Arto Paasilinna - Paratiisisaaren vangit
תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי
הוצאת רימונים, 2022, 261 עמודים כולל אחרית דבר
"בהמשך להודעתו הוסיף הקברניט שהציג את עצמו בשם טילור, ושגולל באוזני מאזיניו מגילה של טיעונים נבובים ונדושים, אבל מנוסחים לעילא ולעילא, שממש לא ייתכן שתעינו בדרך, חס וחלילה! בסך הכל יש קושי מסויים להתחקות אחר מקום הימצאנו הנוכחי בעקבות תנאי מזג אוויר חריגים, ולפיכך נהיר כמובן לכל מי שעיניו בראשו, שאין שום מקום לדאגה." עמ' 8
ארטו פאסילינה הוא הסופר של שני ספרים שמאד אהבתי. הראשון - שנת הארנב והשני - הטוחן המיילל. כששמעתי שתורגם ספר נוסף שלו, ידעתי שאשים עליו יד בהקדם. איכשהו, יצא שהוא חיכה קצת יותר מדי זמן ועכשיו הגיח מהמדף ושימח את ליבי. כי בספר הזה, כמו בספרים האחרים של פאסילינה הפיני יש הומור מושחז וכייפי יחד עם עלילת הרפתקאות מרתקת ומסָרים שגורמים לך לעצור רגע ולחשוב עד כמה זה אוניברסלי וחכם. זה מוציא את הקורא מן הקופסה וכמו אומר: וואללה, למה לא בעצם?!
טיסה של מטוס טריידנט אוסטרלי, ובה כחמישים נוסעים, מתחילה על רגל שמאל, ממשיכה באיבוד איזון ואובדן כנף ומסיימת בנחיתת אונס על אי עלום באמצע שום מקום. הנוסעים הם חברי משלחת של אנשי רפואה, העוסקים בתחום תכנון הילודה, וגם עיתונאי פיני אחד, שהוא, מן הסתם, המספר. אנשים מרקע שונה, המדברים שפות שונות, נאלצים למצוא את שביל הזהב כדי לשרוד ואף לחיות טוב ככל שניתן באי. "הגברת סיגורד נהגה להתאונן ולהתלונן על כל דבר פעוט, אבל זה מכבר התרגלנו לכך שבתור ממורמרת מקצועית דעתה אינה נוחה כמעט מאיש ומשום דבר." עמ' 78
עם הנחיתה, לאחר בדיקת פציעות ונזקים הם עוסקים בהישרדות, בודקים גם מי נגד מי בתחום החי והצומח באי, ומה שרד בתוך המטוס השבור השקוע במים. מתחילים להכיר את הניצולים. קוברים את המתים. ואז לומדים לחיות עם מה שיש ולגלות את היופי שבחיי האי, את ההיגיון בחוקים שיבחרו לנהוג לפיהם כדי לחיות מייטבית במקום הזה, שהוא רחוק מאד מכל מה שהכירו. וזה יוצא ממש לא רע. לאחר כמה חודשים, כשלא נראה שמישהו בעולם מחפש אותם, הם בונים מין כתובת אש ענקית מעצים שחטבו באי. ואז הם תוהים אם הם באמת רוצים להינצל, ולחזור אל הציויליזציה, אל המלחמות והחומרנות, האם לא עדיף להישאר שם?
"טיילור תהה מה לעזאזל בוער לנו לחזור לעולם שסוע מרוב מלחמות, אך ורק כדי לתת למס הכנסה לקרוע אותנו, לקנות מוצרים יקרים מיותרים, לחטוף סרטן ריאות ומחלות אחרות, להקשיב איך הנשים שלנו לא מפסיקות להתלונן שהן כבר בקושי עומדות על הרגליים ושבמכבסה תמיד יש תור מפה ועד להודעה חדשה." עמ' 169
כשאנחנו שומעים על ניצולים באי בודד האופציה הזאת בכלל לא עולה על דעתנו, נכון? ולא משנה כמה נתלונן על חיינו שכאן ועכשיו. אז הנה פה, מציבים לפנינו את השאלה הזאת. יש על מה לחשוב.
אני מתאפקת מאד לא לספר לכם יותר מהעלילה: אנקדוטות ואירועים, התמודדויות עם פגעי הטבע, ובעיקר - על האינטראקציה בין אנשים שונים וערכים שונים. מה שקורה שם במהלך החודשים הארוכים שבהם הם נמצאים באי הוא ליבו של הסיפור הזה שכתוב נהדר ומתורגם היטב כמו שרמי סערי יודע.
"עד אותו הזמן דיברו באי שלוש או ארבע שפות בעירבוביה, ואף על פי כן, יותר מכל פינית ואנגלית... כעת היתה סיבה טובה לארגן כהלכה את הוראת הפינית, מפני שההשלכה של שהות בת כשנה באי הייתה שצריך להיפטר בהקדם האפשרי מקשיים בתקשורת המילולית." עמ' 145 ולנו יש מה ללמוד גם כאן.
מאד מאד מומלץ. כן, בהחלט גם אחרית הדבר שכותרתה: "הכלא בחופש והחופש בכלא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה