חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות תל אביב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תל אביב. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 29 באפריל 2022

החמדנים, קומדיה מחיי האמנים - ירמי פינקוס

 


Way Too Lazy to Die - Yirmi Pinkus
עורך הספר: עודד וולקשטיין
הוצאת כתר 2022, 280 עמודים

התמונה בכריכה של הספר והשם שלו באנגלית קראו לי לקחת אותו אלי. לבושתי, לא קראתי עדיין אף ספר של ירמי פינקוס, למרות המלצות חמות שקיבלתי עליו, ויוני, שהולך עם "בזעיר אנפין" שלו כבר זמן מה ואוהב אותו מאד. כשהגיע הספר לספרייה חשתי לזמנו אלי.
זהו ספר שמתרחש בתל אביב ומאיר את הבוהמה התל אביבית של פעם, לא לפני המון זמן, באור ציני ומשעשע ביותר. הגיבור הראשי הוא בנימין בובק, צייר גאון מזדקן, שגדולתו מעט חלפה לה, בן 68, שתיין מועד וחי בבתי קפה ומועדונים בהם הוא מערה אל קרבו כמויות אדירות של אלכוהול, וגם עשן מכל מיני סוגים. לעיתים קרובות הוא מובל לביתו על ידי אחד מרעיו או חברותיו כשהוא שיכור גמור ומקיא. כמות האשפה שמצטברת בו, יחד עם אורח חייו העצל והמעושן גובים מחיר לא פשוט וגופו מאותת לו ומסמן לו שחייו בסכנה. כיוון שכך, כל הנשמות הטובות שמקיפות אותו, כולל כאלה של בני משפחה שבקושי הכירו אותו, שהגיעו משום מקום, מתייצבות מיד לבדוק את סיכוייהן לפיסות ירושה מהונו של האמן המתדרדר. 
בהתחלה הוא מתנגד ומודיע להם שהוא חזק כמו סוס, ואין לו שום כוונה לעזוב בקרוב את העולם הזה. אבל הנשמות היקרות לא מוותרות בקלות. נדמה שרק אחת ויחידה אינה מעוניינת בירושה של בובק - שכנתו הטובה אביבה עציוני, שליבה הרחום זוכר את הטובה העלומה שעשה אביו של האמן, לה ולבעלה המנוח. היא מטפלת בו במסירות והיא היחידה הזוכה לאמונו המלא. בין בילוי עם חבריו מהבוהמה למנוחה, בין שינה להתנהלות יום יומית עצלה, הוא עובד על טריפטיכון שלעיתים רחוקות זוכה לקו או שניים ממכחולו.

חבריו של בובק זוכים לשמות מיוחדים בספר. כך, למשל, מי שחשוד כמאהבה של ימימה, זוגתו הצעירה והאהובה של בובק, נקרא על ידו "חבקיני". יש את פרנסואה היפה, ואת "המשורר" יוסף צינמן המכונה קרפיון, ויש את בני הזוג בריאות וחולי שעוקבים אחרי בובק ולא מוותרים על קרבתו. 

""אין בכלל ספק: הם פתחו באופנסיבה," פסק אמן הסיפור הקצר."מה כל כך ברור פה?" תהיתי, "הם יודעים שאין להם סיכוי לראות ממני ולו פרוטה." "הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאתה משער...אני צופה שבקרוב תזכה להזמנה לארוחת שבת כדי להכיר יותר טוב את הילדים...באפריל מחכה לך ליל סדר בנוסח משפחת בובק לדורותיה, זמירות בית אבא וכדומה. ידחפו לזרועותיך את הנכדים המתוקים, יכריחו אחד מהם להכין לך ציור מכוער שבשוליו ייכתב 'לדוד בנימין חג שמח', יגידו שהכישרון עובר במשפחה..."" עמ' 49
ובובק בסך הכל רצה שיניחו לו להירקב בבית או בפאב החביב עליו. בוודאי שלא רצה את כל זה. אבל מפני שהוא עצל הוא זורם עם מה שמבקשים ממנו, ומפזר מכספו ואפילו מזמנו כדי להשתיק את הטפילים. 
"הודיתי לשכנתי על עצותיה לקיצור חיי והבטחתי לטפל בעניין באותו מועד נעים הקרוי "בקרוב"." עמ' 103
""בדיוק אותו ריח כמו אצל האמא שלך לפני שהיא עצמה את העיניים," היא פוסקת ומסיבה את צווארה לעבר אברם, "אם לא יטפלו בו הוא ילך תוך ארבעה-חמישה חודשים."
"חכו קצת עם הקדיש, אם לא איכפת לכם." " עמ' 91
זהו ספר משעשע ומלא חיות, שנון וכייפי. המוות מאד נוכח בו, אבל עד אז - חגיגה. 
אהבתי את ההומור הזה. הכתיבה השנונה והיפה, העברית הנהדרת. ספר כיף. כדאי לכם. מאד.


יום ראשון, 31 בינואר 2021

ויקי ויקטוריה - גיא עד

 


Vicky Victoria - Gai Ad
הוצאת אסיה, 2020, 219 עמודים

לא מזמן קראתי סקירה אוהדת מאד על הספר "הבארשֶבעים" של גיא עד, (תודה דינה) ונזכרתי כמה אהבתי את הספר הזה שלה כשקראתי אותו לפני כמה שנים. בתזמון מוצלח הגיע ויקי ויקטוריה לספרייה, יחד עם כמה חוות דעת אוהדות מאנשים שאני מוקירה את דעתם. אז למרות שפחות אהבתי את הכריכה מיהרתי לקחת אותו אלי, וכמה טוב שלא פספסתי אותו.

ויקי מנילה היא אם חד הורית לדניאל, ילד שמן וחכם מאד עם עיניים כחולות מלאות הבעה. ההיריון שבסופו נולד דניאל נהרה כלאחר יד, והמשיך - חלקית מתוך החלטה מודעת ויותר מפני שויקי לא טרחה להפסיק אותו. עכשיו כשאנחנו פוגשים את שניהם, ויקי היא עורכת דין לענייני משפחה, או כמו שדניאל קורא לזה - דיני עלבונות. היא בת 30 ודניאל בן 8. לידתו של דניאל, הטיפול בו וגידולו מתבררים כהרבה פחות הרואיים ונשגבים ממה שחשבה לפני שהוא נולד, ולא תמיד היא אוהבת את בנה. בשלב זה בחייה ויקי מחליטה החלטה נוספת. היא עוזבת את הקן המוגן של הוריה ועוברת לגור בעיר הגדולה, שם לא יישָאֵל דניאל שאלות באשר לאביו הלא ידוע. 
אבל חכו רגע. בראשית הספר אנחנו פוגשים את השכנים: איזידור כבד הראייה - נדגיש, לא עיוור - ואת גאולה המכוערת, שניים שהזוגיות שלהם היא מופת של אהבה, ואפילו מושא לקנאה. בהמשך נפגוש את גליה, חברתה עוד מהצבא, ואת משפחתה ה-כמו מושלמת. גליה מנהלת חיים שונים לגמרי מאלה של ויקי, היא מנותבת וחדורת מטרה ודרכה מאד ברורה לה. דמות נוספת חשובה היא ויקטוריה לִיבֵּר. ויקטוריה היא אחותו הגדולה, הנערצת, האהובה, והמֵתָה, של מתי הצעיר. היא בִּיתם של הרוקח גדעון ואשתו רֵינָה שיודעים ומחליטים בשבילה מה טוב ונכון לה, מה שיגרום להם בהמשך לאשמה ואף לשיתוק. 

דמויות נוספות נפגוש במהלך הקריאה. כולן עגולות ושלמות ומובילות את הסיפור בצורה מיוחדת. כך, כל פעם אנחנו פוגשים זוג כזה או אחר בסיפור שמביא אותנו לכמעט שיא של החלק שלו בסיפור, אבל אז מסתיים הפרק ועוברים לזוג אחר. אנחנו נשארים במתח, עם הרגש שפיתחנו כלפי האנשים שהיינו איתם בפרק הזה ועוברים למישהו אחר בפרק חדש. לבסוף כל החוטים נשזרים בצורה יפהפייה ונשארת ההנאה הגדולה מהסיפור, מהדמויות, ומהעברית המנוסחת כל כך יפה. עניינו העיקרי של הספר, לדעתי, הוא ההורות. גם משום מקצועה של ויקי, גם משום הטעויות שנעשו והפצעים שנפצעו כל ההורים בספר, גם משום הנחמות ורגעי האושר. הרבה מקום למחשבה, להורים בהווה, למי שיהיה הורה, גם למי שבוחר שלא להיות.

"הורות מתרחשת בשכבה עליונה מבוטנת. צריך להישאר שם כל הזמן ולדאוג שהילדים לא יחליקו למטה דרך איזה קרע. כל קפיצה חזקה מדי של הילדים, קול עמוק מדי, מהדהדים ברחבי הבית, והילדים נידוגים מיד בחזרה." עמ' 91
"מצחיק לומר, אבל זה לא היה אישי. זה לא שייחלה לילד אחר. הוא היה הכי שווה. הוא נגע לליבה. היא פשוט לא רצתה את הקשר הזה ביניהם." עמ' 150

הספר מוקדש לשאול אברון המסעדן המנוח, ולא מעט מהסצנות בו קורות ב"אברמסקי", המקבילה כנראה ל"יועזר בר יין" המיתולוגית שלו. גם הפן הקולינרי בספר מסמל לטובה את העיר תל אביב בעיני הסופרת שהגיעה לעיר מבאר שבע של פעם. 
אני ממליצה עליו בחום. אל תפסידו. וגם, קראו את הבארשֶבעים. תצאו נשכרים פעמיים.