ברגע אחד - סוזן רדפרן

In An Instant - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

 הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2024, 349 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית LIBBY

זהו אחד מהספרים האלה שאני מכנה "בלתי עזיבים". הייתי באמצע ספר אחר שהתחלתי, אבל הוא נדחף וזהו. זהו ספר המבוסס על מקרה אמיתי שקרה כשהסופרת היתה בת 8. ממליצה לכם, לפיכך, לא לדלג גם על הערת המחברת. 

פין מילר ועוד עשרה בני משפחה וחברים נוסעים ביחד בשלג, בדרך מפותלת וצרה, כשצבי לפתע עומד בדרכם. הם לא פוגעים בו, אבל במהלך הניסיון להימנע מזה הם מִדּרדרים לתהום מושלגת. אין תקשורת, אין כמעט אוכל ואין מים, והקור מקפיא. מתחיל מסע הישרדות. פין, המספרת, היא נערה יפה ומיוחדת בת 16. חברתה הטובה, מו (מורין) נוסעת איתם. משפחתה הרחבה של פין נמצאת כאן, כולל הכלב שלהם, וגם טרמפיסט צעיר שנקרה בדרכם.

הספר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מסופר על מה שקורה עד התאונה ובמהלכה, ובשני - מה שקורה לאחר מכן. בכל אחד מהחלקים פוגשים את מי שהיה באותו אירוע מטלטל, עומדים על אופיו ומחשבותיו, ותוהים מה הניע אותו לפעול כפי שפעל. נוצר מתח. אחד עשר אנשים היו מעורבים בתאונה הקטלנית הזו, ולכל אחד היה חלק במה שקרה מיד אחרי התאונה. אפילו לכלב. הספר כמו נקרא מעצמו. יש מתח בקטע ההישרדותי, מי ישרוד, מי לא. יש מי שאולי ינצל אחרים בשביל לשרוד, בשביל להקל על הקושי. ואולי יש מי שדווקא יציל אחרים תוך התעלמות מקשייו שלו. אי אפשר שלא לחשוב מה היינו עושים בסיטואציות כאלה. 

זהו סיפור של בחירות. ההתלבטויות שלפניהן, והמסקנות בעקבותיהן. לפעמים, אתם יודעים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים לכל החיים על קו המשווה. 

בחלק השני של הספר מתוודע הקורא למה שעובר לכל אחד מהאנשים האלה בראש, תוך פיתולים מרתקים בעלילה. גם כאן, הניתוח הריגשי, הפסיכולוגי, גרם לי לחשוב מה הייתי עושה בסיטואציה הזאת. 

במרחקים שונים של זמן, כל אחד מהם צריך לחיות עם ההחלטה שקיבל תוך כדי האסון. מאד לא פשוט. השיקום הגופני לא קל. יש דברים שנראים חיצונית וצריך להתמודד אותם, עם הכאבים שהם גורמים, ויש פציעות טראומטיות בנפש, שגם איתן צריך ללמוד לחיות לטוב או לרע.

"חרטה היא רגש שקשה לחיות איתו, אי אפשר להתרחק ממנו, מפני שמה שנעשה, נעשה. רק אשליה יכולה להגן עלייך מפניו, לשנות איכשהו את ההיסטוריה למשהו שקל יותר לקבל, ואמא שלי לא מסוגלת להשלות את עצמה." עמ' 78

"הכישרון הגדול ביותר שלה הוא להכיר אנשים, יכולת מדהימה לקלוט מהות של אדם כמו כלב ציד. בעוד ששאר העולם ראה מה שהוא רצה לראות כשהביט בקלואי, מו ראתה את האמת, ואז, וזה חשוב יותר, היא רקחה את התכנית המושלמת להציל אותה." עמ' 180 

"זה שונה אצל כל אחד - לאחדים... יש אומץ לב מוסרי יותר מאשר לאחרים - אבל אולי אצל כל אחד מאיתנו יש אינסטינקט בסיסי לשימור עצמי. תכונה פראית, שכאשר היא עומדת למבחן היא גורמת לנו לעשות דברים שמעולם לא האמנו שאנחנו מסוגלים לעשות." עמ' 217

"כולנו חרקים, אבל אני גחלילית" עמ' 278. (זה ציטוט משל צ'רצ'יל שמופיע בספר. לא יכולתי להשאיר את זה שם בלי להביא אליכם.)

הספר לא נתן לי מנוח עד שסיימתי אותו. ברקע היה כל הזמן הספר ההוא שכמעט נזנח, אבל זה שכאן נשף בעורפי. הכתיבה חכמה, מסחררת, מרתקת, יש גם הומור חביב. אולי לא כל אחד יאהב את שפע הדמויות, אבל לדידי, זה מוסיף עומק לעלילה. המספרת בגוף ראשון רואה דברים מקרוב מאד, מבפנים, למרות ריחוק מסויים שיש לה מהאירוע. כמו שאנחנו היינו רוצים להיות שם, כמו זבוב על הקיר. ההתרחשויות בעלילה רודפות אחת את השנייה ובאמת, קשה לעזוב. אהבתי מאד מאד.

  

  

  

  

   

  

שם פרפרים עפים - סוזן רדפרן

Where Butterflies Wander - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 312 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

 זה מהספרים האלה שלא ממש אפשר לעזוב, אבל גם לא רוצים שייגמרו. מכירים כאלה? גם הזלתי וטפטפתי לא מעט, אבל מין בכי טוב כזה, של הספר הנכון. יכול להיות שהוא הגיע אלי במין תקופה רגשנית שכזאת, אבל נראה לי שכאן ועכשיו, בכי הוא חלק מהיום יום שלנו. 

הסיפור, בקצרה, הוא סיפורן של משפחת אֶגיד, המתמודדת עם בעייה כלכלית קשה ועם פרידה כואבת, ושל דווינה שגרה בשכנות.

דווינה היתה אחות חיילת במלחמה ונפצעה קשה. פניה המצולקות מפחידות. היא ידועה בשם "מכשפת הנהר", ולמרות ההירתעות ממראיה, אוהבים אותה אנשי העיירה בזכות רצונה ויכולתה לסייע רפואית לאנשים שם. היא גרה בבקתה ליד הנהר וחיה חיים פשוטים, עצמאיים, מנהלת סוג של משק אוטרקי משלה. הבקתה ניתנה לה על ידי מי שהיה קולונל בצבא, והציל אותה כשחזרה למקום לאחר המלחמה. בתחילת הספר כותבת אשתו של הקולונל שנפטרה מכתב לדווינה כשהיא על ערש דווי, וחותמת: אמא.

"הוא נראה חשוב - הרבה גברים ונשים במדים מקיפים אותו, והוא תמיד במרכז. באחד מהם הוא נראה פוסע מול הרבה חיילים עם אקדחים מחוברים לחגורות שלהם ורובים תלויים על הכתפיים. העיניים שלהם דבוקות אליו והפה שלו פתוח כאילו צילמו אותו באמצע משפט. אני שואלת את עצמי מה הוא אמר וחושבת כמה זה בוודאי קשה למצוא את המילים שיובילו אנשים להילחם." 

העלילה מתרחשת באחוזה שבה מתגוררת משפחתה של מארי, שהיא נכדתו של הקולונל. שם נמצאת גם הבקתה בה מתגוררת דווינה. אסון משפחתי, יחד עם מצב כלכלי קשה גורם להם לקבל החלטה גורלית לגבי דווינה. הם מתכננים למכור את הנכס לאחר שישפצו אותו, ולעקור להמפשייר, כדי לנסות התחלה חדש, וכדי לנסות ולהתגבר על האבל. דווינה תיאלץ למצוא לה בית אחר. 

הקונפליקט בין דווינה למארי מפעפע במשפחה כולה. מארי, בעלה לואי, וילדיה - האנה, ברנדון ופן - לכל אחד מהם יש עמדה משלו. זה מגיע למצבי קיצון ולפיצוץ שכואב לכל מי שהדבר נוגע בו. הקורא מוצא את עצמו מצדד בכל אחת מהדמויות. 

