We Solve Murders - Richard Osman
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 415 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית
זהו הספר השני של אוסמן שאני קוראת. הראשון היה מועדון הרצח של יום חמישי שהיה חביב מאד. זכור לי ההומור המוצלח בו. גם בספר הזה יש הומור יבשושי וטוב. הספר מתרחש כאן ועכשיו. צ'אט GPT מופיע כאן במלוא הדרו השימושי, ובצורה חביבה מאד.
"זה מדע, אתה מבין. לעיתים קרובות מאד הוא האויב של העבריין ההגון. לכן צ'אט GPT הוא מתנה משמים. לאחר כתיבת אימייל, הודעה, כל דבר למעשה, אתה יכול פשוט להעביר את הטקסט בצ'אט GPT, והאישיות שלך נמחקת מיד. ה GPT משטח אותך, מגהץ את הקמטים, שוטף אותך, מוּזרוּת אחר מוּזרוּת, עד שאתה נעלם. " עמ' 6
הסיפור מתחיל כשמשפיען רשת אחד נרצח. הוא נמצא מת כשהוא ירוי בראשו, ומושלך קשור בחבל מיאכטה באוקיינוס האטלנטי. אי אפשר היה למצוא הרבה ממנו, כי הכרישים גמרו איתו ואחרי יום הוא כבר לא עניין אף אחד, כי ככה זה בעסקי הבידור.
איימי וילר, הגיבורה הראשית כאן, היא שומרת ראש. היא נשואה לאדם וחמיה הוא סטיב וילר, שוטר לשעבר, אלמן בודד המתגעגע לאשתו המתה ומדבר אליה. יש לו חתול שנקרא טראבל, שהוא וסטיב מגנים זה על זה. בשלב זה של הספר איימי נשכרת להגן על סופרת. היא יושבת על כיסא מתנפח בבריכה, בביתה של רוזי ד'אנטוניו, סופרת מצליחה ומבוקשת מאד של ספרי מתח. רוזי היא אישה מבוגרת (אבל גם בת בלי גיל), חובבת החיים הטובים. כרגע אף אחד לא מנסה לרצוח אף אחת מהן. "זה זמן מה שאיימי לא ירתה במישהו, אבל את לא יכולה לקבל הכל." עמ' 9
אבל, כמובן שלא בשביל ההשתכשכות הזאת בבריכה התכנסנו הערב.
זוהי עלילה משעשעת שבה משתתפים רבים וטובים. גם רעים, מן הסתם. גם אלה שחשבתי שידעתי מי הם ומה תפקידם בסצינה, תוך כמה עמודים הסתבר שאני טועה מאד. הרבה פעמים הייתי צריכה לעצור ולבדוק מי נגד מי פה. מדי פעם הייתי משוכנעת שאני יודעת מיהו הפושע הראשי כאן, אבל מהר מאד הוא נרצח, מה שגרם לו להפסיד את תפקידו כַּנבל הראשי. גם השמות של האנשים התחלפו מעת לעת. זה בהחלט היה מבלבל.
"איימי גילתה שאדרנלין טוב לנשמה וטוב מאד לעור. היא לפעמים צופה בהדרכות לטיפול בעור באינסטגרם, אבל אין דבר שיכול להיטיב עם העור כמו שקורה כשיורים עלייך ואחר כך את קופצת ממטוס. אולי היא צריכה ליצוא סרטוני וידיאו משלה?" עמ' 18
""הבחנתי בו מיד לאחר שראיתי את הגופה שלו." העיניים של איימי עוקבות אחר הבוהן של רוזי לעברו השני של החדר, שם תלויה גופתו של.... מידיו הקשורות אל קורת התקרה. איימי מביטה חזרה ברוזי. "אני סופרת", אומר רוזי. "אני מבחינה בדברים."" עמ' 118
"אתה רק צריך לדבר עם סוחר נשק צ'יליאני בעל וילה בהמשך הרחוב, הוא ידבר עם סוחר סמים מוונצואלה שהוא מכיר ממועדון הטניס, ולפני שאתה שם לב, נערכות היכרויות, נשלחים אימיילים מוצפנים ואקדח חצי אוטומטי מוחבא מתחת לסלע עם קווי מתאר יוצאי דופן... דובאי היא באמת קהילה מהסוג הזה. כולם עוזרים לכולם." עמ' 250
תראו, אני לאו דווקא הלקוח המועדף על הז'אנר הזה של ספרי מתח, אבל הייתי צריכה ספר משעשע אחרי הספר האחרון שקראתי. הספר הזה התאים לי כי אני אוהבת הומור אנגלי. הטיפוסים הטובים והרעים, ובעיקר הסופרת השובבית כאן מקדמים את העלילה נהדר. אני יודעת למי בספרייה אני מתכוונת להמליץ על הספר הזה וגם, ובכן, סה"כ נהניתי, במיוחד בפרקים האחרונים כשלמדתי מי הוא באמת מי, וגם לגלות שלא הייתי לגמרי רחוקה לגבי שניים מהרעים. מומלץ למדי.
