקרון אני לא נבהלת מלהיטים, אבל גם לא בוחרת דווקא בהם. משתדלת לברור את מה שאני קוראת בקפידה. על הספר הזה אני שמחה מאד להמליץ לכם. 

    

    


    



יום ראשון, 19 ביוני 2016

כל מה שלא סיפרתי - סלסט אינג

כל מה שלא סיפרתי - סלסט אינג
Everything I never Told you - Celest Ng
הוצאת סנדיק ספרים 2016, 277 עמודים

בגדול אני מאמינה למה שמספרים לי. ככה זה. מאחורי הספר הזה כתוב שזכה בשלל פרסים ותארים, תורגם ליותר מעשרים שפות, הוא מעובד לסרט, הוא הגיע למקום ראשון ברשימות רבי המכר... האמנתי, מה אני -  חשדניסטית?
אבל בכל זאת החלטתי לבדוק. מבחינתי גם זה שאחד הפרסים שזכה בהם הוא פרס לסיפורת אמריקנית-אסייתית, הוא בבחינת המלצה שיש לתת עליה את הדעת, כי אל הספרות הזו לא ממש התוודעתי עד כה. אז אל כל הכתרים שהספר זכה בו, אני מבקשת להוסיף כתר אחד צנוע בשמי. 

משפחה. מה יותר מחזק מזה? אבא-אמא אוהבים, אחים קשובים, איזו שלמות?
הבעייה מתחילה כשיש סודות ורעשים מתחת לפני השטח. כל אחד נושא משא כבד משלו, ונזהר מאד לא להכביד על חברים אחרים בקבוצה המשפחתית. 

זה מתחיל ממוות. לידיה מתה. זהו המשפט הראשון. מה קרה לה, ללידיה, הבת היפה, הנערצת במשפחה, שעיני הוריה נישאות אליה כאל מקור כל הטוב שיש? זה לא ספר מתח, במובן המקובל של המילה, למרות שהוא אכן מותח וסוחף, וכל דף כאילו מאיץ בך לדעת מה קורה בהמשך. כל בני המשפחה הם דמויות מעניינות ביותר, לכל אחד מהם סיפור משלו ונקודת מבט רגישה על ואל כל חבר אחר במשפחה. 

השבוע האחרון היה אמור להיות לי שבוע פנוי במיוחד וציפיתי באמת לקרוא לקרוא לקרוא, אבל איך שהוא הזמן התמסמס לי. קורה לכם לפעמים? ואז נפל לידי הספר הזה, ופתאום כל הדברים האחרים זזו הצידה. 

אפנק אתכם במעט ציטטות לכבוד השבוע החדש:
"האנה מחבקת את עצמה חזק, מדמיינת שהיא מנחמת את אמה ושזרועות אמה מנחמות אותה בחזרה" עמ' 77
"הוא מכיר את ההרגשה: כל הפרצופים האלה, חיוורים כדג ושותקים ובוהים. הוא ניסה להגדיר לעצמו שלידיה אחרת, שעם כל החברות האלה היא היתה כמו כולם." עמ' 107
"לפעמים אתה לא חושב על זה בכלל. ואז לפעמים אתה קולט מישהו  מסתכל עליך מהמושב ליד, או את הרוקח מסתכל, או את הקופאי מסתכל, ורואה את עצמך משתקף במבטם: חריג. בולט לעין כמו מסמר." עמ' 183
"לידיה השתתקה בהלם. כל חייהם ניית הבין, יותר מכל אחד אחר, את הלקסיקון המשפחתי שלהם, את הדברים שאי אפשר באמת להסביר למישהו מבחוץ..." עמ' 247.  נכון שגם אתם מכירים את זה? את השיח המשפחתי עם השפה המיוחדת לכם, שגם אם תסבירו אותו, המסר הפנימי, שהוא שלכם בלבד, לא יעבור במלואו? יש בזה המון יופי, אבל גם סוג של בידוד. וגם תחשבו: הרי בכל אחד מאיתנו יש משהו שבו הוא שונה, נכון? ונדמה לנו לפעמים, שמי שמסתכל עלינו, רואה רק את הדבר הזה, השונה, המיוחד בפי המחבבים אותנו והזר והמוזר בעיני אחרים.
תעשו לעצמכם טובה. תקראו.