The Train to Impossible Places - P. G. Bell
מאנגלית: עמית פרדס
הוצאת מטר, 2023, 346 עמודים כולל תודות
הנה ספר שיש בו הכל: גם דמויות מעולמנו, גם דמויות מהאגדות המוכרות וגם דמויות חדשות. המון אקשן, המקום שבסצינה אחת מתפוצץ ומתפורר או נעלם תוך שניות ואז מגיעים הקוראים למקומות אחרים ורואים מראות מלאי צבעים וקסם. הדמויות מקסימות, קל להתאהב בהן גם אם הקורא.ת אינו.ה בגיל המתאים לכאורה לגילים להם מיועד הספר הזה. דמויות עגולות, הומור טוב והרבה דמיון ופעולה. נראה לי שמדובר בתמהיל שיסעיר וידליק את נדבי ואת חבריו.
תכירו בבקשה את פרדיננד. הוא נסיך ובבקשה להוריד את הכובע לפניו כי הוא גם גאון. אבל כאן הוא צריך להסתתר ואינו זוכה לכבוד הראוי לשכמותו.
אבל בואו לא נקדים את המאוחר. הסיפור מתחיל מרכבת שמגיעה בלילה לבית של סוזי, ילדה בת 11, כשהוריה ישנים ואינם שומעים את הרעש. משהו יצא מהרכבת: "זה היה אף: האף הארוך ביותר והמוזר ביותר שסוזי ראתה מימיה. הוא היה באורך האמה שלה, מעוקל, עם שני נחיריים ענקיים מלאים בשיער אפור קשה...הפנים המשונות האלה היו קבועות בראש עגול וקירח... עם אוזניים ענקיות ומחודדות שהזדקרו מהצדדים." עמ' 17. זהו פלטש. והוא מציג שתי אפשרויות בפני הילדה: האחת - שמוחה ינוקה מהזיכרון של מה שקרה עכשיו, והשנייה שהיא תצטרף לנסיעה ברכבת למקומות בלתי אפשריים. כמובן שסוזי בוחרת לעלות לקרון.
ומכיוון שהיא ילדה ולא טרול כמו רוב התושבים של טרולוויל, הארץ שבה הכל קורה, היא צריכה לקבל תפקיד. היא מתמנה לשמש כעוזרתו של מנהל הדואר, ששמו הוא וילמוט, ושאותו אנחנו הכי אוהבים מכאן ואילך. כמשימת התנסות היא נדרשת למסור חבילה לגברת אפלולית. אלא שהחבילה מתחננת לא להימסר לנמענת. עכשיו אתם יודעים בטח מה טיבה של החבילה הזאת. דרך הסיפור אנחנו מתוודעים ל"כוח המשיכה הפתוח למשא ומתן", לחוקים נוספים של הפוזיקה, (ולא פיסיכיף כמו שאחדים קוראים לזה) ולמצבים כמו-מדעיים שונים ומסקרנים.
נסתפק בזה, לא יהיו כאן ספוילרים. אבל הנה כמה דוגמאות למה שנחמד בספר הזה:
""חוק התנועה השני של ניוטון," היא אמרה, וכרכה את ידיה סביב ראש המוט. "להפעיל כוח למסה - במקרה זה הרכבת - כדי לגרום לה להאיץ. אם שומרים על כוח זהה אבל מפחיתים את המסה, מגבירים את ההאצה, אז אם אני אצליח לשחרר את זה..."" עמ' 249. זה מסוג המשפטים שגורמים לילדים מסויימים שאני מכירה להרים עיניים במבט חולמני מחוייך.
"סוזי עדיין לא היתה בטוחה אם להאמין לו או לא, אבל חלק ממנה קיווה שהסיפור הזה הוא שקר. כי הסיפור היה עצוב מאד, ואם הוא סיפר לה את האמת, היא תיאלץ לרחם עליו ממש. והיא עדיין כעסה עליו מכדי שתרצה לרחם עליו." עמ' 285
ספר מתוק ומדליק, שנכתב בראש צעיר, עם עלילה מהירה וקופצנית, ויש בו את כל מה שילד צריך. יש לו גם המשכים. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה