חפש בבלוג זה

יום שלישי, 10 בדצמבר 2024

שבעה סוגי עמימות - אליוט פרלמן

 


Seven Types of Ambiguity - Elliot Perlman
מאנגלית: יעל סלע - שפירו
הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר 2009, 794 עמודים


"בזמן שדיברתי הרגשתי כאילו אבן נגולה מעל ליבי ושאני יכולה לנשום יותר בקלות. זה בגלל איך שהוא דיבר אלי, בגלל איך שהגבתי כשהוא דיבר." עמ' 213 
"אף פעם לא פגשתי בן אדם כמוהו. הוא היה כן, נלהב, נבון, ובכל זאת צנוע. הוא היה אינטלקטואל, אבל לא חשב שזה עושה אותו נעלה יותר מכל אדם אחר." עמ' 220 

איך לכתוב לכם על ספר בן כמעט 800 עמודים שמכיל סיפור ענק מזוויות של גיבורים שונים, שיש בו המון מידע מתחומים שונים, ושהיו לי איתו יחסים אמביוולנטיים כל כך. יש כאן המון עומק, בנושאים של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, רפואה, משפטים, גם יהדות ושואה.

יש בספר התייחסות עמוקה ליחסים בין אנשים שונים ומיוחדים, והרבה ניתוחים ספרותיים מרתקים. מצד שני - הוא ארוך כל כך, ומדי פעם רציתי לנוח. אז כל פעם אמרתי לעצמי שאקרא רק קצת, כי הרי יש פה על המדף הרבה ספרים מזמינים שאני רוצה לקרוא, וגם יש חיים מסביב, אתם יודעים ... 
אבל אז נשאבתי. כך קרה שקראתי אותו לסירוגין במשך יותר מחודשיים. לא זוכרת מתי זה קרה לי בעבר. 
במרכז הספר נמצאת דמותו של סיימון הייווד, זה שמתואר בציטוטים שלמעלה. איש מורכב, חכם מאד, מורה לשעבר. תֶּמה מרכזית כאן היא גם ספר הנקרא שבעה סוגי עמימות שכתב סופר בשם וויליאם אמפסון, על עמימות שיוצרים סופרים, בכתיבתם על מערכות יחסים בין אנשים. 

סיימון מאוהב באובססיביות בבת זוגו לשעבר - אנה. אישה יפה מאד ונשואה לגמרי. ד"ר קלימה, הפסיכיאטר של סיימון אומר לאנה: "כבר מזמן עלה על דעתי שסיימון יוכל להיגמל ממך סופית רק אם הוא יראה אותך שוב במו עיניו, רק אם הוא ייצור איתך קשר. ולדעתי, עם כל הכבוד, במצב העניינים הנוכחי לא תוכלי אלא לאכזב אותו." עמ' 70

ג'ו גראטי, בעלה של אנה הוא ברוקר מוכשר וחסר עכבות, איש מריר ואלים. אנה חיה לצידו, לא איתו ממש, והנישואין שלהם מתפוררים. "מאותו רגע ידעתי שזה יכול לקרות, בכל רגע, בלי התראה מוקדמת, ושאני לא אוכל לעשות כלום. היתה לי היכולת להיראות מגוחך ועלוב בעיניה." עמ' 104
לאנה וג'ו יש בן - סאם - ילד בן 10 שסיימון הציל אותו מטביעה בבריכה בעבר. במרכז העלילה כאן הוא חוטף אותו מבית הספר ולוקח אותו אליו. ידידתו הקרובה של סיימון, אנג'ל או אנג'ליק, שהיא זונה רגישה ומקסימה, מודיעה למשטרה על כך וסיימון נאסר. מי שמלווה אותו לפני המקרה, גם במהלכו וגם בתקופת מאסרו הוא ד"ר אלכס קלימה, הפסיכיאטר שלו, שמגלה בו עניין הרבה יותר ממה שמצופה מיחסי פציינט והפסיכיאטר שלו. הוא מטפל בו גם לאחר שאביו של סיימון מפסיק לשלם לו.
שתי דמויות נוספות שמאירות את העלילה ואת כל הגיבורים שלה הן: דניס מיטשל, חברו לעבודה של ג'ו, ברוקר אף הוא, ורייצ'ל, ביתו של ד"ר קלימה ובת זוגו של סאם גראטי, שסוגרת את הפינות הנסתרות בעלילה.. 

הספר כתוב נפלא. מצאתי את עצמי נכנסת לעומק של מידע שבשום מצב לא הייתי נכנסת אליו, כמו למשל מידע על מהלכים בבורסה, עסקאות של חברות. "כדי להביא יריבים חזקים לשולחן הדיונים, קיסינג'ר היה אומר ליריב א' שכדאי לו להיות שם כי יריב ב' יהיה שם, והוא רוצה מאד לפגוש אותו. ואז הוא היה אומר ליריב ב' שכדאי לו להיות שם כי יריב א' יהיה שם, והוא רוצה מאוד לפגוש אותו..." עמ' 161 

אז אולי תגידו שזה מוגזם, שאפשר היה לקצר ולהדק פה ושם. אולי, אבל העובדה היא שהספר היה מרתק ושאב אותי. בספרייה שאלו אם השתגעתי. ספר של 795 עמודים הוא אפילו לוגיסטית, פיזית, קשה לקריאה. אז זהו, שמשהתחלת נגזר עליך לסיים. ולכן אני ממליצה בהחלט, אבל תיקחו בחשבון את כל מה שתזיזו הצידה בגללו. ותודה למיכל, שאני מעריכה עד מאד את דעותיה בתחומים רבים וחשובים, וגם על ההמלצה שלה עליו.

הנה עוד ציטטה אחת קטנה לספרנים והביבליופילים שבינינו:
"טוב, בכל מקרה, אני חושב שאתה טועה. לא כל הרומנים הם אסקפיסטים בלבד. הם לא רק ספרים שקוראים אותם בשביל הבידור. סיפורת, לפחות חלק מהסיפורת, יכולה לעמת אותנו עם אמיתות שלא היינו מתמודדים איתן בלעדיה. היא יכולה לספק לנו תובנות שלא היינו משיגים בלעדיה." עמ' 191  


  

  

  

 



יום שישי, 29 בנובמבר 2024

הגשר - ג’סיקה אנתוני



The Most - Jessica Anthony 
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2024, 238 עמודים 
נקרא בעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

"ספוטניק 2 היתה בחלל החיצון, בתוכה היו משדרי רדיו, מערכות טלמטריה, מערכות אוורור ובקרת טמפרטורה, שני פוטומטרים שמדדו קרינה סולארית וקרניים קוסמיות, ומתחת לחללית, קשורה ברצועות לתא לחץ בצורת חרוט, היתה כלבה ששמה לייקה." עמ' 97
רומן קצר אמריקאי מאד, משנות החמישים. מאז השתנו המציאות שלנו, אורחות החיים, נורמות והרגלים, היום-יום בכלל, בהמון מובנים. אבל קשר בין אנשים, זוגיות, שקרים וסודות שמוכמנים בתוכנו וצריך איזה גץ שיצית אותם ויוציא אותם לאור? זה יש גם עכשיו. בהחלט.
קתלין היתה ילדה בודדה. בת יחידה שהוריה לא מאד אהבו אותה, וחשבו שהם לא צריכים עוד ילד במשפחה. היא היתה צריכה להיות, מה שפעם ציפו מילדים, שייראו אבל לא יישמעו. היא היתה חייבת להתבלט לטובה בלבד. 
"אביה פשוט רצה לראות איזו ילדה היא תהיה לפני שיחליט על אח או אחות, אמרה לה אמה, ומגיל צעיר קתלין הפגינה התנהגות מכבדת וחביבה, כך שהוריה הסתפקו בילד אחד. כשהתנהגה במרדנות, רות אמרה לה שהם ישקלו להביא עוד ילד לעולם כדי שיהיה להם קל יותר איתו. ולכן קתלין היתה די בודדה בילדותה. אף שמעולם לא ממש חשבה שבדידות היא משהו שמתאים לה. עמ' 55

בבית הספר ובאוניברסיטה היתה, אכן, מצטיינת. קטפה אליפויות מכובדות ביותר בטניס. 
היה לה גם חבר אז, בילי, שלימד אותה תרגילים. "בקיץ של 1942 בילי לימד את קתלין תרגיל אחרון בטניס. הוא קרא לו ה"מוסט". בצ'כית, הוא אמר, משמעות המילה היא "גשר. ואז הוא שאל אותה מה עושה גשר."... "גשר הוא מעבר, כן," הוא אמר, "אבל הוא גם מלכודת."" עמ' 145

זו היתה זוגיות מיוחדת. אבל אז בילי עזב, וקתלין פגשה את וירג'יל יפה התואר, והוא נראה לה מתאים, אם גם לא היה בו שום דבר מעניין.
"... קתלין נאלצה להודות שהיא נהנתה להיכנס לקפיטריה באוניברסיטה נשענת על זרועו של וירג'יל בקט. לבחור היו כתפיים רחבות, והוא ניחן בשרירים שמאוחר יותר נודע לה שהוא לא השקיע בהם שום מאמץ... שערו הבלונדיני היה מסורק עם שביל בצד, ופוּתל בעזרת מסרק. קווצה ממנו נפלה תמיד לתוך עיניו, קוראת תיגר על כל אחד שניסה לא להעריץ אותו." עמ' 86
הזוגיות הזו ייצרה שני בנים. לכאורה שגרה טובה למדי. אבל אז, ביום חם אחד בנובמבר, קתלין נכנסת לבריכה של המתחם בו הם גרים, ומסרבת לצאת ממנה. 

יש לי חברה ותיקה ואהובה שגדלה בצפון ארצות הברית. לצערי אנחנו מתראות לעיתים רחוקות. רחוקות מדי. היא סיפרה לי פעם, שהילדים שם, כשהם מסיימים את התיכון והולכים לקולג', הם עוזבים בד"כ את הבית והמשפחה ומאד מתרחקים. הם מתחברים ברמת עומק כזו או אחרת אל חברים, אבל זה לא משהו עמוק כמו שאנחנו מכירים מכאן. אצלנו, בד"כ, הכל יותר מזרח תיכון. חם. רגשני. מוחצן גם. אולי לכן מעניין כל כך לקרוא על סוג אחר של תקשורת, שכל כך הרבה ממנה קורה מתחת לפני השטח. 
 
קראתי את הספר הזה מהר מאד, למרות שנדחפו אל זמן הקריאה שלו גם ספרים טובים אחרים. 
זה לא ספר קל מאד, הוא עצוב ונוגע, אבל לא פחות מזה גם כובש ומרתק. הדמויות בנויות היטב, ויש טוויסטים מפתיעים בעלילה. הסוף פתוח ומשאיר את הקורא מהורהר. מומלץ מאד.

 







יום חמישי, 31 באוקטובר 2024

מי שר מה - גיא גוטמן

 

כתב ואייר: גיא גוטמן
הוצאת מטר, 2024, 40 עמודים לא ממוספרים

ספר חמוד ביותר לקטנטנים שהזמנתי לכאן. יובלי הוא איש ספר בן חצי שנה, ולמרות שהספר מיועד לאנשים בוגרים יותר (2-4) נראה לי שננסה לקרוא את זה קודם כל לו, בגלל העיצורים החמודים והצלילים המוסיקליים.
גם נעם, עלמה בת שלוש, תקשיב לזה בקרוב, ואני אהיה כאן לדווח לכם איפה זה הכי מתאים במשפחה שלנו.
מסופר פה על רחוב מוסיקלי, שלכל אחד בו - איש, אישה, ילד וגם חתול, ארנב (כאן נקרא שפן), צפרדע ואוגר וגם תוכי צבעוני אחד - לכל אחד יש קול משלו. הם שרים ברביעיות או שלשות, ומקפצים ורוקדים להנאת הקוראים הצעירים. 
אני ממעיטה לכתוב כאן על ספרי ילדים בד"כ, אבל כששמעתי על הספר הזה, חשבתי שהוא בדיוק יתאים לגור כאן איתנו.
יש כאן מסר של אחדות בקבוצה של שונים, ובעיקר יש כאן יאם פאם פאם, צ'יקי צ'יקי צ'אק וכיוצא באלה צלילים משמחים. כל זה ארוז בציורים מקסימים צבעוניים מאד ומשעשעים.
קצת חבל שהשפן מצוייר כארנב, וגם חבל שאין אותו בדפים קשיחים. זה ספר שיובלי היה יכול להכניס לפה ולטעום בימים אלה של טרום שיניים. 
זה ספר שכיף להראות וכיף לקרוא ובמיוחד לשמוע. אם יש לכם חוש מוסיקלי, או תיאטרלי, לא ברמה של "הבימה" דווקא, מספיק ברמה של סבא-סבתא, הורים או אחים קצת יותר גדולים, כולם ייהנו אף יותר. 

 


יום שישי, 25 באוקטובר 2024

החדרנית - ניטה פרוס

The Maid - Nita Prose
מאנגלית: קטיה בנוביץ
הוצאת כנרת, זמורה דביר, 2022, 288 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית Libby

אני חושבת שזה הספר שזכה להכי הרבה הדפסות והוצאות בעולם מכל הספרים שכתבתי עליהם בבלוג הזה. ולדעתי - בצדק רב. יפעת המליצה לי עליו, ולמרות שספרי מתח הם בהחלט לא כוס התה שלי - אהבתי אותו עד בלי די. כי תראו את הדמות הראשית מולי ריילי. היא בת 25, התייתמה ממש לאחרונה מסבתה האהובה.  אימה נטשה אותה בילדותה ואין אב בתמונה. כל כולה מנקה, המסורה באובססיביות לעבודתה. היא אשה מיוחדת, אולי על הרצף האוטיסטי, ואולי פשוט תמימה ברמה קיצונית, שמוצאת דרך להינות מדברים שלא כל אחד חוגג עליהם:
"אין כמו עגלת ניקוי מלאה ומסודרת בשעת בוקר מוקדמת. לעניות דעתי, זאת היא קרן שפע של עושר ויופי... עגלת משק בית מצוידת היטב היא נס סניטרי נייד; מכונת ניקוי על גלגלים. וכמו שאמרתי, זה מרנין." עמ' 8
"כאשר אני לובשת את מדי החדרנית - לא בגדים מיושנים כמו באחוזת דאונטון או הקלישאה של שפנפנות פלייבוי, אלא חולצת כפתורים לבנה מעומלנת וחצאית עיפרון שחורה צמודה (מבד נמתח, שקל להתכופף בו) - אני שלמה. בבגדי עבודה אני מרגישה בטוחה יותר, כביכול יודעת בדיוק מה להגיד ומה לעשות - לפחות רוב הזמן. וכשאני מסירה את המדים בסוף היום אני מרגישה עירומה, לא מוגנת, פרומה."עמ' 9

"בורכתי ביכולת הזאת - לנקות את הראש כמו חדר. אם אני נזכרת באנשים שפגעו בי או ברגעים מביכים, אני מוחה אותם בן  רגע, אני מעלימה אותם כמו כלום, והמוח שלי חוזר למצבו הבתולי." עמ' 22 
גם את החדרים היא מנקה ביסודיות כזאת שבסוף התהליך הם חוזרים למצבם הבתולי. 

אלא שכבר בתחילת הספר, במהלך ניקוי של אחד החדרים היא מוצאת גופה. האיש ה"מנוטרל לצמיתות" כדבריה, הוא מר צ'ארלס בלאק שחלקים גדולים בעיר שבה נמצא מלון הריג'נסי גרנד הוטל המפואר שבו היא עובדת - הם בבעלותו. מאלה שלא רואים אותה בכלל, שמתייחסים אל עבודתה כאל משהו מובן מאליו.

מולי ריילי פחות מבינה בניואנסים רגשיים או חברתיים, קל מאד לרמות אותה. היא שקופה לגמרי בעיניהם של רוב האורחים במלון וגם בעיני חלק מהעובדים בו. כך קורה שאנשים שאהבה והאמינה בהם בוגדים בה. כך איבדה את אהובה הקודם, שגנב ממנה את כל החסכונות שסבתה שמרה עבורה. 
וכך, מהר מאוד מגיעה אליה החוקרת המשטרתית ומאשימה אותה במותו של בלאק. 
כאן נעצור. לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה. 

הדמות של מולי היא מהדמויות שרוצים לחבק, לגונן עליהן, לעזור להן. זהו ספר שנקרא כמו מעצמו, שמחזיק את הקורא/ת במתח עד הסוף. למרות סיפור הפשע זהו ספר אופטימי ומשעשע שכיף לקרוא. אני מאד מקווה לקרוא גם את החלקים הבאים - ראיתי בגודרידס שיש עוד אחד שתורגם ועוד אחד שלא - של קורותיה של מולי החדרנית, ושהם טובים כמו זה. 
ממש מומלץ.


  

  

  

  

  

  

  

  

  





 

יום ראשון, 20 באוקטובר 2024

פגוש אותי באגם - קרלי פורצ'ן


Meet me at the Lake - Carley Fortune
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, מודן, 2024, 322 עמודים
"פיליפ היה החבר שלי - זאת אומרת עד שמצאתי אותו רכון על מעצבת הכובעים מהחנות הצמודה לסניף המקורי שלנו. הייתי צריכה לדעת שקורה משהו כשהתחיל לחבוש כובעי פדורה." עמ' 52
סיפור אהבה חביב של זוג - פרן וויל - שנפגשו במקרה אבל התשוקה בערה שם מיד. למעשה, זה לא נועד לקרות כי לפרן היה חבר וגם לויל היתה חברה. אז הם קבעו להיפגש בעוד שנה. מקום המפגש היה אמור להיות האגם באתר בבעלותה של אימה של פרן, מגי, בו היא חיה ומנהלת אותו. זהו אתר נופש מרנין. אגם, כולל מסיבות, משקאות וגם חומרים אחרים, בקיצור - חגיגה. 
סיפור האהבה מתחיל בכעס ובשברון לב,  כי ויל לא הגיע לפגישה המיוחלת.
עשר שנים לאחר מכן הוא מגיע למקום. הוא מגיע כמי שנשכר לעזור בקידומו של האתר על ידי אימה של פרן. זו נהרגה בתאונת דרכים ופרן מגיעה לשם, לא בטוחה שהיא רוצה לקיים את רצונה של אימה לקחת את המושכות אליה. 
כאן מתפתח הסיפור תוך חשדנות וחשש משני הצדדים, אבל גם בתשוקה גדולה שמזיזה את העלילה קדימה.
הספר מביא את הקורא אל האתר הזה שהוא כל מה שצריך בימים קשים כאלה, יש בו אווירה של חופש, של רגש, תעלומה עם מתח, וכן, גם סקס. 
אהבתי מאד את הספר הקודם של פורצ'ן - כל קיץ שיבוא - וגם הספר הזה מספק הרבה נחת, הזדמנות לברוח אל מקום רומנטי ושקט, עם נוף פסטורלי ומוסיקה, וגם הומור נחמד. מתאים מאד לחג ולעת הזו. 


   

  

  

 



 

יום ראשון, 13 באוקטובר 2024

נראה בסדר מבחוץ - איילת פרטוש עבו

Untarnished - Ayelet Partush Abbou
עריכה: מירי רוזובסקי
הוצאת שתיים, 2024, 240 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

"וכך יצא שנשארתי עם אבא פחות לילות בהשוואה לשחר, עידו ואמא, והגעתי בעיקר להחלפת המשמרת בבוקר. כך גם יכולתי להחליף מילה או שתיים עם הרופאים הבכירים בבוקר ולעדכן את יתר בני המשפחה שהשפה הרפואית היתה זרה עבורם. אלא שלא הבאתי בחשבון את הזרות שבחיבור השפה הרפואית ביני לביני בכל מה שקשור לאבא." 

ענבל היא רופאה מתמחה שעסוקה בלימודים מפרכים לקראת הפיכתה לרופאה בכירה. היא נשואה לדרור ואם לשלושה ילדים. היא אחותם של שחר ועידו, היא ביתה של נורית אבל יותר מכל היא קשורה בקשר נפש לשלומי, אביה. 
שלומי הוא מנהל מוסך, מקצוען לעילא, שנושא בחובו טראומה קשה ממלחמת יום הכיפורים, שם היה מוצב כחייל בגולני, שיחד עם חבריו לחם על כיבוש החרמון. 

איילת פרטוש עבו נכנסת ללב המאפליה השוכנת בנפשו של אביה, שמבחוץ הוא איש חזק וכל-יכול, אבל בפנים יש פצע שלא הגליד, שהוליד עם הזמן סרטן גרורתי בגופו. אביה החזק והבלתי מנוצח מבחוץ  של ענבל, פתאום זקוק לה. הוא מנסה מאד לסרב לעזרה, שומר מכל משמר על סודו, ומקפיד להחזיר אותה למחויבויותיה האחרות כלפי בעלה וילדיה.  כי מול ההתמודדות המקצועית של ענבל הרופאה במחלת הסרטן של שלומי, יש את ענבל הרעיה והאם, שבעלה וילדיה זקוקים לה ומנסים להגיע אליה, לא תמיד בהצלחה. היא מאשימה את עצמה, נתונה במצב מתסכל של חוסר, שאי אפשר להצליח בו. 
כרופאה פוגשת ענבל חולים רבים, מטפלת בהם בכלים המקצועיים שלה, ויודעת מה לעשות ומה לומר. אבל מול אביה היא חווה את המקום חסר האונים של מטופליה ומשפחותיהם.   
"ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

הספר כתוב פעם מפיה של ענבל:  "ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

ופעם מפיו של שלומי: "בבוקר אני יוצא ראשון מהבית. לפני שההורים יראו לי את העיניים של הלילה. אם יהיה לי מספיק מזל אני אתעייף מספיק כדי שלא אצליח אפילו לחלום בלילה הבא."

הספר נשען על מחקר ויומן מלחמה על אנשי הגדוד, תוך איזכור שמות אמיתיים של מי שנטל חלק בקרב ההוא - חיילים ומפקדים שהיו עם אביה של המחברת. הספר הגיע אלי לקראת יום כיפור, ולמרות הקושי האישי שלי לקרוא, מחד על מלחמת יום הכיפורים שאחי ורבים מחברי הטובים איבדו בה את חייהם, ומאידך על ההתמודדות עם מחלת הסרטן - הספר זרם וקלח במהירות. הוא כתוב מעניין ורגיש, וגרם לי לדמוע לא פעם. הוא מציג באופן שלא פגשתי עד כה בספרות, את ההתמודדות של רופאים מן הצד השני - זה של החולים - וכן את  עומק ההתמודדות של הלומי הקרב שמנסים בהצלחה חלקית בלבד, להציג תדמית חזקה ושלמה של גברים שמשפחתם יכולה להישען עליהם. 

 מומלץ מאד.