הספר כבש אותי. אהבתי את הרגישות, את החוכמה בתקשורת הבינאישית, גם זו שהיא ללא מילים. הספר מחולק לפרקים קצרים כאשר כל אחד מהם מסופר מפי אחת הדמויות. אני מחבבת את התמונה הרחבה שכתיבה כזאת מאפשרת. ה"מכשפה" רוקחת שיקויים אבל אלה מבוססים, מבחינת האמינות שלהם, על רפואה עממית, שלוותה כנראה בסיפורי עם שאולי סופרו שם בניו אינגלנד. ויש משמעות יפה לפרפרים. 

זה ספר עצוב ונוגע ללב, יש בו תיאורים יפים והתפתחות יפה של העלילה. סיפור טוב. 

וחוץ מזה, הכריכה שלנו יפה יותר. נכון?

מומלץ מאד. 

  

עשרים ימים עם ג'וליאן ובאני הקטן מאת אבא - נתניאל הות'ורן

  Twenty Days with Julian and Little Bunny by Papa - Nathaniel Hawthorne

תרגום: יורם נסלבסקי

הוצאת תשע נשמות 116, 2023, 89 עמודים מודפסים

"... ירדנו אל האגם. בדרכנו אסרנו מלחמה על הדרדרים, שהופיעו לעינינו בדמות הידרות ודרקונים מרובי ראשים, ועל בוצינים גבוהים שהתחזו לענקים. אחד האחרונים גילה התנגדות כזאת, שמקלי נשבר במפגש עימו..." עמ' 16

"באני כבר התרגל אלינו, מדלג לעומתנו בהיכנסנו לחדר ומזדקף על רגליו האחוריות לראות אם יש לנו משהו בשבילו... הבאתי לו מעט שיבולת שועל ירוקה משדהו של מר טאפאן. אך נראה שהוא מבכר את נעליו של ג'וליאן על פני כל המאכלים, ומתמסר לטעימה מהן כל אימת שנקרית לו הזדמנות לכך." עמ' 21

הספר הזה מתאר שגרה, לכאורה - אין משעמם מזה, אבל כמה היינו רוצים שגרה כזאת. זו לא שגרה שיכולה להתקיים כאן ועכשיו. עשרים הימים שעליהם אנחנו קוראים פה קרו ב 28 ביולי 1851 כשאשתו של הסופר, סופיה (פיבי), ובנותיו אונה ורוז יצאו מביתם במערב מסצ'וסטס כדי לבקר קרובי משפחה ליד בוסטון. הות'ורן נשאר בבית עם ג'וליאן בן החמש ועם באני, ארנב המחמד שלהם (או כמו שנדבי קרא לזה חיית נחמד). 

אז לכאורה יש כאן 20 ימים שלא קורה בהם שום דבר מיוחד. השניים מתעוררים תמיד ב 6:30 בבוקר, ג'וליאן מושכב לישון ב-7 ונתניאל עולה על משכבו בין 9 ל- 10. בבוקר מסלסלים את שערו של "האדון הצעיר" ויוצאים להביא את החלב. מדי פעם הם הולכים להביא דואר, ואם אין כזה - שבים מאוחר יותר לאסוף אותו. לפעמים פוגשים מישהו (למשל את הסופר הרמן מלוויל,) לפעמים מישהו דופק בדלת, שזו הפתעה מיוחדת. אנחנו מדוּּוָחים על מזג האוויר וגם על מה שאכל כל אחד מהם במהלך היום. 

כאלה דברים הוא מספר לנו, ועושה את זה כך שאנחנו לא רוצים לעזוב אותם שם בלעדינו.

מזג האוויר מכתיב את סדר היום. יש אגם ליד הבית, וגם יער, ושכנים מעניינים יותר או פחות. יש את הגעגועים לפיבי והבנות, ויש את האיש הקטן, הגמדון, שהוא פעלתן בעל אנרגיה אינסופית שממטיר שאלות על ראשך ללא הרף.  "כעת הבחור הצעיר רוכב על סוס הנדנדה ומדבר אליי מהר ככל שמתירה לו לשונו. רחמים עלי, האם עמד עוד אדם במטח דיבור ילדים כמו זה שניחת עליי! " עמ' 72

אז אתה לא מציץ בטלפון כל רגע. מתעדכנים בחדשות פעם בשבוע בדוכן העיתונים, או דרך מכתבים שמגיעים בדואר. התרבות באה ממה שקורה ליד האגם או בשדה, ממזג האוויר, מִסְפרים ומשיחות עומק עם הסופרים והמשוררים שגרים שם.

מה רע?

  

  

  

  

    

יש לך הכול - דפנה לוסטיג

You`ve Got it All - Dafna Lustig

עורכת: יערה שחורי

הוצאת כתר מבית מודן, 2025, 164 עמודים מודפסים

דפנה לוסטיג היא עיתונאית ושדרנית ברדיו ובטלויזיה. נדמה לי שראיתי אותה כמה פעמים בטלויזיה. חשבתי שיש לה בטח משהו מעניין לספר, ולכן הזמנתי את הספר הזה לספרייה. כשהגיע זימנתי אותו אלי.

הסיפור פה, רחב יריעה מבחינת הזמנים אבל קצר במלל. אני אוהבת את זה, כבר כתבתי כאן לא פעם על כך. 

זה מסופר בגוף ראשון, והשמות הם השמות האמיתיים של הדמויות בספר, לפעמים אלה הכינויים שלהם במשפחה הזאת. 

דפנה היא ילדה, אחר כך נערה, אחר כך חיילת ואישה. כל הזמן היא גם בת וגם אחות, ובהמשך גם אֵם. היא גרה עם משפחתה בכפר שמריהו, בבית ענק עם בריכה, יש להם מבשלת ונהג וכל הפינוקים שהיינו מאחלים לעצמנו. 

היא ביתו של שמחה, איש אמיד, חזק כלכלית וחברתית, אך פצוע מלחמה, נכה בכסא גלגלים, וגם לוקה בדיכאון קליני. יש דינמיקה מאד מיוחדת בינו לבין דפנה, קשר הדוק וקשוב ביניהם.  אימה של דפנה היא אשת חברה עשירה, עם כל מה שכרוך בכך - בגדי מעצבים, הבושם הנכון ואביזרים חיצוניים שמשדרים כסף. היא אֵם נוכחת בחייה של דפנה ושל אחיותיה, שאינן דומות זו לזו. 

""תעקבי אחרי זה," היא אמרה לנו כשהתלוננו, רונילי ואני, על כאבי בטן, או ראש, או גרון. "תעקבי אחריו, אחרי הכאב שלך. תוודאי שהוא כאב עמיד, כאב עם כוונות, לא איזה כאב סטז'ר שתכף בוחר לסגת ולהכאיב לגוף אחר. וכשתדעי את זה, כשתדעי שהכאב שלך הוא כאן, נשאר איתך, אז תחזרי אלי. נתייחס אליו. נבדוק."" עמ' 58

"השם של אבא מופיע על הצג השחור של הסטארטק, זה שהבנים מהשכבה כל כך התלהבו כשהגעתי איתו למסיבה. "אשכרהההה יש לך סטארטק!!!" אורן אמר. אמרתי לו שאין לי מושג מה יש לי, אבא פשוט קנה. "יש לך הכול," הוא אמר וקרא לבומשיווה (כינוי) שמיד אמר, "פלאפון פצצה, מתבזבז עלייך." ואורן המשיך אותו, שני קולות שמדברים קו אחד של מחשבה, "את כזאת בזבוז של עשירה."". עמ' 75

החיים במשפחת לוסטיג מתנהלים בנוחיות מירבית, דפנה מתמרדת לפעמים, למשל בשירות הצבאי שלה, בהתנסויות שלה תוך ההתבגרות שלה, אבל יש איזו שלווה ונועם בבית המשפחה ובין חבריה. אבל יש סוד אחד שקופץ פתאום, כשאף אחד לא מוכן לזה והוא מנכיח את עצמו ומגרד את הנשמה.

זה ספר שיותר מכול מדבר על הזיקה המיוחדת בין האיש החזק שהיה אביה של דפנה לבינה, שקיימת גם אחרי שמת. ההספד שהיא סופדת לו בסוף הספר חזק מאד, נוקב, במיוחד לאחר שהסוד הגדול של המשפחה נחשף.

השיח עם הסופרת על הסיפור המשפחתי שלה, מה שהביא לכתיבת הספר מופיע בעיתונים, למשל כאן. זהו ספר שמציג משהו ישראלי לאורך שנים, לא דווקא הישראליות שכולנו מכירים. שמחה לוסטיג היה מבכירי היהלומנים בארץ, עיסוק שירש מאביו, והילדות של דפנה בכפר שמריהו - ואולי גם המשך החיים שלה - הם לא בדיוק הלחם והמים הנפוצים כאן.

תחילת הספר היתה קצת איטית לי, אבל בהמשך הוא התרומם מאד. בהחלט נכנס ללב וכתוב טוב מאד. מומלץ.

"היא לא תענה לי, אני לא מצפה שהיא תענה לי. במקרה הכי טוב היא תקרא לי "נודניקית", תגובה שלמדתי לאהוב, אבל אני לא מצפה ממנה לתגובה. כבר שנתיים אני לובשת כמו מעיל ארוך את אי הידיעה. אני חושבת שזה מחמיא לי, הלוק של ההכחשה." עמ' 138

הרומן הסקוטי שלי - מייגן קווין

The Highland Fling - Meghan Quinn

תרגום: שי סנדיק

הוצאת אופוריה, 2025, 340 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית, באייפד

מייגן קווין היא סופרת מאד אהובה אצלנו בספרייה, יש לה קהל אוהדות וגם כמה אוהדים מושבעים. אותי הזמינה הכריכה. זה נראה כמו סיפור מתוק בדיוק כמו שהוא. 

העלילה חמודה מאד. שתי חברות נפש מקליפורניה רוצות לפתוח דף חדש. האחת - בוני, שבשום עבודה שעבדה בה לא מצאה את מקומה, ומעסיקיה, בזה אחר זה, פיטרו אותה. השנייה - דקוטה, מעצבת גרפית שנפגעה ונבגדה על ידי בת זוגה. דקוטה מוצאת מודעה על קורסקלי, עיירה סקוטית ציורית שמחפשים בה מפעילות לבית הקפה המקומי, כאשר בני הזוג שמפעילים אותו יוצאים לחופשה פתאומית. כשבוני מגיעה למקום היא נתקלת ברואן, בנם של בעלי בית הקפה, והוא, כמובן, חתיך-על וזעפן מקצועי. בוני ודקוטה צריכות לתפעל את בית הקפה המוזנח שהגיעו אליו וזה, כשלעצמו לא דורש מהן הרבה. בוני מקווה להוכיח לעצמה שהיא יכולה להיות יעילה לפחות פה, ודקוטה מקווה להתגבר על שברון ליבה. הסיפור מסופר בגוף ראשון, פעם בקולה של בוני ופעם בקולו של רואן.

עד כאן - הכל מוכר. סיפור אהבה מתוק, מצחיק מאד, אישה יפה וגבר שרירי וזועף, שנתקלים זה בזה פיזית וורבלית. הם מתקוטטים ומשלימים, ושוב רבים... יש גם קטעים עסיסיים בהחלט. 

(אתם יודעים למה פולניה צופה בסרט כחול? ובכן, כי היא צריכה לדעת אם הם מתחתנים בסוף. (את זה כמובן שלא אגלה לכם)).

ויש סיפור אהבה נוסף, וגם קטעי חברות מרגשים. 

..."ואנחנו מתחרים נגד זוג תיירים בירח הדבש השני שלהם - ג'ים ויולנדה. הם שוהים באכסניית מתחת לקילט של העז והחליטו להאריך את הביקור שלהם בלילה נוסף, כי הם נהנו מהשהייה בקורסקלי." עמ' 45

הספר מלא בתיאורי נוף יפים ממש של העיירה הפסטורלית הזו בסקוטלנד. מתחשק לנסוע לשם עכשיו, לקחת קצת חמצן נקי. מה שהזמין אותי היו הכריכה היפה וגם המיקום של הרומן בסקוטלנד. למדתי על האוכל המיוחד והאופי של המקום הזה, ועל פסל אחד מיוחד במינו שיש לו כוחות שאין לפסלים אחרים. יש הרבה הומור פה (צחקתי בקול רם...) ויש גם קטע מרגש שסוגר יפה את הפינות. 

זהו טיול מהנה במקום מקסים, מן ממתק כזה. סיפור רומנטי שיש בו גם מתח מיני באוויר. בהחלט מומלץ.

  

 

מוזיאון החרקים - אמילי קרטר ודייב גולסון

Insectarium - Emily Carter and Dave Goulson

מאנגלית: יפית ברנר; ייעוץ מדעי: ורד שפירא

הוצאת שוקן, 2025, 94 עמודים גדולים 

כולל פרק לעיון נוסף, מפתח שמות ומעט על האוצרים.

הספר הופק בשיתוף האגודה האנטומולוגית המלכותית, בריטניה. 

Royal Entomological Society

מעת לעת נוהגת הוצאת שוקן לפנק את הילדים הסקרנים שלנו באלבומים מדהימים שמציגים מעין מוזיאונים בתחומים שונים לילדים ונוער. כשיש מוזיאון חדש כזה, וזה מתאים בדיוק לגילו.ה ואופיו.ה של אחד הנכדים שלי אני אוהבת מאד לקרוא איתם את הדפים היפהפיים והמידע המרתק שבהם, ולראות את העיניים הגדולות והקשובות שלהם.ן. 

אז מדי פעם, אני אציג לכם את הספרים האלה שהצעירים במשפחתי אוהבים. מאמינה שגם שלכם יאהבו.

כשבמבי היה ילד בתחילת כיתה א' הוא היה הולך לבית ספר עם מגדיר חרקים, וכבר בכניסה למתחם היו חבריו מחכים לו וקוראים לו לראות את החרקים שמצאו בחצר. במבי הוא עכשיו אבא של איתי, ילד בן 5 וחצי, סקרן מאד, שמוכן תמיד לשמוע ולשוחח על עובדות מהעולם הגדול. יש לו בבית את מוצא המינים של דרווין, וגם מיקרוסקופ, והוא מוכן תמיד לשמוע וגם להסביר לנו ולחבריו - הסקרנים כמוהו - מה, למה ואיך. 

למרבה הצער, אין הרבה חרקים שחביבים עלי. החרק היחיד אולי שהצלחתי להתחבר אליו הוא זה שהופיע בספר חיפושית הזהב של מיס בנסון. 

ואכן, יש פה תמונות שלא היו ממש נעימות לעיניים שלי, אבל המידע עליהם, וכמובן גם על החרקים היפים יותר - לא יסולא בפז.

הספר בנוי כמו במוזיאון, כתצוגות בתערוכה. בתחילה יש "עץ החיים של החרקים" שמראה איך הצליחו החוקרים ללמוד עלהחרקים הראשונים ממאובנים שמצאו. ואז יש הסבר על ההתפתחות שלהם, והגדרה - מהו חֶרֶק, עם תמונה של אחד שלא הייתי רוצה לפגוש בסביבתי הקרובה.

על החרקים הקדמונים נמנות, בין היתר שפיריות יפהפיות, אך גם חגבים וצרצרים. בהמשך תוכלו למצוא חרקים שונים לפי בתי הגידול שלהם, כשבתחילת כל פרק יש הסבר קצר על הסוג הספציפי ואיפיון של החרקים שנמצאים בדף שממול. בין בתי הגידול יש בריכות ונחלים, יערות ממוזגים, קרקע, מדבר, יער-גשם טרופי, אחו וגינות. 

יש כל כך הרבה מידע מעניין פה, כל כך הרבה מה ללמוד כאן, שאולי גם יעזור לדעת ממה אכן כדאי להיזהר וממה דווקא לא. תוכלו לדעת איך התפתחו הצבעים השונים בחרקים, מהי התועלת שהם מביאים לנו, איך לשמור עליהם ומה הם עושים כדי לשרוד בעולם שלנו.

הציורים מקסימים, האינפורמציה מאד חשובה וההנאה מהספר כולו, בפורמט המפואר הזה - גדולה מאד.

מומלץ מאד.