חפש בבלוג זה

יום שישי, 21 בפברואר 2025

תשובה למכתב מהלגה - בֶּרְגְסוֶין בּירְגִיסוֹן

  Svar við bréfi Helgu - Bergsveinn Birgisson
מאיסלנדית: שי סנדיק
הוצאת לסה, 2020, 131 עמודים כולל דבר הסופר

"אנשים לועגים לעלובות שבחוות, אומרים שהן נמצאות מעבר לגבולות העולם המתורבת, אבל האם ייתכן שיש שם יותר תרבות מאשר בכל מקום אחר?" עמ' 48

זה לא חדש שאני אוהבת את הספרות הנורדית, אוהבת את הדיוק ברגש ובכתיבה, את הקור באוויר והחום בנשמה. 
הספר הזה נמצא אצלי על המדף כבר לא מעט זמן, אבל דווקא עכשיו הוא הזמין אותי אליו ונעניתי בשמחה. יש בו המון תוכן במעט מלל, בכתיבה מצומצמת ונוקבת מתאר כאן בירגיסון את סיפור אהבתו, תשוקתו, כמיהתו, של ביארני המספר, במכתב אל הלגה, אהובתו מלפני עשרות שנים. ביארני הוא מגדל ורועה כבשים ובקר בנשמתו. הוא אוהב את הטבע, את היום-יום במרבדי המרעה הרחבים של איסלנד ואת הפשטות של החיים שם. 
שניהם נשואים לאחרים. 

בספר הקטן-גדול שלפנינו כותב ביארני בן ה-90 מכתב תשובה שלא נשלח מעולם. הלגה ביקשה ממנו לעזוב את החווה האהובה שלו בגבעות איסלנד, ולהצטרף אליה. במכתב הוא מסביר להלגה מדוע בחר שלא לעבור איתה. מדוע הוא בחר בחווה על פניה. ביארני הוא חוואי בנשמה. הוא חי את החווה, הוא מטפל במסירות ואהבה אין קץ בבעלי החיים שלו. מה שהלגה מבקשת ממנו במכתב שהוא שומר עשרות שנים מאז סיפור האהבה והתשוקה שלהם - קשה לו כשאול. הוא נטוע בחווה, שורשיו מצויים שם ושם בלבד,  ואינו מסוגל לחשוב על מעבר, במיוחד כי ברקייוויק האנשים והחיים רדודים בעיניו. 
"בלילות הבאים לא הצלחתי להירדם. התהפכתי במיטה, קמתי וניגשתי לדיר הכבשים ושאלתי אותן אם הן יכולות להעלות בדעתן בעל בית חדש." עמ' 70

"קוטור היה האייל הנהדר ביותר שהיה לי אי פעם, זאת את יודעת, הלגה, ובהחלט השתמשנו בו רבות להרבעה. בתחום זה שנינו הצטיינו, קוטור ואני... אני זוכר שהגשתי בטוח למדי., וחשבתי שקוטור סיפק הופעה נאה, וכמה אנשים ציינו שרכשתי יצור נפלא. לא הזיק שהשושלת שלו מקורה באייל גרמני מובחר ובעדר יוקולדלור... האייל של אינגיילדור זכה רק מפני שהיו לו רגליים קצרות יותר. לכל הרוחות, לא היה לו שום חזה, לשד עקום הרגליים ומעוות הפרסות הזה! אפשר באותה מידה לציין את קרניו הבולטות לצדדים כל כך, שלא היה יכול לאכול אלא רק ברכסים." עמ' 58-60

המכתב משובץ בסיפורי-עם איסלנדיים, בפולקלור צפוני, מה שמאיר יפה את המנטליות המיוחדת שמוכתבת מתנאי האקלים הקיצוניים במדינה הזו. זה כולל למשל, את הסיפור על האישה שמתה וננטשה מכיוון שלא היה אפשרי לקבור אותה בקרח הקשה. המנהגים שהיו נהוגים בעבר, דברים שלא היו עולים בדעתנו בשום אופן, נראים כאן כמשהו מתאים לזמן ולמקום. "סבתא קריסטין נראתה זקנה כמו מתיישבי הארץ הזאת. בזכרוני היא הייתה שרויה בעתיקוּּת מתוקה. בילדותה לא היה סבון בכפרים. בגדים וסדינים כובסו בשתן של פרות כפי שנהגו לעשות מימים ימימה. היא אמרה שלנשים היום אין שיער, רק קווצות מתות על הראש. בצעירותה, כשאישה חפפה את שערה בשתן, הוא זהר, התעבה והתארך, לדבריה." עמ' 71

"אפילו אינגיילדור מהול - הוא עזר לי כשהייתי צריך. הוא כיבד אותי על אף חילוקי הדעות בינינו. כשדיבר על צביטת גבה של אונור (אשתו של ביארני) ידעתי שעושים זאת לפרות שמתקשות להתעבר, וזה הדבר היחיד שהוא ידע, וחשב שרק כך אפשר להתמודד עם קושי כזה. הוא לא התכוון לרעה. ראיתי בעיניו שהוא רוצה בטובתי, האיש היקר." עמ' 101

הייתי יכולה לצטט לכם עוד המון קטעים מהספר, שסימנתי אותם בסימניות לרוב. הספר כתוב נפלא. הקפיצות בתחתית הדפים לסיפורים ואגדות העם, שבדרך כלל מפריעות לי, הוסיפו כאן חן לכתיבה הפיוטית היפהפיה הזאת. ההומור דק ועדין. ספר נהדר. 

"רק כשאנשים מפנים עורף לתולדותיהם, מיד הם נעשים קטנים." עמ' 83




 

  

  

  

  





 

יום שישי, 14 בפברואר 2025

חסרת תקנה - שרה גודמן קונפינו

 


She's Up to no Good - Sara Goodman Confino
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2025, 407 עמ' מודפסים (493 עמ' באייפד).
נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית
לא קראתי את "אל תשכחי לכתוב" של הסופרת הזאת למרות שבספרייה שלנו גומרים עליו את ההלל. זהו הספר השני שלה שתורגם, והוא סיקרן, ולכן התכנסנו הערב.

"אילו עינוי בנותיה היה אמנות, העבודות של סבתא שלי היו מוצגות בלובר." עמ' 17

""מה רע במכוניות גרמניות?" היא הניחה יד על המותן. "אני יכולה לחשוב על שישה מיליון דברים שרעים בהן, גבירתי הצעירה. ועכשיו תכניסי את התיקים שלך לתא המטען שלי. אנחנו צריכות לזוז."" עמ' 26

שתי דמויות עיקריות בספר הזה, ואינסוף דמויות משניות, ברמה כזו או אחרת של חשיבותן בסיפור. 
ג'נה היא אישה צעירה שבעלה מודיע לה שהוא רוצה להתגרש כי יש לו אהבה חדשה. היא חוזרת לבית ההורים, מרגישה כמי שנכשלה ואיכזבה את ההורים. 

אחרי כחצי שנה שג'נה נמצאת שם בלי תכלית, לא חותמת על מסמכי הגירושין אבל גם לא עושה משהו אחר לטובת עצמה מגיעה לשם אוולין, סבתה של ג'נה, אישה מבוגרת ובלתי צפוייה לחלוטין ומודיעה שהיא מתכוונת לנסוע להרפורד מסצ'וסטס, (צפון מזרח ארצות הברית) שם יש למשפחה הגדולה בתי חוף. אוולין גדלה שם ושם גם התאהבה בטוני, קתולי ממשפחה פורטוגלית. ג'נה מתנדבת לנסוע איתה וכאן מתחיל הסיפור. אוולין היא הדמות הראשית מעכשיו. זהו בעיקר הסיפור שלה. הבית הזה שאליו הן נוסעות, בית משפחת ברגמן, היה בית יהודי טוב, עם אבא ואמא מאד דומיננטיים שחשוב להם מאד שלכל אחד מילדיהם הרבים (שש בנות ושני בנים) יהיה בן זוג יהודי, וגם שכולם ילמדו בקולג'. ואכן, גם אחיה וגם אחיותיה קיבלו עליהם את הדין ועשו כמצוות הוריהם. כמעט תמיד. 

"הסתכלתי שוב בתמונה שבידי. הביטחון העצמי הזה שעשה אותה מיוחדת כל כך לא היה משהו שבא עם הגיל. תמיד הנחתי שאבד לה המסנן ככל שהיא התבגרה, כמו שקורה לאנשים שכבר לא אכפת להם מה אחרים חושבים. אבל מבט אחד בתמונה הבהיר לי שסבתא שלי יצאה מהרחם כפי שהיא עכשיו." עמ' 178

אוולין רוצה את טוני ומתגנבת כל פעם אל הים, מקום בו הוא עובד עם אביו, נוקטת בתחבולות שונות כדי לפגוש אותו, כי אין שום סיכוי שג'וזף, אביה של אוולין יסכים לזיווג הזה, ומצד שני - אוולין לא מוכנה לוותר על האיש שהיא אוהבת. יש כאן מאבק כוחות רגיש בין שני אנשים חזקים. הדמות של אוולין, כפי שנבנתה על ידי המחברת של הספר הזה, מפתיעה תדיר, הקורא אף פעם אינו יכול לצפות מה היא תעשה, מה היא תגיד. גם כשהיא אומרת משהו, אף פעם אין לדעת אם לא שיקרה. ההומור שלה מצויין, היא מאד דעתנית, קשה מאד להזיז אותה לאחר שהחליטה, ואין שום טעם לעמוד בדרכה. קסם של דמות. עד סוף הספר שאלתי את עצמי אם יהיה איחוד סופי של הנאהבים, כי הרמזים מאד מושכים. הספר מדלג בין אוולין לג'נה, כל פעם מישהי מהן מוסיפה נדבך לסיפור כולו. יש גם קפיצות בין הזמנים אבל הסיפור זורם בקלילות וזה לא מפריע. זהו יופי של ספר. כדאי לכם. אני בהחלט מתכוונת לקרוא גם את הספר הראשון של הסופרת הזאת.

""מה... מה קרה הרגע?" שאל השוטר השני. 
"אוולין ברגמן," טוני אמר. "היא תופעת טבע."" עמ' 450

אפשר לראות בתמונות של ההוצאות בעולם שהדפיסו את הספר הזה שמדובר פה בנסיעה חשובה, נסיעה שתגרום לשתי הנשים האלה למהפך בחייהן. אם יורשה לי, נראה לי שהכריכה שלנו יפה יותר, וגם מתאימה יותר לסיפור המקסים הזה.



 



יום ראשון, 9 בפברואר 2025

האורח המסתורי - ניטה פרוס

 

The Mystery Guest - Nita Prose
מאנגלית: רנה ורבין
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2024, 272 עמודים כולל תודות

כשסיימתי את הספר הראשון של הסופרת הזאת, החדרנית, היה לי ברור מאד שארוץ מהר לקרוא את הספר השני בסדרה. ספרי מתח הם בד"כ לא כוס התה המובהקת שלי, אתם יודעים, אבל כאן הפיתוי היה גדול מדי. 
ולא התאכזבתי. מולי, הגיבורה המיוחדת, מספרת לנו על ילדותה עם סבתה היקרה, על קשייה כילדה בבית ספר רגיל, מה שמוביל אותה לעבודתה עם סבתה בביתו של איש ידוע, איש מפחיד ובלתי נראה, תחת עינה הפקוחה של אשתו המרשעת והמפחידה אף היא.
אישיותה של מולי מככבת גם ברומן הזה. 
עכשיו מולי היא חדרנית בכירה. כבר לא אחרונת העובדים במלון ריג'נסי גרנד המפואר והמכובד עד מאד. בתחילת הספר מתקיים במלון אירוע חשוב ורב משתתפים. סופר מפורסם מאד, שכותב ספרי מתח מצליחים עומד להצהיר הצהרה חשובה. קבוצה של מעריצות מושבעות קולניות ורועשות מגיעות למקום, נרגשות מאד. גם מזכירתו של הסופר נמצאת כבר כאן. אבל עוד לפני שהסופר מתחיל לדבר הוא שותה תה עם דבש ומול קהל גדול - צונח אל מותו המוחלט. כך קיבלנו לנו תעלומת רצח. 
מולי גרה לבד בימים האלה. בן זוגה האהוב חוסה נסע אל בני משפחתו לכמה ימים. כי סוף סוף הוא יכול לפגוש את אימו האהובה לאחר פיצוח התעלומה של הספר הקודם. במלון עדיין נמצאים מר סנואו, מנהל המלון, מר פרסטון האהוב, השוער של המלון. גם צ'ריל, החדרנית הבכירה המרגיזה נמצאת כאן, וכן עובדים נוספים במלון וכמובן לא נפקד מקומה של הבלשית סטארק.
נשאלת השאלה הדחופה - מה ומי גרם למותו של הסופר הידוע ומהי ההצהרה שהתכוון לומר לעדת מעריציו וקוראיו. בדרכה המיוחדת, תוך הקפדה על מוסר עבודה קיצוני ויושר בלתי מתפשר, כולל גם תמימות מתוקה ומשעשעת  - נדרשת מולי לתעלומה הזאת.
הדמות של מולי מקסימה מאד, והסיפור קולח וכייפי. יש בו קטעים מרגשים מאד, מכמירי לב אפילו, וגם מצחיקים מאד. זו אותה מולי שאהבנו ב"החדרנית". עכשיו היא כבר מוכרת לנו, החידוש שבדמות כבר לא קורה כאן, מן הסתם, אבל האהבה אליה לא פחתה אצלי.  זה יופי של סיפור, הוא נקרא מהר ומשאיר חיוך על השפתיים, וכיף גדול לקרוא אותו.

  

  

  

  

  





יום חמישי, 6 בפברואר 2025

השעה החלשה - דינה עזריאל

 

The Frail Hour - Dina Azriel
הוצאת ידיעות אחרונות, 2024, 295 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית "עברית"


בספר הזה אנחנו יוצאים למעין טיול שורשים. יש בו דמויות רבות שמלוות אותנו: חלקן ילדות, חלקן קשישות, לדמות הראשית יש גלי חום. חלקן גם אינן חיות עוד. חמישה דורות. כל אחד מהמשתתפים בעלילה יש לו קול משלו. 

זהו סיפורה של העיר יאשי, על הגטו והשנאה ליהודים, גם ליודו-קומוניסטים, על מי שנבחר לעבוד בבית היציקה ומי שנגזר עליו להיעלם. על איסורים אין סוף, על פחד ורעב, על הואלסים שנוגנו ברחובות ממכוניות עם רמקולים, כשקראו לכל היהודים להתייצב בקאסטורה ברחוב אלכסנדרי. על צ'אוצ'סקו והסקיוריטטה. 

ענת היא הדמות הראשית בספר. היא אישה נשואה ואם לשלושה. יש לה בת, דניאלה, מהקשר הקודם שלה, ושני ילדים מבעלה הנוכחי. היא עובדת כשותפה במשרד עורכי דין, ועוסקת במשפט מסובך כשהיא מתחילה לגלות בקעים ביושרה של שותפיה. היא נוטשת ישיבה בלי לומר מילה, יוצאת משם ומאבדת את הקשר עם הסביבה. 
קירה, סבתה הדמנטית של ענת גרה עם מטפלת בהירת שיער והיא מעשנת הרבה. לפעמים היא מציתה סיגריה למרות שבמאפרה מולה יש סיגריה אחרת שלה, דולקת, כשהמטפלת אינה שמה לב, היא שורפת תמונות ומכתבים, זכרונות ורגשות היסטוריים. 
קינמון הוא חתול חכם ויודע כל. תמורת גירוד באוזנו או חטיף, הוא מספר לנו את מה שקרה ביאשי, מה עבר על קירה ותיאו שם, וגם על האחרים במשפחה מהתקופה ההיא ועד עכשיו. הוא מאיר את מה שקרה באור מיוחד, מיסטי.

ענת מחליטה ללכת למסע בעקבות תאו, הסבא האהוב שלה, היא רוצה להבין מה גרם לו להיעלם מדי פעם, לעזוב  לכמה ימים את קירה אשתו, ולצאת לטבע. תאו ממשיך את דרכו של אביו אהרון מילס, רואה החשבון הלמדן, המיסטיקן. הוא מתבודד, מתרגל נשימות, עוסק בנסתר. מנסה לרצות את אביו שהעדיף את אחיו אנצ'ו, המשורר, על פניו.

הסיפור מסופר דרך שלושה קולות. 

כך למשל מדבר קינמון החתול:
"אנחנו לובשימדמות לילית וצופים מראשברוש עד שהאור כבה אצל האנשים. מחליקים מהעץ. קופצים. הכפות נרטבות בדרך אל החלון של גושית שולפים טפרים ומפשקים עוד קצת את חורברשת, מחליקים פנימה ומתגרגרים סביב. "זמן טוב לסיפור," אומר החתול-אני." עמ' 78 

דניאלה, ביתה הבכורה של ענת שחזרה מהודו: "היא אמרה שעליתי לה באמצע המדיטציה לפני כמה ימים, והאאורה שלי היתה פגומה כאילו? סוג של משוננת? בקיצור היה לה חשוב לומר לי, מתוך החוויה שלה? לחלוק איתי את הידע הרוחני? להיות צינור?" עמ' 339
וליוויו המדריך במסע, לא תמיד שמע את מה שענת שאלה אותו, אבל גם לו היתה צורת שיח משלו: ""טוב," אמר בשביעות רצון, "טוב מאד. כן, מצוין. יופי. אני שמח שבאת. נשתה קפה. נכון?" שאל ומיד ענה, "בטח. נשתה קפה." עמ' 275

ויש כאלה שהקול שלהם משתנה בהתאם למה שקורה בעלילה. זה יפהפה בעיני אבל לא קל. תראו, זה לא פשוט בהתחלה. הספר לא מתמסר על נקלה, אבל שווה מאד להתעקש, כי התגמול באמת גדול.  (עזרה לי מאד גם הקריאה באתר עברית, כי יכולתי לבדוק באופציית המחקר לגבי שמות מקומות ומונחים שלא היכרתי מבלי להתרחק מהעלילה).
יש כאן נוסטלגיה, געגועים לילדוּת, אגדות עם. מצד אחד יש זכרונות מחייהם של הדורות הקודמים ברומניה, אבל גם את הכאן ועכשיו של סבתא, רעיה ואם, בת ונכדה. ויש גם פנטסיה, שחלקה מתחברת לאנתולוגיה הרומנית, וחלקה דווקא להתבוננות פנימית ורוחניות. 

השעה החלשה, כמו שמסביר לנו החתול קינמון, היא השעה שבה יש דליפות בין העולמות.  "הירח מתאדה, מתפוצץ, מתפלץ, מתאיין ונהפך שום כלום... בשעה החלשה של אין ירח, האישונים אצלנו מכסים את כל הקשתית." עמ' 111

הייתי קצינה צעירה שרק סיימה את הקורס כשמלחמת יום הכיפורים פרצה ובסופה אחי נהרג. האלמנה שלו, שנולדה ביאשי ובנם התינוק, זוהר, עברו לגור איתנו בבית הורי. יחד איתם הגיעו גם הוריה. אימה היתה מספרת לזוהר סיפורים ברומנית, בין היתר על דרקון גדול עם שבעה ראשים. גם כאן מסופרת אגדה שמתחילה כמו הסיפור ששמעתי אז, שהתחיל כך: היה היה פעם, בזמן לא זמן, אלמלא קרה גם הסיפור לא נברא..." עמ' 308

מומלץ מאד. סימנתי לי בספר כמה פסקאות שארצה לחזור אליהן מדי פעם, ולהאיר שוב את הסיפור העצוב והיפהפה הזה. 

"אבל רוזה ידעה שמשהו בלתי נראה, רסיס ממנו, נגרע, ואדם לא יכון להיות שלם אם רסיס ממנו נגרע, ממש כשם שהוא אינו יכול להיום שלם אם נוסף לו רסיס, כמו שקרה לאהרון. 'אין לך מבט', אמרה לו פעם." עמ' 289